?What To Do (עונה 2) פרק 3

-נקודת מבט אמבר-
״אני עם נייל!״ דמי קראה לי ונטשה אותי
״לא דמי!!״ קראתי אבל היא לא שמעה
נאנחתי והתיישבתי על הספה
״איפה דמי?״ מרטין ניגש אלי עם שני כוסות משקה
״הלכה״ מלמלתי והוא הושיט לי את אחת הכוסות. לקחתי אותה מידו והוא התיישב לידי
״אז… איך אתה? החברה?״ נפלט לי והסמקתי
״חברה? אינלי חברה״ הוא צחק
ניסיתי להסתיר את החיוך הענקי שהתגנב לפני
לא מטומטמת!! את לא יכולה שיהיה לך משהו עם הבוס שלך!!!
נאנחתי. לא ייאמן איך שאני מתאהבת בכל מי שזה לא יכול לעבוד…
״מה קרה?״ מרטין שם לב להבעת פנים שלי
״מה? כלום..״ התחמקתי
״רוצה לרקוד?״ הוא חייך אלי
״בטח״ חייכתי אליו בחזרה. הוא קם והושיט לי את ידו ונעזרתי בה כדי לקום.
התחלנו לרקוד, סלואו איטי, זה היה מביך. הבטתי בו. עצמתי עיניים ונזכרתי בהארי. פתחתי את עיניי במהירות והתמקדתי במרטין. הוא שם לב שאני בוחנת אותו והוא חייך אלי.
אני לא יודעת איך הראשים שלנו התקרבו כלכך, אני רק יודעת שמצאנו את עצמנו מתנשקים. גאד. אם הוא לא היה הבוס שלי הייתי- רגע. הוא הבוס שלי!!
התנתקתי ממנו מהר מביטה סביב, בודקת שאפחד לא קלט אותנו. סעמק. פאפרצי. לא. לא זה לא קורה לי.
"אני מצטער.. זה לא היה אמור לקרות" הוא מלמל ותפס את ראשו
"פאפרצי…” מלמלתי בחשש
"איפה?” הוא הזדקף
"שם..” סימנתי לו עם ראשי
"סעמק" הוא קילל בשקט
"מה נעשה?” לחשתי לו בחשש
"כלום. זה יעבור עוד כמה ימים…” הוא ניסה לעודד אותי
~~~לאחר כמה ימים~~~
"האם למרטין ג'וניור יש חברה חדשה? לפני כמה ימים מרטין ג'וניור נצפה עם הכוכבת החדשה אמבר נייט במועדון. הם נראו מתנשקים ורוקדים ביחד! האם זהו-”
"דיייייי כבר!!” צרחתי בעצבים וכיביתי את הטלוויזיה
אין לאנשים האלו מה לעשות בחיים חוץ לדחוף את האף שלהם לעניינים של אחרים??
לא נמאס להם כבר?? הם משדרים את הזבל הזה בלי הפסקה!!
"את יכולה לבוא אלי? אנחנו צריכים לדבר" קיבלתי אסמס ממרטין
"בטח" סימסתי לו מהר והחלפתי בגדים:
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=93447471
יצאתי מהבית ותפסתי מונית
"לאן?” הנהג שאל אותי
נתתי לו את הכתובת רחוב לפני הבית של מרטין, שלא יחשוב ש.. קורה משהו בנינו.
"תגידי את לא החברה של מרטין ג'וניור?” הוא הציץ אלי דרך המראה
"לא!! אנחנו לא ביחד!!” אמרתי בעצבים
"דיווה" הוא מלמל
"אני?? אני לא דיווה!!” התעצבנתי
"מה שתגידי.. דיווה" וואיי.. על איזה נהג מונית נפלתי פה…
"אתה יכול להדליק את הרדיו?” ניסיתי להעביר נושא
"Baby you light up my world like nobody else
The way that you flip your hair gets me overwhelmed
But you when smile at the ground it aint hard to tell
You don't know-”
"לאאאא!! תכבה את זה!! תכבה את זה!!” צרחתי והנהג נבהל
"מה ישלך!? משוגעת!! כמעט עשיתי תאונה!!” הוא אמר לי בכעס
"כלום. עצור פה" אמרתי לו מהר
הוא עצר ואני מיהרתי לשלם לו
"חכי רגע!” הוא קרא
"מה?” עצרתי והסתובבתי אליו בחזרה
"זה המספר שלי. תתקשרי. אני מכיר כמה פסיכולוגים טובים" הוא גיחך ודחף לי פיתקית עם המספר שלו
"כן אני דיי בטוחה שאתה מכיר כמה טובים…” מלמלתי בכעס וחטפתי את הפיתקית מידו
התחלתי לרוץ לכיוון הבית של מרטין, חוששת מפאפרצי.
הגעתי לחצר שלו והתחבאתי מאחורי הגדר. סעמק. מתחבאים שם מאחורי השיחים כמה פאפרצי. מה אני עושה? ניסיתי להסתיר עם כף ידי את פני ונכנסתי מהר לחצר שלו
הפאפרצים נעצו בי מבטים והתקרבו
דפקתי במהירות על דלת הבית שלו. כשהפאפרצים הבינו מי זו הם מהר הסתערו עלי .
שוב.. פלאשים מסנוורים, שאלות מטומטמות. העפתי את המצלמות מפניי ואמרתי להם בכעס על כל שאלה
"אין תגובה"
אני חושבת שלקח נצח עד שמרטין פתח את הדלת. זה היה סיוט.
"אני חושבת שהתעוורתי" אמרתי ונכנסתי מהר לבית שלו
"לא את בסדר" הוא צחק והוביל אותי לסלון שלו
"אני רק רוצה לומר, שלמה שקרה בנינו…”
"לא היה שום משמעות. אני יודעת. אבל ייבשתי בחוץ את הפאפרצי" צחקתי והתיישבתי על הספה
"באמת? מה אמרת להם?”
"הם שאלו אותי מלא שאלות עלינו ואמרתי להם שאין תגובה..”
"אני מתראיין מחר לרדיו ואני אסכם שלנשיקה הזו לא הייתה שום משמעות ואין בנינו שומדבר ואנחנו פשוט חברים טובים. אוקי? זה נשמע בסדר?” הוא שאל אותי
"אממ.. כן.”
"אמורה להיות ל פגישה בעוד חצי שעה ו-”
"אה כןכן אני הולכת!” הסמקתי ונעמדתי
"אני ממש מתנצל..” הוא חייך אלי
"זה בסדר.. אני גם ככה הולכת לדמי…” המצאתי משהו והתהלכתי לכיוון הדלת
"ביי אמבר..” הוא פתח לי את הדלת ולפני שנפרדנו הוא חיבק אותי
לקחתי עוד נשימה אחרונה לפני שיצאתי החוצה, ופתחתי את הדלת.
הפאפרצים שוב התנפלו עלי ומיהרתי לעצור מונית
-נקודת מבט של אמה-
התהפכתי במיטה ונתקלתי במשהו חמים. צרחה חלושה נפלטה מפי. איפה אני?
הזדקפתי בשקט והבחנתי בהארי סטיילס. ואז נזכרתי באתמול. האמת? לא הייתי שיכורה.
אבל חיכיתי לרגע הזה שנים. חזרתי לשכב לידו וחייכתי. העפתי מבט מהיר לשעון.
פאק! אני צריכה לצאת לעבודה! קמתי מהר מהמיטה, אספתי את הבגדים שלי מהרצפה, והתלבשתי במהירות. העפתי עוד מבט אחרון להארי שישן. הוא נראה שליו… לא רציתי לעזוב אותו אבל לא הייתה לי ברירה… בדרכי החוצה כתבתי לו פתק והשארתי אותו על שולחן האוכל.
יצאתי החוצה במהירות ומיהרתי לתפוס מונית.
-נקודת מבט אמבר-
״יא, אולי תעצור לה? היא נראית ממש נואשת למונית״ הצבעתי לנהג המונית על מישהי שנופפה בלי הפסקה מנסה לתפוס טרמפ. הנהג מונית הסתכל עלי מוזר
״אני אשלם עליה.״ האצתי בו
הוא התחיל לנסוע לכיוונה והיא נכנסה למונית
״תודה תודה תודה״ היא לא הפסיקה לומר כשהיא נכנסה למונית
״אין על מה.. את נראית דיי אבודה פה.. אל תדאגי אני אשלם עליך״ חייכתי אליה
דרך המראה. היא נראית לי כלכך מוכרת…
״לא.. זה בסדר. ישלי כסף. וכן.. אני לא מכירה את האיזור..״ היא צחקה
היא ירדה מהמונית ושילמה לנהג
״מה זה היה עכשיו?!״ הנהג מונית התפלא
״מה? לא היה לי לחוץ להגיע הביתה… ואם היא צריכה מונית, למה לא?״ לא הבנתי מה הוא רוצה
״אוקי..״
״עכשיו אתה חושב שאני מוזרה.״ נאנחתי
הנהג שתק
״טוב תעצור לי פה.״ לא רציתי להמשיך לנסוע איתו.
ירדתי במהירות מהמונית והתחלתי לחכת ברגל. אני יותר לא עולה על מוניות. אלא אם כן אני עם משהו שיסתום לי את הפה ולא יתן לי לזוז.