?What To Do (עונה 2) פרק 21 (פרק סיום עונה)

אוקי אתן כלכך הולכות להרוג אותי על הפרק הזה ><
~~~
"מרגישה חולה.” צייצתי בטוויטר
כל הלילה לא הפסקתי להקיא.
"מה קרה??” קיבלתי אסמס מרוז
"אנחנו הולכות לראות רופא!!” קיבלתי עוד אסמס. אבל הפעם מדמי
"לא רוצה.” סימסתי לה בחזרה וגם לרוז החזרתי תשובה
"אני לא שואלת אותך בכלל. מצידי אני אזמין לך רופא הביתה" דמי סימסה לי בחזרה
"אופפפ!!! טוב!!”
"אני לא אוכל לבוא איתך לרופא… מתחילים האודישנים לאקס פקטור היום… אני אקבע לך תור ותלכי לבד.”
"אופ. טוב.” קמתי עייפה מהמיטה
בטוח שהיא החברה הכי טובה שלי? כי היא מתנהגת כמו אמא שלי. -,-
זרקתי על עצמי מכנס רופף וחולצה קצרה.
~~~ https://www.youtube.com/watch?v=WKa1-AMzQ7Y
"אז… אמבר. מה קורה?”
"אממ סבבה?” עניתי/שאלתי
"אז.. אם הכל בסדר למה באת?”
"אני מקיאה וישלי כאבי בטן במשך כמה זמן.. וסחרחורות וכאבי ראש.”
~~~
"אמבר!” הרופא התקשר אלי לאחר כמה ימים
"כן?”
"בואי! גילינו מה יש לך!!”
~~~
"כן?” שאלתי את הרופא שהגעתי לחדרו
"את בהיריון!” הוא חייך אלי
אני ב-ח-י-י-ם לא הרגשתי כמו שהרגשתי עכשיו. הכל מתערבל. אני מרגישה בתוך חלום. זיעה קרה שוטפת את כל גופי, ובחילה חזקה מכה בי… זה היה נוראי
"לא. לא.” נתמכתי בכיסא
"כן!! את כן!” הרופא חייך אלי
"לא. לא!! לא!! אני לא!!” התחלתי לצרוח עליו והוא נבהל
פאק. אלוהים. רצתי מהר במזדרונות של בית החולים, עד שהגעתי לחדר של רוז
"רוז… רוז..” מלמלתי מתנשפת והיא הביטה בי טיפה מבוהלת
"אני.. בהיריון..” התחלתי לבכות שוב
~~~
"מה זאת אומרת את ב"היריון”?” דמי שאלה אותי שישבנו שלושתינו, אני היא ורוז בחדרה של רוז.
"אני בהיריון. בגלל זה לא הרגשתי טוב.”
"אבל את בקושי בת 25!!”
"אני יודעת!!” מלמלתי
"איך זה קרה?!”
"מי האבא?” רוז שאלה פתאום ואני ודמי החלפנו מבטים
"אני…” לרגע קפאתי
פאק.
"זה הארי!! זה הארי!!” דמי התחילה לצעוק
"אני לא מאמינה!! אני לא מאמינה!!! שכחנו את ה-” התחלתי לצווח
"מה אני אעשה עכשיו?!” התחלתי לבכות מחדש
"הוא מאורס למישהי אחרת. לאויבת הכי גרועה שלי!! הוא הכניס אותי להיריון!! והוא כועס עלי!! ואני לא יכולה להפיל את התינוק הזה.. את התינוק שלי!! אני לא הולכת לרצוח אותו!! ואם אני כן אחליט להפיל אותו זה יכול לפגוע בסיכויים שלי ללכת מחדש!! מה אני אעשה?!” אני לא אשקר. לרגע המחשבה לקפוץ מצוק צצה בראשי
"ומה אני אעשה כשישאלו מי האבא?! מה אני אמורה לומר?!” המשכתי לבכות
"תקשיבי. קודם כל תירגעי. את במקרה בקשר עם אחות של הארי?”
"ג'מה!!” קפצתי
"איך לא חשבתי עליה!?”
"ובמה היא תעזור?” רוז התערבה
"היא יכולה לעזור לה בלידה!! או אולי לדבר עם הארי!!” דמי קפצה
"לא.. אני.. מיואשת כבר. אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי.”
"אמבר. תפסיקי לדבר שטויות! את צריכה לשמור על עצמך עכשיו יותר!!”
"אמבר. את לא חושבת בהיגיון כרגע… אני ודמי נסביר לך מה לעשות..”
"כן!” דמי חייכה אל רוז
"אוקי דבר ראשון, תלכי לעוד כמה רופאים רק כדי להיות בטוחה. דבר שני תיעלמי מפני השטח. דבר שלישי תנסי לבדוק מה קורה עם הארי, ותנסי לדבר איתו. דבר רביעי תדברי עם ג'מה! הבנת?”
"אממ.. כן?”
"מחר אני ואת הולכת לרופא הכי טוב שיש!” דמי קבעה
"אוקי.”
"ואני אלווה אותך הביתה.” דמי נתנה לי את המעיל שלה
"ביי רוז.” חיבקתי אותה חיבוק ממושך
"בי אמבר.. תשמרי על עצמך!”
"עכשיו כולם יהיו בטוחים שאנחנו לסביות.” גיכחתי בזמן שאני ודמי עשינו את דרכינו לאוטו שלה
"שיחשבו. זה עדיף מאשר שהם ידעו את האמת לא?”
"אממ כן..”
"אל תדאגי.. הכל יסתדר בסוף לטובה.. את רק צריכה לשמור על עצמך!!”
"אוקי דמי. אני אשמור" זייפתי חיוך
"ביי אישתי היפה!” דמי נשקה לי באוויר כשהיא הורידה אותי בביתי
"ביי" נופפתי לה ונכנסתי הביתה.
~~~
"מה אני אעשה רוז…?” התהלכתי עובדת עצות בחדרה של רוז
"תקשיבי. עברו כמעט שבועיים!! את צריכה לוותר…”
"לא!! אני אפריד בינהם!” קפצתי
"אמבר.." רוז לקחה נשימה עמוקה
"לפעמים הבנתי שאהבה, זה אומר לקחת צעד אחורה"
"לא תמיד. לפעמים זה טוב להתערב ולהרוס דברים" מיהרתי לומר
"אני חושבת שאם את באמת אוהבת את הארי את צריכה לרצות שהוא יהיה מאושר גם את תמצאי את עצמך מחוץ לתמונה.”
"אבל.. הוא לא מאושר איתה!! הוא אוהב אותי!!” התעקשתי ורוז הביטה בי ברחמים
"אל תסתכלי עלי ככה!! את לא יודעת מה היה בנינו!! תפסיקי כבר!!” התפרצתי עליה ומיד אחר כך התחרטתי
היא הביטה בי עצובה. מיהרתי לחטוף את הקרדיגן שלי מכיסא ורצתי החוצה.
~~~
התהלכתי ברחוב בוכה, שוב. כל השבועיים האלו הייתי בוכה כל לילה עד שהייתי נרדמת. זה קשה. אני בהיריון, ממישהו שהוא מאורס למי שאני הכי לא סובלת… למזלי הפאפרצי ירדו ממני, כי הפסקתי לצייץ, להעלות תמונות לאינסטגרם.. פשוט נעלמתי.
מה אני אעשה? רוז צודקת. אני חייבת להפסיק לחשוב על עצמי. אבל אני לא יכולה לעזוב ככה את העניין עם הארי!! הוא לא יכול להסתיים ככה!! אף סיפור אהבה לא יכול להסתיים ככה!! זה לא בסדר!
בלי לחשוב התחלתי ללכת לכיוון ביתו של הארי ואמה.. פאק.
היה חורף, והיה קפוא בחוץ.. התחיל לטפטף ואני הייתי עם קרדיגן דק כזה…
כל השבועיים האלו הייתי מרותקת לבית, ולמיטה הפוכית שלי… חוץ מהפעמים הבודדות שיצאתי לבקר את רוז… אסור שאפחד ידע שאני פה.
נעמדתי מחוץ לביתו של הארי וחיכיתי. פתאום הבחנתי בו דרך החלון מתלבש.
תפסתי אבן וזרקתי אותה על החלון וחיכיתי. הוא הבחין בי וסימנתי לו שירד. הוא עמד שם מתלבט עד שהוא נעלם מהחלון.
~~~ https://www.youtube.com/watch?v=2B50RUXbs-8
"הארי!!” אמבר רצה אליו כשהוא יצא מביתו
"מה את עושה פה?!”
"הארי!!” התחילה לבכות מחדש. היא לא יכלה להביט בו מבלי להשבר…
"מה את עושה פה?!” הוא חזר על שאלו. לסתו נעולה בחוזקה
"אני.. אתה חייב להקשיב לי… הארי…” היא מלמלה והניחה את ידה על כתפו
"לא!!” הוא הוריד את ידה ממנו. אין מצב שהיא תגרום לו לחזור אליה כמו כלבלב אובד. היא לא תשחק בו!!
״אמה הכוסית שלי, הארוסה שלי, מי אני אוהב הכי בעולם נמצאת למעלה. אני-״
״אז למה אתה פה איתי?! אם מי שהיא כל חייך, למה אתה פה איתי? למה באת לפה בכלל?״ המילים של אמבר ננעצו עמוק בתוך ליבו. ושוב היא משאירה אותו בלי מילים…
״אמבר זה לא משנה עכשיו״ הוא ניסה להתחמק. הגשם רק התחזק משנייה לשנייה ואמבר שכבר עמדה שם לפניו, רעדה מקור.
״את לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה. מה שהיה היה.״ הוא המשיך
אמבר כבר לא רעדה בגלל הקור. היא בכתה מהרגע שהיא הגיעה לשם. היא ידעה שזו הייתה טעות. היא מפגרת שהיא נתנה ללב שלה לחזור לפה.
״אני מצטערת…״ הגשם והבכי רק התחזקו
״גם אני.״ מבטו של הארי היה קפוא. העיניים שלו איבדו את הניצוצות של שמחת החיים שלו ממזמן.
שניהם עמדו ככה, אחד מול השני, רטובים. השיער הארוך והרטוב של אמבר התנפנף ברוח, והבגדים שלה היו צמודים לגופה, מטפטפים מים הם הבליטו טיפה את בטנה הקטנה. החולצת טישרט הלבנה של הארי חשפה את החזה השרירי שלו והמכנסי גינס שלו קצת נפלו וחשפו את הבוקסר השחור שהוא לבש.
אמבר ניסתה להלחם בדחף העז הזה להתנפל עליו. היא רצתה לחנוק אותו ומצד שני, היא רצתה אותו הכי קרוב אליה… הן עמדו ככה בוהים אחד בשנייה בלי למצמץ, ובלי לומר מילה.
השתיקה הזו נראתה כמו נצח עד שפתאום בלי לחשוב אמבר השליכה את עצמה לזרועותיו של הארי. היא נצמדה אליו כמה קרוב שהיא יכולה והרימה אליו את מבטה. הוא הביט לתוך עיניה והחזיק בעדינות בלחייה… הוא קירב את פניה אל שלו ואמבר עצמה את עינה לאט לאט…
כמה היא חיכתה לרגע הזה… היא כיווצה את שפתיה, מחכה להרגיש את השפתיים שלו על שלה, וכעבור כמה שניות כשהיא ראתה שכלום לא מתקדם, היא פקחה את עינה. הארי בהה בשפתיים שלה, ונשך את שלו בחוזקה.
״אני.. אני לא יכול. אני מצטער״ הוא הוריד את ידיו מפניה ולקח צעד אחורה.
הלב של אמבר דפק במהירות והיא עצמה מחדש את עינה ומיד פקחה אותן והביטה בשמיים. הגשם לא הפסיק לרגע, ואמבר כבר שכחה מזה. הפנים שלה בערו מחום. מה לעזאזל היא חשבה לעצמה?? לבוא לפה, ועוד כשהיא בהיריון?? במזג אוויר הזה?? עם קרדיגן?? מה לעזאזל עבר עליה כשהיא יצאה מהבית ככה??
"את לא יכולה לעשות את זה!!” הוא צעק בכעס והיא הרכינה את ראשה
"אנחנו נשארנו ידידים..” הוא אמר בשקט
"להישאר ידידים זה לאהוב בסתר. אתה יודע את זה!!” היא הרימה את ראשה וצעקה עליו
"אני ניסיתי להסביר לך!! ניסיתי לספר לך ואת דחית אותי!!”
"אבל הארי-”
"לא!! פשוט.. תלכי!”
"אז.. אין לי שום סיכוי?” הדמעות חנקו אותה
"איך לעאזל את חושבת שישלך סיכוי איתי??”
"כי אתה נשארת והקשבת לי. למרות שלא רצית ו-"
"תפסיקי כבר!!” הוא צעק
היא בחיים לא הרגישה כזו לא רצויה ומושפלת. היא גם לא הבינה למה היא בכלל נשארת ומנסה…
זה אבוד.
"לא אכפת לך בכלל שבאתי עד לפה בגשם? לבד.. ברגל? לא חשבת שיש משהו שאני צריכה לומר לך?” היא הביטה בו והוא התחמק ממבטה
“עצם הסיבה שצריך לומר את זה, לא אומר שזה צריך להשמע" הוא פלט במהירות והיא שתקה
"אמבר… לפעמים דברים צריכים להתפרק כדי לפנות מקום לדברים טובים יותר" הוא הניח יד על כתפה וניסה לרגע לנחם אותה
"לא.. אל תגיד את זה.. בבקשה..” היא מלמלה, טובעת בדמעות של עצמה
"אני מצטער אמבר..” הוא הוריד את ידו מכתפיה ולקח צעד אחורה
"כנראה שזה פשוט לא נועד לקרות.” הוא התחיל להתקדם לכיוון ביתו, והפנה את גבו לאמבר
"האהבה הכי גדולה שורדת את המצבים הכי קשים!" היא צעקה לו והוא סובב את ראשו בחזרה אליה
"אני יודע.. אבל כנראה שלא האהבה הזו.”