?What To Do (עונה 2) פרק 18

https://www.youtube.com/watch?v=kKIqoqVkYFw
הנה אני יושבת במטוס…. אותו מטוס שהביא אותי לכאן. שפתח פרק שלישי וחדש בחיים שלי…
דמי אמורה להצטרף אלי בעוד כמה ימים, לאחר שהיא תסיים את ההופעות שלה בלוס אנג'לס.
יהיו לה כמה הופעות פה, בלונדון, והיא אמורה להרצות בבית חולים ולספר על הבולימיה והאנורקסיה וכל זה…
ישבתי ליד החלון, מביטה על העננים, וכרגיל, חושבת..
נשענתי על כף ידי, וחלמתי לרגע בהקיץ.
~~~
"הגענו..” שמעתי מישהי לוחשת לי באוזן ומיהרתי להזדקף
"אני מצטערת שהבהלתי אותך…” הדיילת חייכה אלי בחמימות
"תודה.” חייכתי אליה חיוך מאולץ וקמתי ממושבי
"יש הרבה פאפרצי בחוץ. תתכונני" מרטין סימס לי
הנחתי על עיני את משקפי השמש והתחלתי לרדת מהמטוס.
"היי אמבר!!” אחד מהצלמי פאפרצי קרא לי
"מה זאת אומרת שבר לך את הלב? את לא לסבית?” הוא צעק
"מה? לסבית?” הופתעתי צוחקת. שוב השמועות המפגרות האלו?
"אני ממש לא לסבית.” צחקתי
"אז מי שבר לך את הלב?” הוא המשיך לעקוב אחרי גם בזמן שפתחו לי את הדלת ללימוזינה
"מי שבר לי את הלב?” ניסיתי לשחק אותה
"זה בדיוק מה שאני שואל אותך" הוא האיץ בי
לא הספקתי לענות לו כי בדיוק המאבטח דחף אותי לתוך הלימוזינה והיא התחילה לנסוע
נשמתי לרווחה וסידרתי מחדש את האיפור שלי ואת השיער.
"אמבר זה לא טוב. תכנסי לקישור הזה.” קיבלתי אסמס מדמי ומיד אחריו קישור לאיזה אתר
"האם הארי סטיילס ואמבר נייט יצאו?” קראתי לאט את הכותרת שוב ושוב
"לפני כמה ימים נייט צייצה: "אני יודעת.. משהו עובר עלי בזמן האחרון.. משהו קשה. הוא שבר לי את הלב.” בהתחשב בעבר המשותף של השניים-” הפסקתי לקרוא כשדמי התקשרה אלי
"את קראת!?” היא צעקה לי
"אממ.. עד שאת הפרעת לי.”
"הם בקרוב יגלו!!”
"יגלו מה?!”
"את הכל!!!” היא צעקה ואז הוסיפה בלחש
"את העבר המשותף שלכם.. את מה שקרה באותו הלילה..”
"לא. לא. לא. הם לא יכולים!! הם לא יודעים כלום.” ניסיתי להירגע
"אני מקדימה את הטיסה שלי בשבוע.” היא קבעה
"אוקי. נדבר.”
"ביי.”
ניתקתי
"תעצור פה.” הורתי על הנהג והוא עצר באמצע הכביש
למרות הסיכון של הפאפרצי הייתי צריכה להתאוורר קצת.
לבשתי את הקפוצ'ון שהיה תלוי לי על היד והתחלתי להסתובב ברחובות.
~~~ https://www.youtube.com/watch?v=Kn2GDe8ggmk
-נקודת מבט אמה-
"תגידי את מטומטמת!?” הטלפון שלידי רטט
ידו של הארי היה מונחת סביבי והוא נחר בקול. ניסיתי להשתחרר בעדינות מבלי שהוא יתעורר
שלחתי את ידי לשידה, מושכת את האייפון שלי.
"למה מטומטמת?”
"למה שיקרת לו?!” צ'לסי החזירה לי הודעה
"לגבי מה?”
"לגבי ההיריון!!”
הארי זז לרגע במיטה, מתהפך לצד השני. נשימתי חזרה ותפסתי את האייפון חזק
"זו הייתה הדרך היחידה לגרום למשהו להתקדם!! חוץ מזה, שיש סיכוי די גדול שאני כן בהריון.” סימסתי לה לאט
"ואם לא?! מה תגידי לו???”
"אני כבר אחשוב על משהו!! אני אגיד לו שזו הייתה טעות ושהרופא סתם מטומטם!” ניסיתי להרגיע אותה. אבל בעיקר את עצמי
"זה לא יעבוד.”
היא מנסה לעצבן אותי בכוח?!
"אולי תפסיקי כבר?!” סימסתי לה והיא לא החזירה לי תשובה
"אני מציאותית. תתמודדי.”
"למי את מסמסת?” חשבתי שהארי עדיין ישן ולכן קפצתי ששמעתי את קולו
הוא הניח את ראשו על כתפי וניסה להציץ להודעות.
מיהרתי לסגור את המסך של האייפון, וניסיתי להמשיך לנשום כרגיל
"היי! למה סגרת את זה?!” שמעתי את החיוך בקולו
פאק. מיהרתי לתפוס את ראשו ולקרב אותו אלי. נישקתי אותו עד טיפת האוויר האחרונה שלי ושנגמר לי האוויר התרסקתי בחזרה לכרית מתנשפת במהירות.
הוא נישק אותי בצוואר, בלי הפסקה, מדי פעם נושך.
"על הבוקר..?” הוא מלמל בקול צרוד
"לא…” נאנחתי בחוזקה
הוא עזב אותי קם מהמיטה. הוא נכנס לשירותים ואני מיהרתי להיכנס בחזרה להודעות שלי עם צ'לסי, כדי למחוק אותם.
התחלתי למחוק את ההודעות, אבל הארי שוב חזר לחדר. מיהרתי לסגור את האייפון שוב לפי שהוא יראה.
"נוו תגלי לי עם מי את מדברת שם??” הארי הפציר בי
"לא!! לך תצחצח שיניים ותתלבש!” צחקתי
הוא נכנס בחזרה לשירותים ואני מחקתי במהירות את ההודעות
"מה לגבי הזונה?”
"חזרה ללונדון.” צ'לסי ענתה לי
נפלא. הכל הולך כמתוכנן.
"מה היא עושה שם?”
"אני לא יודעת… אומרים שהיא פשוט לקחה הפסקה… היא נעלמה מפני השטח.”
"נהדר. שתישאר ככה" חייכתי ברשעות
"חזרתי!!” הארי הבהיל אותי שוב
"אתה חייב להפסיק עם זה כבר!” צחקתי וזרקתי עליו את הכרית שלי
הוא צחק ומסר לי אותה בחזרה
מיהרתי למחוק שוב את ההודעות האחרונות וסגרתי את האייפון והנחתי אותו על השידה.
קמתי מהמיטה ועשיתי את דרכי להארי
"אני אוהבת אותך.” לחשתי לו באוזן וכרכתי את ידי סביב צווארו
"אני יותר.” הוא לחש לי בחזרה
וזו הייתה הפעם הראשונה שלא שמעתי את ההיסוס בקולו.
~~~
-נקודת מבט אמבר-
״ניפגש עוד שעתיים״ דמי סיכמה ועלתה לקומה של האנורקסיות והבולימיה
עברתי במזדרונות, עולה בקומות, מחפשת את החדר של אמא שלי…
איפה שהיא הייתה, איפה שכל הסיפור הזה נגמר, ופתח פרק חדש בחיי.
פרק שעד עכשיו לא הסתיים.. הפרק עם הארי.
״רוז! תפסיקי עם השטויות האלו!! את חייבת לקחת את התרופה הזו!!״
״לא רוצה!! השיער שלי ינשור!!״ שמעתי קול של בת
היא לא נשמעה כמו ילדה.. היא נשמעת כמו נערה.
״רוז. זה מגוחך. תפסיקי כבר!״ הצצתי לחדר והבחנתי באחות עומדת ליד המיטה של הנערה, שהתגלתה כרוז.
צדקתי. היא לא ילדה.. היא נערה! היה לה שיער חלק ארוך ובלונדיני ויכולתי להבחין בעיניים התכולות שלה שזרחו למרחקים. היא שילבה ידיים בעקשנות ונעצה מבט מלא בשנאה באחות.
האחות חייכה אליה חיוך מאולץ ויצאה החוצה מהחדר.
לאחר שהיא התרחקה מיהרתי להיכנס ולסגור את הדלת
היא הייתה עסוקה באייפון שלה, והיא לא שמה לב שנכנסתי
מה לעזאזל אמבר נייט. עושה בחדר של נערה שהיא מעולם לא פגשה? למה נכנסתי?! מה אני אמורה לומר בכלל?!?!
היא הכניסה את האוזניות לאוזנה וסימסה למישהו. חיוכה התרחב כשהיא קיבלה בחזרה הודעה.
״אחם!״ השתעלתי בחוזקה והיא קפצה מעט והרימה את מבטה אלי, מצמצמת את עיניה ומביטה בי.
״הו יופי. אני גם הוזה עכשיו.״ היא מלמלה לעצמה ועצמה לרגע עיניים.
היא פתחה אותם לאחר שנייה, והמבט המוזר שלה הפך לאחד מתפלא.
״את.. לא.. אממ.. אמבר נייט?״ היא בלעה את רוקה
״אני כן.״ חייכתי אליה
״מה את עושה פה?!״ היא הזדקפה במיטתה
״אני.. באתי לפה עם דמי אבל היא בקומה אחרת.. נכנסתי לפה כי זה ניה החדר של אמא שלי.״ התקרבתי אליה וניסיתי לחייך
היא השתתקה ונעצה בי מבט מלא בזעם.
״את הזונה ששברה להארי את הלב!!״ היא קראה בכעס
״מה?!״ התעצבנתי
אפחד, אבל אפחד לא יקרא לי זונה!!!
״אמרתי, שאת הזונה ששברה להארי שלי את הלב!!״ היא חזרה בקול רם יותר
לא שמה זיין על זה שסלב עומדת לה בחדר. מה היא דפוקה?!
נשכתי בחוזקה את שפתיי כדי לא לפלוט משהו שאחר כך אני אצטער עליו.
״אני לא זונה.״ הקול שלי רעד
זה מעליב. מי קבע שאני זונה? אני זונה בגלל שהיה לי משהו עם הארי סטיילס?
״כן בטח.״ היא החזירה את מבטה לאייפון שלה, מתעלמת.
אני לא יודעת מה גרם לי להישאר בחדר של הילדה הבלתי נסבלת הזו.
אני לא יודעת איך זה קרה, אבל היא מצאה חן בעיני.
אני לא יכולה לחיות עם הקטע הזה שרק דמי יודעת את העבר שלי ושל הארי.
״תגידי..״ התיישבתי בכיסא לידה
״אני יכולה לספר לך משהו?״ הבטתי בה
״אפחד לא עוצר אותך.״ היא משכה בכתפה
אני לא יכולה לספר לה.
״לא משנה.״ הוצאתי את האוויר שהיה כלוא בריאותי
״אז.. את דיירקשנית?״ נאנחתי
״כן.״ היא ענתה בקצרה
הצצתי לאייפון שלה וראיתי שהיא בטוויטר. היא צייצה להארי!
״ואת אוהבת את הארי..״
״כן.״
״הי! את יודעת מה? בואי נלך מחר, אני ואת ליום כיף!״ קמתי מהכיסא
״חחחחחחח. לא.״
היא כרגע דחתה את ה..
״סליחה?״
״אוקי דבר ראשון, לא יסכימו לי לזוז מפה. דבר שני, רק היום פגשתי אותך.״
״אני יודעת אבל.. את עכשיו בחדר שהיה של אמא שלי.. יש לה משמעות ענקית בשבילי. ואני די בטוחה שאני תשמחי לצאת מפה, ולהתאוור. לא משנה עם מי.״ חייכתי אליה חיוך מנצח
״דמאט.״ היא מלמלה מסגירה את העובדה שצדקתי
״נו.. אז מה את אומרת?״ חייכתי אליה
״לא.״
״אוקי. אבל.. אני אחזור מחר. להתראות בינתיים.״ דילגתי מהחדר שלה
היא הביטה בי מופתעת, לא יכולה לעצור את החיוך שהתגנב לפניה.
היא לא שמה לב שאני קולטת את החיוך הזה
״את יודעת? יותר יפה לך חיוך. וזה גם בחינם.״ הוספתי וסגרתי את הדלת
~~~
"הנה את!” דמי תפסה אותו במזדרון של בית החולים והתחלנו ללכת לכיוון היציאה
"היי! פגשתי מישהי..” לא ידעתי איך לספר לה על רוז
"אממ.. אוקי?” היא נראתה מבולבלת
"לא.. כאילו היא שונאת אותי. היא קראה לי זונה. והיא דחתה את היום כיף איתי בקניון!!” יריתי בנשימה אחת את כל המשפט ודמי התחילה לצחוק
"מה את צוחקת?” התעצבנתי
"מצחיק אותי שאכפת לה היא חושבת או אומרת עליך.” היא צחקה
"לא אכפת לי.” משכתי בכתפיי ופתחתי את הדלת של היציאה
"מה שתגידי. מצחיק שאחרי כל הזמן שאנחנו מכירות את לא קלטת שאת לא יכולה לשקר לי.” היא גיחכה ונכנסתי לרכב הפרטי שלנו
גלגלתי עיניים וצחקתי ונכנסתי מיד אחריה לאוטו וסגרתי את הדלת