?What To Do (עונה 2) פרק 17

-נקודת מבט הארי-https://www.youtube.com/watch?v=t-fSYl44I3A
בדיוק שהייתי במכונית נזכרתי ששכחתי את האייפון שלי אצלה
"זה גורל..” מלמלתי בזמן שאני יורד מרכב ועושה את דרכי לביתה, מחדש.
לא משנה מה יקרה עכשיו, אני לא הולך לוותר! לא משנה כמה היא תבכה או תתעקש, אני לא הולך לוותר!!
דפקתי חלושות על הדלת בזמן שפתחתי אותה בשקט. פיווו היא לא נעלה.
לקחתי את האייפון ואת הארנק שלי מהשולחן שבכניסה ועשיתי את דרכי לכיוון חדר השינה שלה.
שמעתי אותה מתייפחת וממלמלת את השם שלי
״הארי..״
״מה עשיתי? איך נתתי לעצמי להתאהב ככה?״ היא ממשיכה לבכות
הצצתי דרך חור המנעול וראיתי את ידה הרועדת מחזיקה תמונה שלנו
הפנים שלה היו נפולות והדמעות נפלו על הרצפה
השיער שלה היה מפוזר ומבולגן
לא יכולתי לשמוע אותה בוכה יותר.. זה הרג אותי.
אחרי התלבטויות רבות פתחתי בשקט את הדלת שלה
היא לא הרימה את ראשה, היא המשיכה לבכות
הנחתי את האייפון שלי על השידה שליד המיטה שלה והתיישבתי לידה.
הבכי שלה רק גבר והיא התחילה למלמל את השורות הידועות מהשיר שהיא כתבה לדמי
"…i hate you dont leave me.. Cus' i love when you kiss me I'm pieces you complete me.."
משכתי אותה לעברי והיא נפלה על החזה שלי. נשענתי על הכרית שלה והיא חיבקה אותי מרטיבה את החולצה שלי בדימעותיה. היא שכבה מעלי והיא פשוט לא נרגעה! הכנסתי את ידי מתחת לחולצה שלה, מרגיש את חום גופה, ועברתי בעדינות עם האצבעות שלי על גבה החשוף. הרגשתי את העור ברווז שלה ואת הצמרמורות שלה בזמן שעשיתי את זה.. נשכתי בחוזקה את שפתי, מתאפק לא לעשות יותר מזה. אם היא לא הייתה בוכה עכשיו, הייתי דופק אותה כאן ועכשיו. (0_0)
״הארי…״ היא מלמלה בוכה לתוך צווארי
״ששש.. לא צריך לדבר עכשיו״ חייכתי
היא שתקה והרימה את ראשה, מביטה בי. היא התרוממה מעט והניחה את ראשה על צווארי. הידיים שלה עדיין רעדו אבל לפחות היא לא בכתה יותר. היא חיזקה את אחיזתה בגבי ושוב הרימה את מבטה אלי.
ליטפתי את גבה מחדש והיא שוב הצטמררה
״אני אוהבת את זה. אל תפסיק״ היא עצמה עיניים
היינו במצב הזה הרבה זמן…
נישקתי אותה על ראשה ועל הלחי שלה, אבל הפסקתי אחרי שנייה. אני לא יכול לנצל את המצב שלה. עד כמה שזה נראה מפתה אני פשוט לא יכול…
פתאום הרגשתי את השפתיים שלה על צווארי, נושקות בעדינות. (חוח שפה גבוהה ^^)
היא השאירה שובל של נשיקות על צווארי והיא עלתה עם ראשה טיפה לכיוון ראשי.
היא נישקה אותי על הלחי אבל היא לא העיזה להתקרב לשפתיים.
״אמבר..״ גנחתי חלושות
אוח גאד מה שהיא עושה לי
״ממ..?״ היא מלמלה
אין בעיה. שנינו יכולים לשחק במשחק הזה!
הפכתי אותה על גבה ורכנתי מעליה.
(טדאדם)
היא חייכה ושיחקה עם השרשראות שלי שכמעט נגעו בפניה
״את ילדה קטנה״ צחקתי
פתאום היא תלשה את השרשראות מצווארי השליכה אותם הצידה
היא תפסה את העורף שלי ומשכה אותי אליה. היא הניחה את הידיים שלה על לחיי ואני החזקתי את עצמי חזק בשביל שאני לא אפול עליה.
היא נשקה שוב ללחי ופתאום נשכה בעדינות את האוזן שלי
״אוקי עד כאן.״ מלמלתי מחייך
ריסקתי את השפתיים שלי על שלה
והיא נשכה את שפתי התחתונה.
״לא הערכתי אותך נכון..״ מלמלתי מתנשף. היא לא נראתה מהבחורות האלו שיחקו איתי בזמן שאנחנו כלכך קרובים ללשכב..
היא ניסתה להזדקף אבל הפלתי אותה בחזרה אל המיטה
״לא. לא עכשיו.״ נשכתי בחוזקה את שפתיי
נישקתי אותה מחדש והיא הורידה את החולצה שלי
הורדתי בעדינות את החולצה שלה.
היא לבשה חזייה שחורה ופשוטה שהייתה קצת קטנה עליה…
בהיתי בחזה שלה עד שהיא הרימה באגרסיות את ראשי עם האצבע שלה
היא נראתה קצת כעוסה ונעלבת אז נישקתי אותה כדי להשכיח ממנה את הכעס. המשכנו להתנשק והיא הורידה גם את המכנסיים שלי. שנייה לפני שפתחתי לה את החזייה הטלפון שלי צלצל. בהתחלה התעלמנו אבל הוא המשיך לצלצל בלי הפסקה.
היא נשענה על מרפקיה
״תענה״ היא ציוותה עלי
״לא. זה יגיע למענה הקולי.״
הטעות. הכי. גדולה. שעשיתי.
״הארי..? אממ.. התקשרתי לראות מה קורה איתך… אמרת שתחזור כבר לפני שעה.. מתגעגת אליך, נשיקות!״
לא. לא. לא. זו אמה. למה? למה היא התקשרה?!?!
״זו אמה.״ אמבר הביטה בי.
הרכנתי את ראשי ולקחתי נשימה עמוקה
״זו אמה..״ היא מלמלה והעיפה אותי מעליה. היא עטפה את עצמה בשמיכה
״זו אמה..״ הקול שלה רעד
אני בחיים לא אשכח את המבט הפגוע והכועס שהיה בעיניה.
״אמבר. תקשיבי לי. אני נשבע לך שאין בנינו כלום.״ קמתי מהמיטה שלי ועשיתי את דרכי אליה
היא התחילה לבכות מחדש.
״בבקשה אל תבכי..״ מלמלתי וניסיתי לעטוף את גופה הרועד בזרועותי
״אל. תיגע. בי.״ היא סיננה בכעס והרימה את מבטה אלי.
״ולחשוב ששפכתי בפניך את הלב!! והתנשקנו.. וכמעט שכבנו.. בזמן.. שיש לך חברה!!! איך אתה לא מתבייש?!?!״
״אין לי חברה! אנחנו לא-״
״תחסוך.״ היא דחפה אותי בחוזקה ממנה ואני מעדתי ונפלתי על המיטה שלה
היא הרימה את החולצה שלה שהייתה מונחת על הרצפה ולבשה אותה.
היא הרימה גם את הבגדים שלי וזרקה אותם אלי.
״תצא מפה. אני לא רוצה לראות אותך. יותר. בחיים״ היא סיננה בכעס
״את צוחקת.״ המחשבה של לא לראות אותה לעולם הרתיעה אותי
״אני נראית לך כמו אחת שצוחקת?!?!״ היא רק כעסה יותר
״אני..״ נאנחתי
״לא יכול יותר.״ אמרתי בשקט והיא הביטה בי
״תקשיבי.״ זרקתי את הבגדים בחזרה אל הרצפה ונעמדתי
״את בטח לא תאמיני לי. אבל אני אנסה בכל זאת. אני אוהב אותך יותר ממה שאני אוהב את עצמי. אני אעשה אך ורק את הטוב בשבילך. אם את תרצי, אני מבטיח לך, שרק אם תגידי שאת לא אוהבת אותי, אני אשמור ממך מרחק. אני לעולם לא אתקרב אליך יותר. ואני רק רוצה לומר לך בפעם האחרונה שאני ואמה לא יוצאים ואינלי שום חברה. ושאני אוהב אותך.״
״אתה לא אוהב אותי!!! תפסיק כבר לשקר!!״
״למה את חושבת ככה?! את לא מאמינה לי?!״ הרמתי טיפה את קולי
״אפילו כשעזבתי, ניצלת אותי. צילמת אותי בשביל התערבות מטופשת!! נתת לי ככה ללכת.. ככה לעזוב״ הדמעות שכבר התייבשו זלגו מחדש
״זה לא היה בשביל התערבות!!! ניסיתי להנציח את זה. לדמיין שכן היה בינינו משהו. שיחררתי אותך, כי רציתי שתצליחי. רציתי את הטוב בשבילך!״
״ניסיון יפה סטיילס.״
״את לא מאמינה לי?! את חושבת שאני המצאתי את כל זה?!״ לא יכולתי להסתיר את העצב שלי
״לא. תצא מפה. עכשיו״
״לא. לא לפני שתסתכלי עלי ותגידי לי שאת לא אוהבת אותי. שאת לא רוצה שאני אתקרב אליך יותר.. רק תגידי, ואני לא אשבור את ההבטחה שלי״
״אני לא חייבת לך כלום!״ היא התחמקה
״אל תמציאי תירוצים. את פשוט לא מסוגלת לומר את זה כי את-״
״אני לא אוהבת אותך, ואני לא רוצה לראות אותך לעולם!!״ היא קטעה אותי בצעקה שתקנו והיא הרכינה את ראשה נושפת החוצה את האוויר שהיה כלוא בריאותיה
״אוקי.״ אספתי את בגדי מהרצפה ולבשתי אותם במהירות.
היא הביטה בי, מתלבטת. היא עקשנית. היא בחיים לא תיכנע לי. ואני לא הולך לשבור את המילה שלי
סיימתי להתלבש והתקרבתי אליה
נעמדתי מולה והיא הרימה את ראשה כדי להביט בי.
״ביי..״ מלמלתי ונישקתי אותה על ראשה בפעם האחרונה
ירדתי לכיוון המצח, נישקתי אותה גם שם.
"…baby let me be your-"
נישקתי אותה בלחי אבל עצרתי כשהתקרבתי לשפתיים.
״ביי אמבר.״ אמרתי לבסוף.
"…last first kiss…"
אספתי את המפתחות שלי והאייפון מהשידה שלה ויצאתי החוצה מחדרה.
היא הביטה בי הולך באיטיות ויוצא מביתה. כנראה לתמיד.
~~~
"מה לעזאזל חשבת שעשית את זה?!” התנפלתי על אמה כשנכנסתי הביתה
"עשיתי מה?” היא היתממה
"אויש תפסיקי כבר עם המשחקים האלו!!” התעצבנתי עליה יותר
"הארי!!” היא צעקה עלי לרגע גורם לי להשתתק
"מה?” סיננתי בכעס
"תתיישב" היא הורתה עלי ואני תפסתי כיסא והתיישבתי עליו
"אני בהריון.” היא אמרה והביטה בי
העיניים שלי התרחבו בהפתעה והגבות שלי הורמו בפליאה
"באמת?!” הקול שלי רעד
"כן.. אני מקיאה כבר בלי הפסקה, והייתי אצל רופא…” היא חייכה
"ו..זה אני..? אני האבא?” אמרתי בקול רועד מנסה לבלוע את הגוש שעמד לי בגרון
"כן!” היא צחקה
"אמה… אני בן 20. אני לא מוכן לגדל ילד!”
"בטח שכן!! אתה כזה אבהי, ו… עכשיו כשסיימת עם אמבר.. שומדבר לא עומד בדרך.” היא הביטה בי
“אבל.. מה עם הלהקה? המעריצים?! איך זה קרה לעזאזל!?” קמתי מהכיסא והתהלכתי במטבח הלוך וחזור תופס את ראשי
“הארי!! זה מהפעם הראשונה ששכבנו… היינו שיכורים.. ולא שמנו לב.. אני בחודש 4” היא ניסתה להבין מה מתחולל בראשי
“מה נעשה?!” צעקתי מיואש
“נקים משפחה. אם זה מה אתה רוצה.” היא אמרה בשקט ואני הרמתי את מבטי אליה
“אני אוהב אותך. ואני אשמח” התקרבתי אליה וחיבקתי אותה חיבוק ממושך
“בואי נלך לישון עכשיו… מצפה לנו יום עמוס מחר.” הרמתי אותה בחיוך ענקי לחדר השינה שלנו
“אני אוהבת אותך…” היא לחשה וכרכה את זרועותיה סביבי
“גמאני אותך.” וסופסוף אמרתי את זה בלב מלא, בלי חרטות.
~~~
-נקודת מבט אמבר-
https://www.youtube.com/watch?v=2Fko7_SV3Lc
מיציתי את ארצות הברית. אולי אני אחזור כבר הביתה?
"באלי הביתה.” צייצתי בטוויטר עם סמיילי מבואס
"ממש כיף לפתוח ככה את הבוקר..” הוספתי אחרי שנייה
"אני לא יודעת אם שמת לב לזה אבל את ממש מדוכאת בזמן האחרון.” קראתי בקול ציוץ שקיבתי לאחר כמה דקות
"אני יודעת.. משהו עובר עלי בזמן האחרון.. משהו קשה. הוא שבר לי את הלב.” צייצתי בתגובה
הנחתי את האייפון בצד ופתחתי את הטלוויזיה
הבטתי בשיעמום בקריינית של החדשות.
“הלו?” עניתי לשיחה
“אמבר?! סופסוף את עונה לי!! מה נסגר איתך לעזאזל?!” דמי ירתה במהירות
“אני לא רוצה לדבר על זה…” עניתי לה עייפה
"אוהו, אנחנו נדבר על זה. אני אצלך בעוד 10 דקות. ואני תשכחי שישלי מפתח לבית שלך, אז זה לא יעזור לך אם תנסי לסנן אותי.” שמתי את חיוך בקולה
"ביי דמי.” ניתקתי לה בפרצוף
~~~
"איחרת.” פתחתי לה את הדלת לאחר 12 דקות
"בואי הנה!!” היא דחפה אותי מהדלת ומיהרתי לנעול אותה מאחוריה
"אמלה!! אונסים אותי!!!” צעקתי בצחוק
"תשתקי!!” דמי צעקה בכעס
"יואו די כבר!” התעצבנתי עליה
"למה את מסננת?? אני ומרטין דואגים לך במשך כלכך הרבה זמן!! למה את עושה את זה?! מה קרה??”
היא התנפלה עלי בשאלות האלו
"אני.. לא יכולה לדבר על זה.”
"אה כן?! ושאני שפכתי את הלב שלי לפניך במשך שעות?!” היא הביטה בי נעלבת וטיפה מאוכזבת
"דיי תפסיקו כבר כולכם!!” התחלתי לבכות. הכל נוזל לי בין הידיים, מבלי שאני שמה לב בכלל..
"אמבר.. מה קרה..?” היא שאלה בשקט והביטה בי עצובה
צנחתי לספה וסיפרתי לה הכל
מאז ששכבתי עם הארי, ועד למה שקרה לפני כמה ימים…
"אני כלכך שנאתי את העובדה הזו ששכבנו,” התייפחתי
"שנכנסתי לדיכאון.. ורק עכשיו, שמישהו צייץ לי בטוויטר לגבי זה, שמתי לב…”
"מה את מרגישה לגביו?”
וואו. כלכך לא חשבתי שזה מה שהיא תגיד לאחר כל מה שפרקתי לפניה
"בכנות? אני.. לא יודעת.”
"את כן יודעת. ואת תדעי את זה כשתהיי מוכנה לזה..” היא הוסיפה וחייכה אלי חיוך עצוב
"רגע! דמי!!” מיהרתי לקום אחריה מהספה שהיא עשתה את דרכה לדלת
"תחשבי על מה שאמרתי.. ישלי הופעה בעוד חצי שעה.” היא יצאה מהר החוצה וסגרה מאחורי את הדלת
'אני אראה את זה כשאני אהיה מוכנה לזה..' מזה אומר?
לא הפסקתי להרהר במשפט הזה
"חוזרת בחזרה ללונדון אנשים!” צייצתי מיד בטוויטר לאחר שנייה
"מה?!” קיבלתי אסמס מדמי
"ואת באה איתי!!” סימסתי לה בחזרה. וסופסוף הצלחתי לחייך, חיוך אמיתי.