?What To Do (עונה 2) פרק 16

-נקודת מבט אמבר-
חיזקתי את אחיזתי בכרית, ומחבקת אותה קרוב לגופי ומניחה עליה את ראשי.
פתאום כאבי ראש חזקים הכו בי ומיהרתי להתיישב ולהחזיק את ראשי, שלא יזוז.
עצמתי עיניים ולחצתי על רקותי מנסה להעלים את כאבי הראש.. לא זכרתי שומדבר ממה שקרה אתמול..
פקחתי את עיני וגיליתי שאני ערומה. למה לעזאז-?!
סובבתי את ראשי לצד ימין והבחנתי באדם שוכב לידי!!
באתי לצרוח אבל נשכתי מהר את ידי. לא רציתי להעיר אותו, כי רציתי לגלות מיזה, ולא רציתי שהוא יראה אותי ערומה.
השיער שלו היה מתולתל. 'מתולתל ורך..' חשבתי בזמן שליטפת בזהירות את שיערו
הוא שכב עם פניו לצד השני ורציתי כבר לגלות מיזה!!
עברתי מעליו, נזהרת לא לנגוע בו, כדי שהוא לא יתעורר…
הרגשתי מוזר כי הייתי בלי בגדים, אז לבשתי את החזייה השחורה שלי ותחתון ומכנס קצר.
ירדתי על ברכי, כדי להיות בערך באותו הגובה של מי ששכב לידי
"אלוהים.. זה לא ייתכן… זה הארי..” מלמלתי וקמתי בחזרה
התכופפתי שוב כדי להזיז את התלתלים שלו מפניו, רק כדי להיות בטוחה.
אלוהים. רגע. רגע. רגע!!! אם אני הייתי ערומה, זה אומר ש-
את המשפט סיימתי בשירותים, מקיאה את חיי. ניגבתי עם מגבת רטובה את פי, ונשענתי על הקיר של השירותים, מחזיקה את בטני ועוצמת עיניים.
"אמבר?” שמעתי את קולו של הארי ואת צעדיו
"לא עכשיו…" מלמלתי
"את בסדר?! מה קרה?!” הוא התיישב לידי ותמך בי
"אני.. לא מרגישה טוב….” בקושי מלמלתי כשסחרחורת חדשה תקפה אותי
"את רוצה שנלך לראות רופא?” הוא שאל מודאג
"הארי,” התעלמתי ממה שהוא שאל
"מה קרה אתמול בלילה?” אמרתי בקול רועד והוא הביט בי טיפה מבוהל
"את לא זוכרת?” הוא הופתע טיפה
"לא!”
"אנחנו.. שכבנו"
"שכבנו?!” איכאיכאיכאיכ זה מסביר את ההקאות שלי איכככככככככככככ גועל נפש!!! אני אשכרה נתתי לו-
"כן.. אני הבאתי לך מים ואת העפת אותם, ונישקת אותי.. את באמת לא זוכרת?” הוא הניח את ידו על מצחי
"כן!!” העפתי את ידו ממני בעצבים
איך הוא מעיז לשכב איתי?! אינלו חברה?!
"הארי, ישלך חברה.” פתאום אמרתי והוא קפא
"אנחנו לא בדיוק-”
"אנחנו לא-”
"ואתה עוד חושב שאני אהיה איתך!? מאיפה אני לא אדע שאתה תעשה לי את הדברים האלו??!”
"אנחנו-”
"ואתה ניצלת את זה שהייתי שיכורה?!?! מה לעזאזל חשבת לעצמך!!?!?” המשכתי לצעוק ולכעוס עליו, לא נותנת לו להוציא ציוץ מהפה.
"את לא יכולה להפיל על זה עלי!! כי את התחלת עם זה!! ואת מלמלת שם כל מיני שקרים.. את אוהבת לשחק איתי, ואני ממש לא יודע למה, נשאבתי לזה!! את.. את אמרת שאת אוהבת אותי…” הוא נחנק
הוא התאפק לא לבכות ואז הכל עלה לי… במקום לרחם עליו הוצאתי עליו את העצבים שלי. איך הוא מטיח בי אשמות?!?
"תצא מפה עכשיו!” צעקתי והוא הביט בי שוב ויצא מהשירותים.
לאחר כמה דקות הוא יצא מהחדר שלי לבוש, ויורד במדרגות במהירות, בלי להגיד לי שלום
"לא!!! אתה לא יכול ללכת ככה!!” קמתי בבת אחת מהרצפה ונפלתי שוב, נאבקת בכאבי ראש וגם בכאבי בטן שנוספו לי
גנחתי חלושות כשנפלתי בחזרה לרצפה. הוא נסע כבר, מתעלם ממני.
אלוהים!!! התמלאתי בעצבים. הוא דפק אותי!! הוא אשכרה דפק אותי!!
נתתי לו לגעת בי!!! אני.. זרקתי בחוזקה את הבושם שהיה מונח על הכיור על הרצפה.
כבר לא יכולתי להתאפק
"אני שונאת אותך הארי סטיילס!! יותר ממה שאני שונאת כל אחד אחר!!” נעמדתי שוב וצרחתי בחוזקה לא לפני שנפלתי שוב
הרגשתי כלכך חלשה.. כלכך חסרת אונים.. אלוהים. התחלתי לבכות מחדש, לא יכולה לעצור את הדמעות
שלי… שנאתי את עצמי. כלכך. רציתי למות באותו הרגע…
אני שונאת אותו!! שונאת אותו כלכך!!! בכיי רק התגבר כשחשבתי עליו..
אחרי חצי שעה, כשנרגעתי פשטתי את בגדי ונכנסתי להתקלח
כשיצאתי זרקתי על עצמי מכנסיים ארוכות, וחולצה ארוכה.
אמור לרדת היום גשם, ואני לא רוצה להרגיש גרוע יותר ממה שאני מרגישה עכשיו..
~~~
עצרתי שוב בקבר של אמא שלי… מניחה וורד אחד בודד על המצבה שלה, הפרח הזה מסמל חיים..
מה שאין כבר לאמא שלי.. ליטפתי שוב את האבנים הקרות, ויצאתי משם.
התהלכתי ברחוב, עם הקפוצ'ון על ראשי מהרהרת- כרגיל.
ואז הבנתי מה הייתה הסיבה להתפרצות שלי בבוקר…
אני אוהבת אותו.
ובגלל זה לקחתי את זה כלכך אישי. בגלל זה אכפת לי אם ישלו חברה.. זה לא שאכפת לי מאמה, אבל אם הוא עשה את זה לה, למה שהוא לא יעשה לי את זה?
אבל הסיבה האמיתית, שגרמה לי להתפרק, הייתה שחשבתי שהוא כבר לא ירצה אותי..
הוא הודה בעצמו- הוא אוהב את המשחק שלי… הוא נשאב לזה…
עכשיו הוא ניצח. אינלו כבר מה לכבוש… הגעיל אותי לחשוב ולדבר עלי כאילו שאני חפץ, אבל…
אני כבר לא יודעת מה לעשות
https://www.youtube.com/watch?v=lD40-wqHWoI
-נקודת מבט הארי-
חזרתי עייף ועצוב הביתה…
אינלי כוחות נפשיים לכל הסיפור הזה…
"מה קרה?” אמה הזיזה את המחשב שלה הצידה והושיבה אותי לידה
"כלום.. אמבר..” מלמלתי עייף
“הארי!! תפסיק לעשות את זה לעצמך!!” היא צעקה בכעס
“תפסיקי לצעוק!!” התעצבנתי
“אני מצטערת..” היא השתתקה ונעלבה
“נו, אני מצטער.. לא התכוונתי.. פשוט.. אמבר! היא כלכך מחרפנת אותי!!” נאנחתי ונישקתי את אמה על מצחה
“מה קרה הפעם?”
“כלום. לא משנה.”
“אבל אתה מבטיח לי שסיימת? שסיימת עם לרדוף אחריה? שסיימת עם-”
“לא.”
"מה לא?!” היא הופתעה
“אני עדיין לא סיימתי. אני נותן לזה היום הזדמנות אחרונה!” קראתי בהחלטיות
התמלאתי במרץ חדש
"לא!! אתה לא יכול!” היא חסמה לי את המעבר
"אמה זה מגוחך. תתני לי ללכת.”
"לא!! אתה מגוחך!! אתה משפיל את עצמך ועוד בגללה!! היא אפילו לא אוהבת אותך!!” המילים שלה פגעו בי. עמוק, הן ננעצו בתוך ליבי.
"תקשיב הארי. העתיד מפחיד אבל אתה לא יכול לברוח בחזרה לעבר רק כי הוא מוכר לך..כן, זה מפתה אבל זו-”
"טעות.” השלמתי אותה, טיפה לא בטוח בעצמי
"אותה רואה? אתה מבין…” היא אמרה ואני שתקתי
"אין בזה הגיון בכלל..” היא המשיכה, חוקרת את מבטי
"לפעמים, ההחלטות הטובות ביותר הן אלו שאין בהם היגיון בכלל.” אמרתי פתאום
היא שתקה. היא יודעת שאני צודק.
"אין בינכם כלום!! היא ניסתה בפעם האחרונה
"אם לא ננסה, בחיים לא נדע.. אמה. אני מחבב אותך. אבל אני אוהב את אמבר. וזה לא ישתנה!”
אוקי הייתי צריך להיות עדין יותר. היא בכתה בשקט
"אמה..” הרגשתי נורא
"תלך. תחזיר לך את אמבר. אבל תבטיח לי; אם זה לא יסתדר אתה תעזוב אותה. אפילו אם לא נחזור…” היא התחננה בפעם המיליון
"אני מבטיח לך.”
"לך.”
https://www.youtube.com/watch?v=t-fSYl44I3A
-נקודת מבט אמבר-
"מה אתה עושה פה?!” הארי נכנס
"כמו שאמרתי שלשלום, או מוקדם יותר, אנחנו צריכים לדבר ואת לא תתחמקי מזה"
"תקשיב לי הארי, אינלך שום זכות להתפרץ לבית שלי, ו-”
"אז קדימה. תתלונני עלי במשטרה!” הוא פרש את זרועותיו לצדדים
"אתה יודע מה? קדימה. תדבר.” ברגע שראיתי אותו עלו לי הדמעות מחדש.
האירועים מאתמול בבוקר עדיין עולים לי..
לא יצאתי מהבית כל הזמן הזה וסיננתי את דמי ומרטין. הייתי צריכה זמן לעצמי.
"אני אוהב אותך. אני לא יודע מה את חושבת עלי אבל אני באמת אוהב אותך. מהיום שראיתי אותך. אפעם לא האמנתי באהבה ראשונה וכל השטויות האלו, אבל אני עדיין זוכר את היום הראשון שנפגשנו.. באוטובוס.. עברו כבר כמעט 6 שנים..” הוא מלמל והסתכל עלי
חיוך נמרח על פניו, והוא חולם בהקיץ…
"אוקי, כמה דברים. אני ממש לא הולכת להקשיב לכל הבלבולי שכל האלו, כי זה ממש לא לעניין, ואני עדיין כועסת עליך!! כאילו מה נסגר איתך לעאזל!?!? אתה משאיר אותי ככה חולה על הרצפה, והולך?!!?” צעקתי עליו בכעס
"אני מצטער..”
"אה יופי! כי מצטער זה ממש יעזור לי!!” המשכתי
"אוקי, את לא יכולה לצעוק עלי! אני זה שצריך לצעוק עליך!” עכשיו הוא התחיל
"את הולכת אותי שולל!! את-”
"כלכך לא!!”
"את תמיד גרמת לי להאמין שאת אוהבת אותי.. אבל את אפעם לא.”
"איך אתה מעז?!?! עכשיו, אני לא מבינה איך יכולתי להתאהב בך בכלל!!” צעקתי בכעס והוא התבלבל
"אתה באמת חושב שאני לא סבלתי אותך?! אני אהבתי אותך יותר ממה שאהבתי את עצמי! אבל אתה הרסת הכל!! אתה תמיד הורס!! עם כל הבנות שהיית מביא הביתה, עם הטמטום שלך.. אבל הארי- התגברתי עליך ו-”
"את לא. את אוהבת אותי כמו שאני אוהב אתך. וזה לא משנה כמה תכחישי את זה, אבל זה תמיד שם. ועד שנסיים עם זה, זה תמיד יהיה..” הוא אמר בשקט מביט בי
"תפסיק כבר!!” התעצבנתי עליו יותר
ממש פניני חוכמה! מה נסגר איתו?!
"אהבה היא הרבה דברים, ואפחד מהם אינו הגיוני.” הוא הוסיף ממשיך לעצבן אותי
רק אני יודעת את הסיבה האמיתית לעצבים שלי…
שאם אני אגלה לו את האמת הוא.. אוח. פשוט שכחי מזה!!
"אני מקווה שאמה מחוסנת"
"מה? ממה?”
"ממך" הוספתי כי לא היה לי עוד מה לומר
"יופי. נורא בוגר.” הוא עשה לי פרצוף מטומטם
"הארי.”
"מה?”
"באלי ללטף אותך.”
"אווו כמה חמוד! אני-”
"עם מגרפה.” קוטעת אותו
הוא סתם את הפה והביט בי שותק
"טוב תפסיק להסתכל עלי ככה. תקח את הדברים שלך ותלך" נאנחתי
"לא!!! למה את ככה? למה כל הציניות הזו? למה את לא מאמינה לי? מה היה בינינו? אהבה לא יכולה ככה להיעלם…” הוא הוסיף בשקט והביט בי, העיניים האלו, שחודרות לי עמוק לנשמה.
"דיי כבר תפסיק!! פשוט תצא מפה כבר!!!” הייתי על סף דמעות
הן עמדו לי בעיניים. אבל סירבתי לשחרר אותם כשהוא פה.
"לא!!”
"הארי!!!!!” צעקתי בחוזקה והוא השתתק
הוא עשה: “אחורה פנה" ויצא מביתי
סגרתי מהר את מאחורי ורק אז שיחררתי את מחסום הדמעות.
עמדתי במשך כמה דקות, בוכה עד שגררתי את עצמי בכוח למעלה, לחדר שלי.