?What To Do (עונה 2) פרק 12

https://www.youtube.com/watch?v=d0DfyAIkGw0
"היי טיילור?” דפקתי על הדלת של הסטודיו שלה
"תכנסי" שמעתי אותה קוראת
"הבאתי לנו קפה..?” אני לא יודעת למה שאלתי את זה. פשוט חששתי מהתגובה שלה.
"אני כלכך מצטערת!” היא פתאום חיבקה אותי ובכתה לתוך כתפי
וואו. לזה לא ציפיתי. ציפיתי שהיא תזרוק עלי כיסא או שולחן.. תתחיל לקלל אותי או להטיח בי אשמות..
"מה? על מה את מצטערת?”
"שכעסתי עליך ככה… זו לא הייתה אשמתך.. אני הייתי טיפשה מדי"
אלוהים איזו תמימה היא. היא כזו נסיכה. ישלה לב כזה עדין
"תקשיבי טיילור,” הנחתי את הקפה על השולחן
"את צריכה להפוך לביצ'ת!! להחזיר לאידיוט על מה שהוא עשה לך!! הוא ניסה לבגוד בך עם החברה הכי טובה שלך!”
"אמבר. אני אוהבת אותך אבל את לא החברה הכי טובה שלי"
"אווצ'? בכל מקרה את צריכה להפוך לכלבה ולהחזיר לו על זה!!”
"אבל.. אממ.. איך?”
"בואי נכתוב שיר. כל מה שאת חושבת עליו תוציאי על הדף" תלשתי מהיומן שלה דף והוצאתי מהתיק שלי עט
~~~
"Cause I knew you were trouble when you walked in
So shame on me now
Flew me to places i'd never been
So you put me down oh
I knew you were trouble when you walked in
So shame on me now
Flew me to places i'd never been
Now i'm lying on the cold hard ground
Oh, oh, trouble, trouble, trouble
Oh, oh, trouble, trouble, trouble”
"זה.. נשמע.. טוב" מרטין אמר לאחר שהוא שמע את טיילור החיוך הענקי שלי גדל מרגע לרגע
אני וטיילור קיפצצנו ממקום למקום
"אמבר? אני צריך לדבר איתך. אכפת לך לצאת החוצה לשנייה?”
יצאתי החוצה ומרטין יצא אחרי וסגר את הדלת
"דיברתי היום עם דמי.”
"באמת?!”
"כן. מחר היא משתחררת"
~~~
החיוך הענקי שלי סירב לרדת מהפנים שלי. לא רבתי עם טיילור. דמי חוזרת. עזרתי לטיילור לכתוב להיט על הארי. יותר טוב מזה?
"מזל טוב" דילן זרק לי כשנפגשנו במזדרון
"אני יודעת!! ראית אותו סופסוף?!” קרצתי לו
"מה? תמיד ראיתי אותו.”
"מה? איך? רק אתמול זה יצא!”
"אני הייתי האח החורג שלו!!”
"של מי?!”
"הארי!!”
"מה?? אנחנו מדברים על אותו הדבר?” עצרתי את דילן לפני שהוא ירד במדרגות
"לא יודע..”
"תתחיל. על מה דיברת?”
"אמרתי לך מזל טוב כי את יוצאת עם הארי ו-”
"ואואואואו! אני?? יוצאת עם הארי??! עם הארי?? מה??” הפה שלי נפתח והבעה מבולבלת נפרסה על פני
"כן. איזה פאפרצי צילם אתכם באיזה סטודיו מתנשקים"
"מה??!?!!? מה?!??!”
"תראי!” הוא חטף לי את האייפון והקליד בו כמה מילים. כשהוא מצא את הכתבה הוא הראה לי
"מזה?!!!? אמבר נייט והארי סטיילס יוצאים?!?! מה?!!?”
"על מה חשבת שדיברתי?” הפעם זה היה תורו של דילן להתבלבל
"על השער שלי! במגזין ווג!”
"אה. לא ראיתי אותו.” הוא משך בכתפיו וירד במדרגות
נכנסתי מהר לחדר שלי וסגרתי את הדלת
זרקתי את התיק שלי על הרצפה ונפלתי על המיטה. נשכבתי על הגב ונכנסתי לטוויטר
גאד!!
"כמה איומי מוות ישליייי אני סלבבב :>” צייצתי
"מצחיק שאני והארי יוצאים ולא ידעתי!” צייצתי שוב לאחר שנייה
סגרתי את האייפון ועצמתי עיניים.
מחר. דמי. חוזרת.
~~~
התעוררתי די מוקדם ביום למחרת. אולי בגלל שנרדמתי די מוקדם. אולי בגלל שהתעוררתי כל שעתיים כי לא יכולתי לחכות כבר שאני אאסוף את דמי מהמקום הארור הזה!
התייצבתי בביתו של מרטין כבר ב12 בצהריים.
התחלנו לנסוע ואני חיפשתי עוד כתבות עלי
"אומיגאד! תשמע את זה! היום (12:27) נצפתה אמבר נייט בביתו של מרטין ג'וניור" הקראתי את הכותרת
"איזו חוצפה!! הם פשוט עוקבים אחרי לכל מקום!!” אמרתי בכעס
"זה מזכיר לי, ישלך מחר ראיון עם דמי. עוד איזה מגזין רצה ראיון איתך ועם דמי.. זה מחר בשעה 13:00”
"אממ אוקי" מלמלתי
הבטתי החוצה והבחנתי שאנחנו לאט לאט מתקרבים למכון גמילה
"אני מקווה שהיא בסדר..” מלמלתי ונשכתי בעצבנות את הציפורניים שלי
"אממ טיילור יוצאת מחר לסיבוב הופעות… והיא דיברה עם הארי.. היא דיי כועסת עליך" מרטין אמר פתאום
"מה? למה?” הפנתי את מבטי אליו
"כי אתם התנשקתם בסטודיו. היא ראתה את הכתבה"
"אני לא יוצאת איתו!!” צעקתי בכעס
"אני יודע שלא. אבל טיילור-”
"אתה יודע מה? אם היא בוחרת להאמין לשטויות האלו זו בעיה שלה.”
"שמעתי את השיר החדש של טיילור.. את מוכשרת ;)” קיבלתי אסמס מהארי
"ואתה אידיוט" סימסתי לו בחזרה
"את יכולה להמשיך לקלל אותי כמה שאת רוצה. זה עדיף על שתיקה"
"כרגע גילית לי מה החולשה שלך.. אידיוט.”
"את החולשה שלי" הסמקתי כשקיבלתי את ההודעה האחרונה
"הכל בסדר?” מרטין הסתכל עלי במבט מוזר
"אממ כן.” הרמתי את מבטי אליו מהאייפון
"אתה יודע? כל זה יכל להיות חמוד אם אני הייתי מרגישה אותו הדבר" סימסתי לו בחזרה והוא לא החזיר לי תשובה
"הגענו" מרטין בישר לי
פתחתי במהירות את הדלת של האוטו וזינקתי החוצה עוד לפני שהוא סיים לחנות
התעלמתי מהצלמים הרבים שעמדו מסביב ורצתי אל דמי
התחבקנו ארוכות ומשכתי אותה למכונית של מרטין.
כל הנסיעה לא הפסקנו לדבר ולצחוק
"את באה אלי?”
"הלוואי שיכולתי… אני אמורה לחגוג היום עם המשפחה שלי..”
"לא נורא.. יש גם את מחר" צחקתי
-נקודת מבט הארי-
"נוכל לדבר?”
"אמה?” עניתי לאסמס שקיבלתי
"כן.. נוכל?”
לא ידעתי מה לענות לה. איך היא רוצה להמשיך לדבר איתי אחרי מה שעשיתי לה??
"בתנאי שלא תביאי נשק ;)”
"אני לא. מבטיחה :)”