?What To Do (עונה 2) פרק 11

"מצטערת… הארי מתכנן לי משהו.. אני לא יכולה לבוא היום… סורי. מבטיחה ששמחר אני אפצה אותך!” זה היה כבר האסמס הברזה המיליון שקיבלתי מטיילור.
מה עוד אני יכולה להשיב לה חוץ מ:” לא נורא. תהני!” אינלי כוח לריב איתה. ועוד בגלל הארי. הוא פשוט נדחף לכל חור בחיים שלי!
"יש מצב שאת באה היום לאולפן? צריך להקליט איזה שיר עם טיילור והיא לא עונה לי"
"תוותר. היא עכשיו בדייט עם 'הארי סטיילס'” אמרתי בזלזול
"באמת?!”
"כן. לא ראית איך זה רץ בחדשות בלי הפסקה?”
״לא יודע.. לא ממש שמתי לב..״ מרטין השיב לי
״טוב. אנחנו נהיה באולפן עוד מעט תאמין לי״ מיהרתי לנתק
התלבשתי (http://www.polyvore.com/cgi/set?id=98042066 לא הייתה לי סבלנות להשקיע בסט חח) ותפסתי מונית
״איפה את?״ סימסתי מהר לטיילור
״בגן החיות״ היא החזירה לי תשובה לאחר כמה דקות
כיוונתי את נהג המונית לשם ושמתי את משקפי השמש על ראשי
-נקודת מבט הארי-
אמבר לא הייתה אמורה לבוא..? חשבתי שהיא תשמור על לוקס..
״על מה את חושב?״ טיילור נצמדה אלי זוכה להדבקות יתר של הפאפרצי
״סתם..״ התחמקתי
כשהתחלתי לצאת עם טיילור הייתי בטןח שאמבר תקנא אבל היא לא! היא כל הזמן חייכה, וצחקה. היא נראתה די מאושרת…
אז למה כל המערכת יחסים האלו עם טיילור שווה? אנחנו צריכים להיפרד
״טיילור, אנחנו צריכים לדבר״ עצרתי אותה
״מה?״ היא סובבה את ראשה אלי
״אני חושב ש-״
״טיילור!!״ שמעתי את אמבר ואני וטיילור הסתובבנו ביחד לכיוונה
טיילור החזירה את מבטה אלי
״מה רצית לומר?״
״ש.. סתם. לא חשוב״
״נו הארי!״ היא האיצה בי
נו כבר אמבר תגיעי לפה.. היא יצאה מהמונית וחלק מצלמי הפאפרצי עברו אליה
טיילור המשיכה להציק לי אז נישקתי אותה מהר כדי שתסתום כבר
״בואי. אנחנו צריכות להקליט שיר״ אמבר הגיעה ואמרה לאמבר
״הארי יכול לבוא איתנו?״ היא פתאום שאלה והחזיקה בידי
״שיבוא.. מה אכפת לי״ היא מלמלה בכעס וחזרה למונית שהיא באה איתה
״בוא!״ טיילור לחשה לי באוזן ומשכה אותי אחרי אמבר
-נקודת מבט אמבר-
לא הפסקתי לקלל כשנכנסתי למונית. נשכתי בחוזקה את שפתיי ולקחתי את התיק שלי ועברתי לשבת ליד הנהג. אחרי כמה דקות טיילור והארי נכנסו והתיישבו מאחורי.
כל ה"פוצי מוצי" הזה חרפן אותי!! אני לא סובלת את הזוגות האלו וכשאני רואה את הארי עושה את זה, זה בכלל גורם לי להתחרפן עוד יותר.
סופסוף הגענו לסטודיו ומיהרתי לרדת מהמונית. הלכתי במהירות ועברתי את השומרים שעמדו בכניסה וחסמו את המעבר, ונכנסתי לחדר של מרטין
"היא פה" הנחתי את הידיים שלי על השולחן שלו ולחשתי לו באוזן.
"אחם!” שמעתי את הארי ואני ומרטין הסתובבנו לפתח הדלת וגילינו את הארי וטיילור מחזיקים ידיים.
מרטין קם אליהם והחליף כמה מילים עם טיילור
"אני יודע מה את מנסה לעשות וזה לא יצליח לך.” הארי לחש לי
"עובדה שזה מצליח כי זה מושך את תשומת הלב שלך" לחשתי לו בחזרה ועברתי לשבת על הכורסא הלבנה. טיילור ומרטין כבר יצאו מהמשרד והם השאירו אותי ואת הארי.
"הדלת סגורה" הארי ציין וחיוך שובב התפשט על פניו. הוא העביר את מבטו אלי
"אם אתה תתקרב אלי, אני אצרח.”
"זה סיכון שאני מוכן לקחת"
"הארי.”
"מה?”
"אתה אוויר בשבילי"
"אז זה אומר שאני הסיבה שלך לחיות" החיוך השובב שלו גדל
נעצתי בו מבט מלא עצבים. איך לעזאזל הוא מצליח לנצח אותי בכל פעם מחדש?
"לא. אתה לא" קמתי מהכורסא הלבנה והסתובבתי בחדר
"אני כן ואת יודעת את זה" הוא התקרב אלי, חוסם לי את המעבר
"מה.. מה… מה אתה עושה..?” גמגמתי
”עד עכשיו לא הצלחת לפתח מנגנון. זה כזה קל לנצח אותך" הוא צחק והצמיד אותי בעדינות לקיר
הוא צדק. הוא כלכך צדק. אחרי כל הזמן הזה אני עדיין נמסה בכל פעם שהוא נוגע בי.
פתאום היד שלי התעופפה לכיוון הלחי שלו אבל הוא הזיז את ראשו ופספסתי.
"אבל את יודעת מה הכי מבאס?” הוא תפס לי את הידיים והצמיד אותם לגופי
"שאני כן.” הוא לחש לי
אוחחחחחחחח אלוהים איזה צמרמורות עברו בי כשהרגשתי את השפתיים שלו מלטפות לי את האוזן
"אתה, לא, תנשק אותי.” הרמתי את מבטי אליו וראיתי אותו נועץ מבט בשפתיים שלי
הוא קירב את ראשו יותר ויותר. השפתיים שלנו היו מילימיטר מלהפגש. זה כבר נראה אבוד…
"מה אתם עושים?” פתאום הדלת נפתחה וטיילור עמדה מופתעת בכניסה
"הו טיילור! אני כלכך שמחה שהגעת!!!” השתחררתי מהר מהארי ורצתי אליה
"זה לא מה שאת חושבת-” הארי התחיל
"תחסוך!!” טיילור נגשה אליו
"אני יכולה לתת לו סטירה?? בבקשההה הוא כמעט אנס אותי על השולחן הזההה" נפלט לי והארי וטיילור הסתכלו עלי (._.)
"סורי.” (.-.) לקחתי צעד אחורה
"טיילור אני מצטער-”
"אני לא רוצה לשמוע. לך מפה. עכשיו.” היא נראתה כלכך פגועה
"כן הארי. שמעת אותה! צא מפה עכשיו!” הארי העיף לי מבט רצחני ויצא החוצה
טיילור הסתכלה עלי במבט עצוב ויצאה אחריו. צנחתי על הכורסא והחזקתי את ראשי. יופי הארי. פשוט יופי.
שמעתי אותם מבפנים ולאחר כמה דקות טיילור חזרה כועסת במיוחד
"מה קרה??” קפצתי עליה
"אני צריכה להיות לבד עכשיו" היא אמרה לי ומיהרתי לצאת החוצה
עברתי במזדרון לאט, בודקת בכל חדר אם הארי נמצא שם.
הייתי צריכה לדבר איתו בדחיפות.
"איפה אתה?” סימסתי לו
"בחנייה" הוא החזיר לי תשובה לאחר כמה דקות
מה. אני. עושה.
נכנסתי במהירות למעלית, ולחצתי על הקומה -1. כשהמעלית סופסוף הגיעה לקומה -1 יצאתי ממנה.
היה חשוך שם ודי ריק.
"הארי?!” צעקתי
"אני פה!” שמעתי אותו. התקדמנו אחר לעבר השני
"אז.. חזרת?” הוא שאל כשהוא הגיע אלי
"רק כדי לומר לך שאתה הולך לשלם על זה ששברת לה את הלב.” אמרתי לו בכעס
"לא נראלי תסכים להקשיב לך.”
"אתה רק חושב ככה. אני לא חזרתי בשבילך. לעולם לא. רק רציתי לידע אותך שאתה תסבול על כל הצער הזה שלה"
"את? מאיימת עלי?” הוא גיחך ואני לקחתי נשימה עמוקה ועצמתי עיניים
"אתה לא שווה את זה. אתה פשוט לא שווה את זה" מלמלתי וחזרתי בחזרה למעלית