What makes you BEAUTIFUL ! פרק 30 עצווב :(

פרק 30
"שיט .. מה אני עושה עכשיו?" אמרתי לעצמי, והתיישבתי על הכיסא שהיה. רק מי שייכנס לחדר ההקלטות, יוכל לשמוע אותי ולראות אותי ..
חיפשתי מסביבי משהו, שאולי מישהו שכח ויבוא לקחת. שום דבר.. רגע, מה זה?
עיניי קלטו בפינת החדר תיק. התיק של זאיין! אני זוכרת שראיתי אותו פעם…
עכשיו רק צריך שזאיין יבוא לכאן כדיי לקחת את התיק שלו, וזהו.. הוא ישחרר אותי.
אבל.. ההופעה הרגע התחילה. כמה זמן תיקח ההופעה הזאת?

*נקודת המבט של זואי.*
"כן.. שמתי אותה בתוך חדר ההקלטות. אני כל כך רשעה.." אמרתי לאן כשהצטרפה אליי אל מאחורי הקלעים, וצחקתי. היא צחקה גם.
"ככה אף אחד לא יוכל לשמוע אותה מבחוץ!! את גאונה!!" היא אמרה לי. כן, אני יודעת שאני גאונה.
"מה את הולכת לעשות עכשיו?" אן שאלה אותי, וידעתי בדיוק מה אני אעשה.
"אני אומר לזאיין שהיא הלכה, ושדיברתי איתה לפניי זה.. שהיא מעדיפה לא לשמור על קשר איתו." אמרתי לה, וראיתי אותה מבולבלת.
"רגע.. ואם היא תתקשר אליו ותספר לו את מה שעשית?" היא שאלה אותי, וחשבתי לרגע.
"לא חשבתי על זה.. כנראה שנצטרך לחשוב על זה ביחד…" אמרתי לה, וראיתי שהבנים יורדים מהבמה להפסקה קצרה.
"היי זואי." זאיין אמר לי בחיוך. "מי זאת?"
"אני אן.." אן אמרה לזאיין, ולחצה את ידו.
"איפה קים?" הארי שאל, ואני הורדתי את החיוך ב'עצב'.
"זאיין.. אני צריכה לדבר איתך.." אמרתי לו, ומשכתי אותו לכיוון חדר ההלבשה שלו. [אני לא יודעת בדיוק איך הולך שם, אז תזרמו..]
"קרה משהו?" הוא שאל אותי, והנדתי ראשי לשלילה.
"האמת, אני לא יודעת.. פשוט.." התחלתי לומר, ואני וזאיין ישבנו על הספה גדולה, אחד מול השניה. "קים הלכה.. לפניי שהיא הלכה, ניסיתי לדבר איתה.. שאלתי אם היא סולחת לך ואם היא רוצה לחזור אליך, ו.." התחלתי לומר, ועצרתי מעט. ראיתי את זאיין רוצה לשמוע את ההמשך, את מה שכביכול קים אמרה.
"היא אמרה שהיא לא רוצה לדבר איתך.. היא לא רוצה לשמור איתך על קשר, ושהיא מנסה לשכוח אותך.. והיא אמרה שהיא גם.. פגשה מישהו חדש.."
"מה??!!?!?!" ראיתי שהוא היה בהלם, והוא קם מהספה. הוא רצה להסתובב, אך מהר אחזתי בידו.
"זאיין.." אמרתי, וקמתי מהספה, עדיין אחזתי בידו. "גם בי היא פגעה.. אומנם גם אני פגעתי בה לפניי זה, אבל היום באתי אליה מחויכת, החמאתי לה וניסיתי להראות לה שאני נורא מצטערת.. והיא התחילה להעליב אותי ולפגוע בי. היא אמרה שהיא בחיים לא תסלח לי, לא משנה מה אני אעשה." התחלתי לומר לו, והסתכלנו אחד לשניה בעיניים. "אני חושבת שעדיף לשנינו אם נשכח אותה.. אני חושבת שאתה במיוחד צריך מישהי שתעזור לך להפסיק לחשוב עליה.." אמרתי לו, והוא הרכין את ראשו, מפסיק להסתכל עליי.
"אבל אני אוהב אותה.." הוא אמר לי, והנה הנשק מגיע.
"היא פספסה מישהו מושלם כמוך.." אמרתי לו, מנסה לחייך, והעליתי את ראשו עם ידי. "הלוואי שהיה לי חבר כמוך.. אני מכירה אותך יותר טוב משאתה חושב, ואני ממש מצטערת על מה שעשיתי.. אני יודעת שבלעדיי בטח הייתם זוג כל כך מושלם, ו.."
"אל תצטערי.. את עזרת לי! אני יכול לסמוך עליך שאת פה בשבילי .." הוא אמר לי, והורדתי דמעה מזויפת. "למה את בוכה?" הוא שאל אותי, והתיישבתי על הספה, הוא אחריי.
"אני לא יודעת .. אני כל כך מצטערת על כל מה שהיה.. אני פשוט תמיד לבד. אף אחד לא אוהב אותי.. אף אחד לא רוצה אותי.. אני בחיים לא אהיה עם מישהו. הריי מי ירצה אחת כמוני? אם הייתי יפה כמו קים, אולי.."
"אל תגידי ככה .. אני חושב שאת מאוד יפה." הוא אמר לי, וניגב את דמעותיי בעזרת ידו. "את תראי שהאחד שלך יגיע."
"הוא לא יגיע…" קבעתי עובדה, מסתכלת עליו בעיניים דומעות. "אני מחכה לו כבר 18 שנה.. ועד שחשבתי שהוא כבר הגיע, סוף סוף מישהו שמוצא חן בעיניי וחשבתי שגם אני בעיניו.."
"מי זה האחד הזה?" הוא שאל אותי, ולא שמתי לב שהיינו נורא קרובים.
"אתה.." אמרתי לו, מנגבת את הדמעות החדשות שירדו לי. הוא התקרב אליי יותר, הצמיד את מצחו למצחי, ונישק אותי. נשיקה רכה ומחממת.
המשימה הושלמה !