What makes you BEAUTIFUL! פרק 28

פרק 28

ירדתי למטה אחריי השיחה שלי ושל הארי, וראיתי את אליז, מארק, אן וטיילור אוכלים. הצטרפתי אליהם, במקום הפנוי שהיה בשולחן הגדול, שהיה ליד טיילור.
הסתכלתי על האוכל שהיה בצלחת מולי. ספגטי מוקרם. במרכז השולחן, הייתה צלחת עם ירקות, שכללו עגבנייה, מלפפון, גזר ועוד. ואני בכוונה אומרת גזר. זה הזכיר לי את לואי, ואני בטוחה שבזה הרגע נייל אוכל לו את הגזר במטוס.. מעניין לאן הם טסים בכלל.
אכלנו ודיברנו, דיברנו ואכלנו. אני וטיילור די התחברנו, ורק הרגע שמתי לב אליו יותר. שיער שחור, עיניים חומות, והאמת היא שהוא די הזכיר לי את זאיין. אבל אני לא יודעת למה, רצה לי בראש מחשבה שזאיין יותר חתיך ממנו.
אבל על מה אני חושבת? אני בכלל לא אוהבת אותו. או שאולי אני כן?
הוא הבן אדם הכי מעצבן בעולם. אני בחיים לא אתאהב בו.. זה סתם.
אוף, על מי אני עובדת? הדבר שהכי הייתי רוצה לעשות עכשיו זה להיות איתו. לנשק אותו. לחבק אותו. לומר לו שאני אוהבת אותו, ושאני בחיים לא אפרד ממנו יותר.
אבל לא, אני לא יכולה לחשוב על זה. הוא עכשיו רחוק ממני, ועוד שעתיים הוא יהיה עוד יותר רחוק ממני. כדאי שאני אשכח אותו.. לפחות בשנה הזאתי שהוא יהיה רחוק ממני.
סיימתי את האוכל, פיניתי את הצלחת שלי, וחזרתי לשולחן. ראיתי שאליז הלכה לכיוון המטבח עם הצלחות, ומארק אמר להם 'להתראות' ועלה לישון בחדר.
"אז אתם הולכים?" שאלתי את טיילור, שנעמד מולי.
"כן.. אנחנו צריכים ללכת לישון את יודעת." הוא אמר לי, וחייך. רק עכשיו שמתי לב שיש לו חיוך מושלם.. אבל תוך כדיי שאני מסתכלת על החיוך שלו מהופנטת, אני חושבת על החיוך של זאיין.. מה לעזאזל קורה לי?
"טוב, אז.. שתדעי שאם את צריכה משהו, אני כאן בשבילך." הוא אמר לי מחייך.
"ברור, ואם אתה צריך משהו.. פשוט תקרא לי מהחלון." אמרתי לו.
החדר שלי היה בנוי ככה, שאם אני ישנה במיטה ואני צריכה משהו, יש מעליי חלון שפונה ישר לסלון. ובמילא הסלון הולך להיות החדר שלי מעכשיו..
"אוקיי. היה כיף להכיר אותך!" הוא אמר לי, וחיבק אותי. המגע הזה היה די מוזר.. די חמים.. די..
אוקיי, למה פתאום אני חושבת על זאיין? כשאני מחבקת אנשים אחרים?
אני לא מבינה את עצמי.. תתגברי עליו! בחיים הוא לא יהיה איתך! את פאקינג הלכת מקנדה כדי לא לפגוש אותו! וגם אם היית איתו, הוא במילא היה יוצא למסע ההופעות הזה, שנה בלי שתראי אותו יותר, ויחזור שוב לבריטניה. מה יצא לך מזה? להיות איתו שבוע?
אן וטיילור הלכו, בדיוק כשאאליז שלי סיימה את הכלים.
"תתכונני לשינה, אני אכין לך את הספה כדי שיהיה לך נוח לישון.." היא אמרה לי מחייכת, ועלתה להביא סדינים. אני עליתי אחרייה, אך פנינו לכיוונים שונים, ואני לקחתי מחדר הארונות פיג'מה.
החלפתי בשירותים, צחצחתי שיניים וירדתי ללמטה, שם ראיתי את המיטה מוכנה. אליז ומארק כבר היו בחדרם, ואני נכנסתי עמוק לתוך המיטה. הסתכלתי דרך החלון שמלפניי, את טיילור ישן. הוא כל כך נחמד.. אבל כולם נחמדים בהתחלה. רגע, אני לא אשפוט אותו.. זה שזאיין היה נחמד בהתחלה ואחר כך התנהג כמו אישה במחזור עם מצבי רוח משתנים, זאת לא אשמתו של טיילור. או אשמתם של כל האנשים החפים מפשע שאני עוד אכיר בעתיד.
ופתאום, מצאתי את עצמי נרדמת.
[שמתי לב שרוב הפרקים מסתיימים בזה שמישהו הולך לישון.. כאילו אין לי דרך אחרת לסיים פרק._.]