What makes you BEAUTIFUL! פרק 27

פרק 27
"היי, קומי.." שמעתי קול גברי קורא לי. בטח אבא שלי, אבל.. זה היה נשמע צעיר יותר.
"מ..מי זה?" גמגמתי, ופקחתי את עיניי בעדינות. בחור, שהיה נראה בן גילי, נעמד מסתכל מחייך. בטח טיילור.
"אני גר למטה.. אמא שלך אמרה לי להעיר אותך." הוא אמר לי, וקמתי למצב ישיבה.
שפשפתי את עיניי, וראיתי אותו מסתכל עליי מחייך.
"אז קוראים לך קים, נכון?" הוא שאל אותי, והנהנתי. "את היית בקנדה, נכון? אני גם הייתי בקנדה בשנה שעברה.. איך היה לך שם?" הוא שאל אותי מחוייך.
"היה כיף.." אמרתי לו. "הכי כיף בעולם.."
"אמא שלך סיפרה לנו הרבה עליך.. הלכת לשם עם החברה הכי טובה שלך, נכון? ליזי?" הוא שאל אותי, מחייך.
"זואי." תיקנתי אותו. "וכן, היה לי ממש כיף בקנדה עם החברה שלי.." שיקרתי, ושיקרתי, ושיקרתי.
"אני גם הלכתי לשם עם חבר טוב שלי.. היה לנו גם נורא כיף. זה מקום מדהים!" הוא אמר לי, והושיט לי יד. "אולי תקומי כדי שנלך לאכול? אני גווע!" הוא אמר לי, וצחקתי. קמתי בערת ידו, למרות שיכולתי גם לבד. המגע עם ידו הייתה חמימה ונעימה.
"אני שניה אחת מתקשרת למישהו, וכבר באה.." אמרתי לו, והוא הנהן והלך.
הוצאתי את הטלפון שלי, והתקשרתי להארי. הייתי חייבת לדבר איתו..
"קים?" שמעתי את הארי אומר דרך הטלפון.
*נקודת המבט של הארי.*
"קים?" אמרתי לקים מחייך, כשראיתי שהיא התקשרה.
"היי הארי.. התגעגעתי!" היא אמרה לי, וחייכתי לעצמי.
"אני מתגעגע כל כך! איך זה שברחת?" שאלתי אותה, ושמעתי אותה צוחקת.
"לא הייתי קוראת לזה בורחת.. יותר חוזרת הביתה." היא אמרה לי, וצחקתי איתה.
"אנחנו עכשיו הולכים לעשות מסע הופעות בהפתעה, את יודעת?" אמרתי לה. "אולי נגיע לישראל גם.."
"תקפוץ תבקר אותי ב*** אם תהיו בישראל?" קים שאלה אותי.
"זאת שאלה בכלל? כל הבנים משתגעים כאן מגעגוע!" אמרתי לה, והסתכלתי עליהם, מסתכלים עליי ואומרים בלי קול 'תן לי לדבר איתה'.
הסתכלתי על זאיין, בצד, מסתכל עליי גם, דומע. מאז שהוא חזר משדה התעופה, הוא בוכה. לא משנה מה אני לואי ליאם ונייל אמרנו לו. ואפילו זואי, שאמרה שהיא מתנצלת ושהיא וזאיין עכשיו רק ידידים.
"את יודעת איך זאיין היה שבור מזה שהלכת? אני לא יודע אם הוא יתפקד בכלל בהופעה.." אמרתי לה, ויכולתי לראות דרך הטלפון איך חיוכה יורד לאט לאט.
"זאיין הוא גם הסיבה שאני הייתי שבורה כל הזמן הזה." היא אמרה לי, ובאמת שהבנתי אותה. אני חוויתי את זה מיליון פעמים [אף פעם] אבל אני רואה איך הוא פגוע מזה, איך היא פגועה מזה, ואני חייב להשלים בניהם.
"אבל אני לא חושב שהוא עשה את זה באמת.. יכול להיות שזאת הייתה אי הבנה! אני מכיר אותו. הוא כל כך רגיש ונחמד, הוא בחיים לא יעשה את זה למישהי.." אמרתי לה, מנסה להרגיע אותה לגביו.
"הארי, בוא אני אסביר לך." היא אמרה לי, וידעתי שהיא עכשיו הולכת לתת לי מיליוני סיבות למה הם לא יהיו ביחד, למרות שבתוך הלב שלה אני יודע שהיא מתה עליו.
"בהתחלה, הוא היה הכי נחמד אליי. אחר כך הוא רב איתך כי הוא חשב שאנחנו חברים, בלי סיבה בכלל, למרות שהוא רצה שנהיה ידידים." היא התחילה לומר לי. "אחר כך הצעתי לו שנהיה ידידים, והוא לא רצה." היא המשיכה, והאמת היא שבכלל לא ידעתי מזה. היא אף פעם לא סיפרה לי. "פתאום הוא החליט שהוא שוב פעם נחמד אליי, שוב פעם אוהב אותי ושוב פעם רוצה אותי. וכשבאמת התחלתי להאמין בזה, ואני חושבת שכמעט היינו ביחד שוב, ראיתי אותו ואת זואי מתנשקים. והוא החזיר נשיקה." היא סיפרה לי. גם את זה לא ידעתי. "וגם כל מה שהיה אז במועדון, זואי סיפרה לי כל מיני דברים.. ולמרות שאני לא הייתי שם, אני מתחילה להאמין לה. היא אומנם ניסתה להפריד ביני לבינו, אבל מי יודע. אולי היא אמרה את האמת לגביו, ושיקרה בקטע שלי? שאני ואתה ביחד? הרי הוא שיקר לי מההתחלה, והיא אף פעם לא שיקרה לי."
"את לא סיפרת לי חלק מהדברים האלה.. לא ידעתי שהוא לא רצה שתהיו שוב ידידים, ושכמעט הייתם ביחד.." אמרתי לה. "אם היית מספרת לי לא הייתי מדבר איתך על זה."
"לא נורא.. אז עכשיו אתה יודע.." היא אמרה לי.
" מה השעה אצלכם?" שאלתי אותה, והסתכלתי על השעון. אצלנו השעה 12:15.
"עכשיו שבע ורבע.. ואני צריכה ללכת לאכול ארוחת ערב עם השכנים החדשים שלנו, אז אני אדבר איתך אחר כך?" היא אמרה לי, וחייכתי.
"בתיאבון, נדבר אחר כך.." אמרתי לה, וניתקתי את השיחה.
"על מה דיברתם?"
"מה היא אמרה?"
"למה לא נתת לנו לדבר איתה?"
"רצינו לדבר איתה."
"אני רוצה לאכול!"
"אל תתקרב לגזר שלי!!"
שמעתי את הבנים מתחילים לדבר איתי, ואחד עם השני. אני קמתי ממקומי במטוס הפרטי שלנו, והלכתי להתיישב ליד זאיין.
"למה אתה והיא לא ביחד?" שאלתי אותו.
"מי זאת היא?" הוא שאל אותי בחזרה, למרות שאני יודע שהוא יודע טוב מאוד מי זאת ה'היא' שאנחנו מדברים עליה.
"נו, קים.. למה אתם לא ביחד?" שאלתי אותו, נאנח.
"היא לא מוכנה להקשיב לי. שזאת הייתה אי הבנה." הוא אמר לי, ושוב נאנחתי.
"אתה ביקשת סליחה?" שאלתי אותו.
"אין לי על מה, אני לא עשיתי כלום.." הוא אמר, וצחקתי.
"זאיין, אני יודע שנישקת את זואי אחריי שסוף סוף קים סלחה לך. היא סיפרה לי." אמרתי לו, והמשכתי לדבר. "אני יודע שאם סוף סוף מישהי שפגעתי בה הייתה סולחת לי, ואז הייתי מנשק מישהי, אפילו אם היא נישקה אותי, הייתי מבקש סליחה על זה שלא העפתי אותה ממני ישר כשהיא התקרבה אליי, או נותן לה סתירה. מה היה קורה אם אתה והיא הייתם חברים, והיא הייתה מתנשקת עם מישהו?" שאלתי אותו, וראיתי אותו משפיל את מבטו. חזרתי בחזרה למושב שלי, מתפלל שהוא יבקש סליחה, והפעם באמת.