What makes you BEAUTIFUL! פרק 26

26
"היי אמא!" אמרתי לאימי החורגת, אליז, כשנכנסתי לבית. להפתעתי, היא הייתה שם. העפתי מבט על הבית. שום דבר לא השתנה במשך הזמן שהייתי שם..
"שלום קים שלי! את לא מבינה איך התגעגעתי.." אליז אמרה לי, וחיבקתי אותה. מארק ואליז תמיד דאגו לי כמו הורים אמיתיים. למרות שהם היו עסוקים בעבודה, תמיד הייתי יכולה לבוא אליהם ולספר להם הכל. הם היו ממש הורים אמיתיים!
"תיקחי את המזוודות לחדר הארונות.. אני אארגן לך מיטה בסלון או משהו." אליז אמרה לי, והסתכלתי עליה מבולבלת.
"מה זאת אומרת? ומה עם החדר הקודם שלי?" שאלתי אותה, והיא השפילה את מבטה.
החדר שלי, היה כמו חדר של נסיכה. הייתה לי קומה משלי, במרתף, שהייתה פשוט מושלמת. מטבח ושירותים משלי, פינת ישיבה, טלוויזיית פלאזמה ואפילו ג'קוזי. בבית הזה הייתי חייה כמו מלכה. היינו נורא עשירים, וההורים שלי תמיד היו נותנים לי הכל, אפילו בלי להסתכל על המחיר. כמובן, אני לא כזאתי מפונקת, ולא ביקשתי הכל. אני הסתפקתי במה שהיה לי, ותאמינו לי שהיה לי הרבה ואני לא צריכה יותר מזה. אבל .. מה עשו לחדר שלי?
"קים.. אנחנו השכרנו את הקומה שלך." אליז אמרה לי, ולא האמנתי. "חשבנו שלא תחזרי .. וחברה קרובה שלנו חיפשה בית זול ולא מצאה, אז הצענו לה את הקומה. לה ולבן שלה.. את מבינה, היא אם חד הורית וזה יותר קשה לפרנס ולגדל ילד לבד. לפחות שתתחיל ממשהו." היא אמרה לי, אבל עדיין הייתי בשוק. הם השכירו את החדר שלי?
שניה אחריי זה כבר נרגעתי. אני טסתי, והם לא ידעו שאני אחזור. והם עזרו לאנשים שהיו זקוקים לעזרה, וזה הכי חשוב.
"אוקיי.." אמרתי בחיוך, והלכתי לשים בחדר הארונות את המזוודות. לאחר מכן ירדתי לסלון.
"אז איך היה בחו"ל?" אליז שאלה אותי, והתיישבנו על הספה.
"היה נורא כיף.." שיקרתי לה.
"אז למה חזרת?" היא המשיכה לשאול אותי, ולא ידעתי אם לספר לה. מצד אחד, לא ממש רציתי לשתף אותה. אני לא ממש יודעת למה.. משהו בתוכי לא רצה לספר את מה שהיה לאף אחד. רציתי לשמור את זה לעצמי, להמשיך הלאה.
אבל מצד שני, אני צריכה מישהו איתי.. מישהו שיעזור לי להתגבר על זה. על הדבר הנוראי שקרה לי שם.. תמיד חשבתי שהכל יהיה מושלם בחיים שלי. שאף אחד לא יבגוד בי, שאף אחד לא יפגע בי.. בכלל לא חשבתי שאני אתאהב בכלל במישהו וזה יקרה לי. הפגיעה הזאת.
אבל רגע, מה שקרה עם זאיין זה היה התאהבות? או סתם?
"הכל היה בסדר גמור.." המשכתי לשקר, וזייפתי חיוך. "פשוט התגעגעתי אליכם.. ואני חושבת שזה גדול עליי, כל מה שתכננתי. אני מעדיפה להיות איתכם, כי אתם הייתם איתי כל החיים האלה, וההורים האמיתיים שלי נטשו אותי. בעצם, אתם ההורים הכי אמיתיים שהיו לי עד עכשיו.." אמרתי לה, וראיתי דמעות בעינייה.
"אני כל כך התגעגעתי אליך גם! אני ומארק.. ולמרות שאימצנו אותך, את תמיד היית הבת שלנו ותמיד נאהב אותך כאילו נולדת ממני.. אין ספק בכלל!" אליז אמרה לי, וחיבקתי אותה.
אני ואליז, זה אהבה כמו של אמא ובת! אני כל כך מתה עליה! ואני לא מאמינה בכלל שתכננתי למצוא באמת את ההורים האמיתיים שלי.
"עכשיו.. תספרי לי קצת על אלה שהשכרת להם את החדר שלי." אמרתי לה, בחיוך, כשניתקנו את החיבוק.
"אוקיי, אז.. לאמא קוראים אן, והיא בת 35. היא אחות של חברה טובה שלי.. גייל, את מכירה אותה, נכון?" אליז התחילה לספר, וקמה לכיוון המטבח. היא לקחה מהמטבח כוס קפה, וחזרה.
"יש לה ילד, אני חושבת גדול ממך בשנה.. היא ילדה אותו בגיל נורא צעיר. 16, אם אני לא טועה.." היא אמרה, ולגמה לגימה מהקפה. "קוראים לו טיילור"
"רגע, והיא לא וויתרה עליו? כמו שאמא שלי וויתרה עליי?" שאלתי אותה, מסתכלת עליה שותה קפה. לא שאני אוהבת קפה, פשוט הייתי שמחה לשתות משהו חם ..
"לא. הציעו לה לעשות הפלה או לשלוח לאימוץ.. אבל היא רצתה להשאיר אותו. היא הייתה צריכה להיות יותר אחראית למעשים שלה, והיא החליטה שאם היא תפיל או תשלח לאימוץ זו תהיה ההחלטה הכי גרועה שיש.. היא רצתה שלילד הראשון שלה יהיה הכי טוב שבעולם." אליז אמרה וכך ענתה לי על השאלה, וישר התחלתי לחשוב על האמא האמיתית שלי. אנאל. אם היא הייתה עושה כמו שאן הייתה עושה, כנראה לא הייתי מכירה את ההורים שלי.. יכול להיות שכן יצא מזה טוב.
"אה." אמרתי לה. "הם נשמעים ממש נחמדים.."
"הם באמת נחמדים!" אליז אמרה בחיוך, והניחה את כוס הקפה הריקה על השולחן. "מה דעתך שנזמין אותם לאכול איתנו ארוחת ערב? ככה תוכלי להכיר אותם יותר.." אליז הציעה לי, והנהנתי.
"ברור, רק אפשר לנוח קצת? אני די עייפה מהנסיעה.." אמרתי לה, והיא הנהנה.
"תלכי לישון בחדר שלי ושל מארק, ואני אעיר אותך כשהם יבואו. אוקיי?" היא שאלה אותי, וקמה כדי לשים את כוס הקפה בכיור. עליתי ללמעלה, בלי להחליף בגדים, ונכנסתי עמוק עמוק בתוך המיטה. חשבתי קצת על הארי, נייל, לואי וליאם.. לא התקשרתי אליהם אפילו. אני ממש חייבת לדבר איתם.
ופתאום, נרדמתי.