What makes you BEAUTIFUL! פרק 25

פרק 25..
הגעתי לשדה התעופה. ראיתי מולי המון אנשים בוכים, נפרדים אחד מהשני. האמת היא שכואב לי לעזוב ככה.. לעזוב את הארי, את נייל, את ליאם, את לואי..
אבל אני לא מרגישה שאני באמת נהנית כאן. אני מרגישה שמאז שבאתי לכאן, כל מה שעשיתי זה לבכות.
הלכתי עם המזוודות בידיי, לכיוון שדה התעופה.
הייתי כבר ממש קרובה לדלת, אך שמעתי מאחוריי את הקול שגרם לי להסתובב בעיניים דומעות. זה היה הוא.
"אני לא אתן לך ללכת." הוא אמר לי, כשהיה מולי. "אני אוהב אותך."
"לא אתה לא." אמרתי לו, וראיתי את הפרצוף המאוכזב שלו, משפיל את מבטו. "אם היית אוהב אותי, לא היית רק פוגע בי מאז שבאתי לכאן. למה אני צריכה לסבול ככה? אני תכננתי שזה יהיה מושלם, ובגללך הכל נהרס." אמרתי לו, בקול חנוק מדמעות. הרגשתי קצת רע עם כל העניין הזה.. אז מה אם בגללו אני סבלתי מאז באתי? אני לא צריכה לתת לו להרגיש רע.
"אני מצטער, אבל בחיים לא רציתי לפגוע בך.. אני.." הוא אמר, ונכנסתי למשפטו.
"די, זאיין. אני טסה חזרה וזה סופי. אני לא רוצה לקחת שוב סיכונים כשזה קשור אליך.." אמרתי לו, והסתובבתי לכיוון הדלת. "תגיד לבנים שאני אתגעגע."
נכנסתי למקום. התיישבתי בשקט ממתינה למטוס, ולבנתיים הבטתי בזאיין. הוא עדיין היה שם, בדיוק במקום שבו דיברנו, לא מאמין שאני ככה הולכת.
אבל אני לא יכולה להישאר כאן.. אני לא מוכנה להיפגע שוב. להסתכן שוב. להתאהב שוב.
ראיתי את זאיין נכנס דרך הדלת, מתיישב לידי. "מה אני יכול לעשות כדי שתדעי שאני באמת אוהב אותך?" הוא שאל אותי, והסתכלתי עליו מהרהרת.
"שום דבר." אמרתי לו, בכאב. "איבדת אותי."
יכולתי להרגיש את הכאב שלו בעיניו, שהיו מלאות כעת בדמעות. ראיתי שהוא לא עיכל את מה שאמרתי הרגע.
"את באמת הולכת?" הוא שאל אותי, דומע.
"ביי זאיין." אמרתי לו, בלי להסתכל עליו, ויצאתי לבחוץ.
הלכתי לכיוון המטוס, וזאיין אחריי. למה הוא הולך אחריי ? הריי הוא בכלל לא אוהב אותי.
"את יכולה רק להקשיב לי פעם אחת לפניי שאת הולכת?" זאיין החזיק לי את היד, שנייה לפניי שעליתי למטוס.
"יש לך דקה." אמרתי לו, וראיתי אותו משפיל מבטו. שניה אחריי זה, מצאתי אותו מנשק אותי, בעדינות ורוגע.
הרגשתי את ההתרגשות. את הפרפרים בבטן. את האהבה ..
יכול להיות שאני עדיין אוהבת אותו? למרות שהוא פגע בי כל כך הרבה?
ניתקנו את הנשיקה, ולפניי שהוצאתי מילה מפי, הדיילת החייכנית ביקשה ממני לעלות למטוס. עליתי למטוס, והוא נופף לי לשלום. נופפתי לו לשלום בחזרה, והתיישבתי במקומי. המטוס המריא, והסתכלתי בחלון על זאיין, שהמשיך לצפות בי מלמטה.
אבל זהו, אני לא יכולה עכשיו להתחרט. אני רוצה להתחרט?