What makes you BEAUTIFUL! פרק משולש!

פרק 10..:)

עלינו לקומה שלנו, ונתתי לזואי את המפתח, כדיי שתפתח את הדלת. ראיתי את זאיין יוצא מדירתו, והייתי חייבת לדבר איתו.
"היי זאיין.." אמרתי לזאיין בחיוך, והסתכלתי על זואי שנכנסה הביתה.
"היי.." הוא אמר לי, מגרד את עורפו. "רצית משהו?"
"האמת היא שכן.. קרה משהו אתמול?" שאלתי אותו, והוא הניד ראשו לשלילה.
"לא, הכל בסדר גמור. אני צריך ללכת.." הוא אמר לי, לא מחייך בכלל.
"אתה בטוח? אתה נראה כאילו.. לא יודעת. כאילו אתה מתחמק ממני." אמרתי לו, והוא פשוט הסתכל עליי בלי לומר מילה.
"ביי, קים.." הוא אמר לי, והלך לכיוון המדרגות.
נכנסתי לבית, מיואשת. איך אני הולכת לדבר איתו עכשיו?
"על מה דיברת עם זאיין?" זואי שאלה אותי, אבל יותר התרכזה בצפייה בטלוויזיה. נאנחתי. התייאשתי.
"אני הולכת לנוח קצת.." אמרתי לה, והלכתי לכיוון החדר.
נשכבתי על המיטה, ורק ניסיתי לרוקן את כל המחשבות הרעות. מחר, אני נוסעת לאחת הכתובות שרשומות לי. וזה הדבר הכי מרגש בעולם.

*נקודת המבט של זואי.*
זהו, היא בטח נרדמה. אני עכשיו רק צריכה להתחיל לפעול, לפניי שזה יהיה מאוחר מידי.
תקתקתי בדלת הבית של זאיין, אבל לא היה שם אף אחד. כנראה הוא עדיין לא חזר.
ירדתי במדרגות לקומה מתחת, לקומה הראשונה. תקתקתי בבית של הארי.
"היי.." הארי אמר לי, לי חיוך.
"היי, זאיין היה פה?" שאלתי אותו, והוא הנהן.
"היה.." הוא אמר לי, מפהק. "ושניכם הפרעתם לי לישון."
"מצטערת.." אמרתי לו, בחיוך מתנצל. הוא חייך אליי בחזרה.
"זה בסדר, אבל רק תאמרי לו שאם הוא רוצה לריב איתי, שזה לא יהיה דבר ראשון על הבוקר כי אנשים מנסים לישון.." הוא אמר לי, וסגר את הדלת.
ירדתי למטה, ובדיוק ראיתי את זאיין חוזר מבחוץ.
"היי, זאיין! חיפשתי אותך!" אמרתי לו.
"מה?" הוא שאל אותי בעצבנות, ועלה במהירות במדרגות.
"זאיין, אני מנסה לדבר איתך.." אמרתי לו, מנסה להיות בקצב שלו בעלייה במדרגות.
"מה את רוצה?" הוא שאל אותי בחוסר רצון, וידעתי בדיוק מה לעשות.
"עזוב, אם זה היחס שאני מקבלת.." אמרתי והסתובבתי, בדיוק שומעת אותו אומר 'חכי', ומחייכת לעצמי מבפנים. הסתובבתי אליו נטולת חיוך, ושילבתי את ידיי.
"אבל אני לא מוכנה לדבר איתך, אם אתה מדבר אליי בטון הזה." אמרתי לו, והוא הנהן.
"דברי." הוא אמר, והתחלתי לדבר.
"חשבתי לעצמי, שאולי נארגן משהו להארי וקים." אמרתי לו, מנסה להכניס לו לראש שהם הולכים להיות ביחד.
"אני לא מארגן לזוג הזה כלום.." הוא אמר, פחות עצבני ממקודם.
"למה? אתה לא רוצה לעשות משהו טוב בשבילם? בשביל חברים שלך?" שאלתי אותו, והוא צחק.
"חברים שלי? כן בטח." הוא אמר. "אני לא עושה להם כלום, וזהו. מצטער." הוא נכנס לדירה שלו, ואני נכנסת די מרוצה לדירה שלי.
קים עדיין ישנה. מיהרתי להתקשר לאן, ולהתייעץ איתה מה לעשות בהמשך.

פרק 11..:)
*נקודת המבט של זאיין.*
מה היא מצפה ממני? לעשות לאנשים שאני הכי שונא עכשיו משהו טוב?
אם הם ביחד, שיהיה להם בהצלחה. אבל מה אני חייב להיות קשור לזה?
נזכרתי במה שקרה לפניי שעה.
-פלאשבק-
"היי זאיין, מה אתה עושה פה?" הארי שאל אותי מפוהק, ונכנסתי.
"תגיד לי את האמת, אתה וקים ביחד?" שאלתי אותו, הוא צחק.
"אני וקים? קים היא ידידה שלי, לא יותר מזה." הוא אמר לי, ואני רק הפכתי להיות יותר עצבני.
"הארי, אני יודע שאתה משקר. השקרים שלך לא עובדים עליי!" אמרתי לו בטון תוקפני.
"אבל אני לא משקר, תן לי סיבה אחת להיות איתה." הוא אמר לי, וישר נתתי לו רישמה ארוכה.
"היא יפה.." אמרתי, והלכתי במעגלים. "היא חכמה, היא נחמדה.."
"והיא גם ידידה שלי." הארי אמר, מנסה להישמע הגיוני.
"אני יודע בדיוק למה אתה עושה את זה. אתה לא רוצה לספר לי שאתם ביחד ונגמור עם הסיפור הזה?" אמרתי לו, עדיין הטון התוקפני.
"זאיין, תהיה הגיוני.."
"תהיה אתה הגיוני! כי זה לא הגיוני שאתה משקר לחבר הכי טוב שלך!" אמרתי לו, כמעט בצעקה. "אה בעצם, אצלך אין דבר כזה חברים טובים."
"די, זאיין, תירגע. זה שאתמול אני דאגתי לה וטיפלתי בה לא אומר שאנחנו.."
"זה לא רק זה, ואל תשחק אותה תמים." הפעם די צעקתי, אבל בלחש.
"אני יודע בדיוק מה עשיתם.." אמרתי במבט עצבני, והוא היה נראה די מבולבל.
"מה עשינו?" הוא שאל,ואני צחקתי.
"אתה עד כדי כך מפגר? אני אגיד לך מה עשיתם!" אמרתי לו, בלי לחשוב בכלל על המילים שהוצאתי. "אני יודע שאתם התנשקתם."
"אנחנו לא התנשקנו!" הארי הכחיש. "מי סיפר לך את זה?"
"אני הבטחתי שאני לא אומר." אמרתי לו, משלב את ידיי בכעס. "אבל אני יודע שזה נכון. עכשיו תפסיק לשקר!" אמרתי לו, והוא חייך את החיוך, שהוא מחייך כשהוא עלה על משהו.
"נגיד שכן, למה כל כך אכפת לך?"הוא שאל, ואני ישר עניתי.
"כי אתה ידעת שאני מחבב אותה."אמרתי לו, קצת פחות בעצבים, ויותר ברצינות. "ולמרות שידעת את זה, אתה הלכת ונישקת אותה מאחוריי הגב שלי."
"תקשיב, זה ממש לא נכון. אנחנו לא התנשקנו!" הארי ניסה לומר לי, אבל אין מצב שאני אקשיב לו. אני יודע שזה שקר.
"תפסיק לנסות לגרום לי להאמין.." אמרתי לו בעצבים, ויצאתי מהבית, טורק את הדלת אחריי.
הוא יראה מה זה להתעסק עם זאיין מאליק…

פרק 12..:)

קמתי, והסתכלתי על השעון. שעה. ישנתי רק שעה.
קמתי מהמיטה, והלכתי לכיוון הסלון, שם שמעתי את זואי, מדברת בטלפון.
"כן, היא באמת האמינה לזה.. והוא עוד יותר.היית חייבת לראות איך הוא נכנס עצבני לבית!" שמעתי אותה אומרת. לא התכוונתי לצוטט לה, אבל..
לא יכולתי לעצור את זה.
"זה היה רעיון טוב למכור לו שהיא והארי חברים.. ועוד לרמוז לה שהוא מעוניין בי! את פשוט גאונה!" היא אמרה. מה זאת אומרת? למי מכרו שמישהי חברה של הארי? מה?
"היא האמינה לזה.. תוך שבוע, אני כבר אצא מהבית הזה. היה רעיון טוב לנצל אותה בשביל לפגוש אותם.." שמעתי אותה אומרת, ונפל לי האסימון. היא מדברת עליי.
"אני שחקנית טובה, מה את אומרת?" היא אמרה בהתרברבות, ונכנסתי לסלון.
"כן אמא, גם אני אוהבת אותך. ביי!" היא ניסתה להתחמק, והייתה נראית די לחוצה.
"אני לא מאמינה עליך.." אמרתי לה, והיא חייכה אליי.
"אסור לי לדבר עם אמא שלי?" היא שאלה אותי, וחייכה אליי את החיוך התמים הזה שלה.
"את עכשיו הולכת לארוז את הדברים שלך. את עפה מפה." אמרתי לה, ובאמת התכוונתי לזה.
"למה את רוצה שאני אעזוב? חשבתי שאנחנו בסיפור הזה ביחד.."
"אל תשחקי אותה תמימה, זואי! את ניצלת אותי, כדיי לראות את וואן דיירקשן, וכדיי שזאיין יהיה שלך.." אמרתי לה, כמעט בצעקה.
"מה הבעיות בזה? את בכלל לא אוהבת אותם." היא אמרה לי, והסתכלתי עלייה במבט רצחני.
"אבל אהבתי אותו!" צעקתי אליה, ויצאתי מהבית, עם המפתח ביד שלי. אני לא מאמינה שזה מה שהיא עשתה לי. תקתקתי בדלת של זאיין.
"מה את רוצה?" הוא פתח לי את הדלת.
"זאיין, זואי ניסתה לסכסך ביננו.. שמעתי אותה אומרת בטלפון שהיא ניצלה אותי כדיי לפגוש אתכם, ושהיא שיקרה לנו כדיי שנחשוב ש.." אמרתי ועצרתי קצת. "שאנחנו לא רוצים אחד את השני."
"אז בקטע שלי היא צדקה." הוא אמר עצבני, ולא הבנתי מה פשר דבריו. "אני ראיתי בך רק ידידה. עכשיו אם לא אכפת לך, אני מנסה לעשות משהו.." הוא אמר
וסגר את הדלת.
התיישבתי על המדרגות, בוכה..
החברה הכי טובה שלי תקעה לי סכין בגב
הבחור שאני מחבבת אומר לי שהוא ראה בי רק ידידה..
התחלתי לבכות, ולבכות.. חושבת אם יש לי טעם להישאר פה בכלל.
הייתי במדרגות רבע שעה, וחזרתי לבית. ראיתי שזואי באמת ארזה את המזוודות.
"ביי.." היא אמרה לי כשראתה אותי, ובאה אליי כדיי לחבק אותי, אבל התרחקתי ממנה.
"רק תלכי כבר.." אמרתי לה, והיא יצאה. נעלתי את הדלת, ונעלתי את עצמי בשירותים, ומרוב הכאב והעצב, גם חתכתי בפעם הראשונה..