what doesn kill you make you stronger- פרק 5

כמו שכתבו לי נייךל ושרון הלכתי לפיצרייה הקרובה והזמנתי פיצה עם זיתים.
לקחתי את המגש והלכתי במהירות הביתה שלא יתקרר לי…
לפני שניכנסתי הבייתה ראיתי כלב קטן עם פרווה בצבע אפרסק שוכב על המידרכה ומיתנשף.
נטשתי את הפיצה על פתח הדלת וניגשתי לכלב הקטן.
'הלכת לאיבוד.' שאלתי בעודי מדרגת לו מאחורי האוזן.
הרמתי את הקולר שלו ' נפוליאון' מלמלתי וקראתי את הכתוביות החרוטות על המתכת הכחולה.
'בוא נפוליאון, ניתקשר לבעלים שלך' אמרתי והכלב הקטן קישקש בזנבו.
פתחתי את הדלת ונתתי לנפוליאון להיכנס, שמתי את הפיצה על השיש ולקחתי את הטלפון שעל השידה בכניסה.
'05… נפוליאון תפסיק לזוז!' אמרתי לכלב המיתרגש, אחרי שהרגעתי אותו חייגתי את המיספר וענה לי קול של נער.
'הלו?' שאל הנער
'שלום אני מדברת עם הבעלים של נפוליאון?' שאלתי בנימוס וליטפתי את נפוליאון.
'כן…' אמר הנער בתיקווה מהולה בחשש
'מצאתי את הכלב שלך ליד הבית שלי…' לא הספקתי ליגמור והנער כבר היתפרץ.
'הוא בסדר?! הוא ניפצע?!' הוא שאל בלחץ
'כן הוא בסדר, מזל שמצאתי אותו הוא היה ממש צמא…' אמרתי
'תודה לך! איפה את גרה? כדי שאוכל לקחת אותו' אמר הנער ושימחה נישמעה בקולו.
אמרתי את שם הרוחוב ומספר ביתי 'והשם הוא שרון' אמרתי
'ג'ס… אני אגיע בסביבות הערב.. אני מקווה שזה בסדר..' אמר ג'ס (jess)
'כן זה בסדר גמור… להיתראות' אמרתי
'ביי' אמר ג'ס בהיתרגשות.
'עוד מעט נפוליאון.. עוד מעט באים לקחת אותך חמודי..' אמרתי וליטפתי אותו
'עוד מעט נלך ליקנות קצט אוכל בישבילך אבל קודם תן לי לאכול' אמרתי והכלב קישקש בזנבו
'כלב טוב…' אמרתי וליטפתי אותו

אחרי שאכלתי את הפיצה הכנתי קולר מאולתר מחולצה ישנה של גרג {שאת כולן הוא שומר}
ומחבל שמצאתי בחדר כביסה.
הלבשתי על נפוליאון את חולצת התינוק של גרג ועשיתי בה שני חורים כדי ליקשור את החבל.
יצאנו והגענו במהרה לחנות חיות ושם קניתי מעט אוכל וקיבלתי דוגמיות של שמפו ומרכך לכלבים.
כשחזרתי הבייתי שמתי את האוכל בכערה חד פעמית ומים בכערה נוספת.
את נפוליאון הרמתי לחדר האמבטיה כדי שלא יהיה מלא בבוץ ובעוד דברים כשיבואו לאסוף אותו.
'נפוליאון תיכנס! עם כל הכבוד לשם שלך {ויש כבוד} אתה לא תוכל להילחם בזה' אמרתי נאפקת בכל שמנסה לצאת מהאמבטיה, בסופו של דבר אחרי מילחמה ממשוכת הבסתי את נפוליאון ואני לא צבא צרפתי!
אחרי שיבשתי אותו ונתתי לו ליגמור את שאריות האוכל נישמע צילצול בדלת.
'בטח הבעלים שלו' הירהרתי, וטעיתי, זה היה גרג.
'מה עושה פה כלב?!' שאל גרג למרה נפוליאון בחולצת התינוק שלו.
'סיפור ארוך' מלמלתי בבישנות.
'אין לי זמן לישמוע! עוד כמה דקות אני צריך לצאת למסיבה' אמר גרג ועלה לחדרו.
לאחר שהוא יצא הבטתי בשעון, השעה היתה 4 בצהריים.
ליטפתי את נפוליאון המנמנם וחיכיתי.. וחיכיתי.. וחיכיתי.
אחרי שעה וחצי של המתנה נישמע צילצול בפעמון.
נפוליאון התחיל לינבוח ואני קמתי כדי ליפתוח את הדלת.
מולי ניגלה נער שניראה גדול ממני בשנה שנתיים.
היה לו עור שזוף {לא ברמה מוגזמת} עינים ירוקות כהות ועמוקות ושיער חום פרוע.
'אתה ג'ס?' שאלתי והבטתי בעיניו
הוא הינהן ואמר 'זה אני'
נפוליאון עמד לידי אבל ניראה שהוא לא מיתקרב לג'ס.
'נפוליאון! בוא חמודי!' הוא אמר בקול נחמד אך נפוליאון לא היתקרב אליו.
'מה קרה לו?' שאל ג'ס בשקט
'תן לי רגע' מילמלתי ויצאתי מחוץ לבית, נפוליאון עקב אחרי ואני הבטתי בו בתהיה.
'ניראה לי שהוא מחבב אותך' אמר ג'ס וחייך חיוך מלא שינים ישרות.
'קדימה נפולאיון… לך לג'ס!' אמרתי לכלב הקטן שלרגע הפסיק לקשקש בזנבו.
'קדימה בוא! שרון תבוא לבקר אותך!' אמר ג'ס הנואש.
ציחקקתי וליטפתי את ראשו הקטן של נפוליאון.
'לך עם ג'ס , אני מבטיחה שאבקר' אמרתי, ניראה שהכלב הקטן הבין וקישקש בזנבו, הוא הלך אחרי ג'ס.
'תודה!' אמר ג'ס
'בכיף' אמרתי
'אני חייב לך' אמר ג'ס וניכנס למכונית קטנה בצבע כחול כהה ונפוליאון רדף אחריו.
ראיתי את ג'ס נחייך אלי מהחלון ונופפתי אליו.
'נחמד הג'ס הזה…' מלמלתי לעצמי וניכנסתי לבית