Well Liam Payne? Thank you פרק 8 חלק ג׳

פרק 8 חלק ג׳-

~נקודת מבט אלה~

״אז מה אתה חושב?״ שאלתי את ליאם כשעמדנו באמצע החנות, חנות שאפשר להדפיס בה מילים על כריות, שעונים, כוסות, מגנים לטלפון, ועוד הרבה דברים.
״זה ממש יפה. אני חושב שהיא ממש תאהב את זה״ חייך אליי
לכריסמס, שדרך אגב מחר, קניתי לפרי חולצה שעליה יש משהו כמו מאה תמונות שלנו ביחד אחת על השניה לאורך כל החולצה, וכתוב מעל
' Merry Christmas my love❤️'
זה יצא יפה, רק שאני לא כל כך יודעת עם זה מתאים לחג המולד.
״שיט ליאם איפה הכרטיס אשריי שלי?״ התחלתי להלחץ, וכן, ליאם עשה לי כרטיס אשרי, יותר נכון הכריח אותי לעשות איתו.. אני באמת לא צריכה את כל הדברים האלה..

״הוא אצלי״ הרים את ידו כשהיה בצד השני של האוטו כשנכנסנו אליו, הפעם הנהג שלהם הסיע אותנו כי ליאם לא מצא את המפתחות של האוטו שלו
״יאו נלחצתי״ אבן ירדה מליבי, איני יודעת כמה כסף הוא הכניס לי לכרטיס ולא ממש בא לי לאבד אותו
״בואי״ קרא לי בחיוך כשהתיישב לאחר שנכנס לאוטו
התיישבתי על רגליו והשענתי את ראשי על כתפו, גופי היה מוטל על שלו בהתשה (מהמילה להתייאש)
המבחנים בבית הספר רק גודלים והמורים לא מתחשבים ומביאים עוד ועוד שיעורים, זה באמת גומר עליי.

ליאם נשק לשפתיי בפיתאומיות ואני ממשיכה איתו, לשונינו מתמזגות ושפתינו לא עוזבות את של השני. ידיי עברו לצאוורו וכפותייו מצאו את מקומן על מותניי לשונו עוברת בפי שוב ושוב, חוקרת את פי שהיה עסוק גם כן הוא בפיו של ליאם.
התנתקנו באיטיות, מצחינו מוצמדים וחזנו עולה ויורד, מתנשף במהירות.
״אני אוהב אותך״ לחש
״גם אני אותך..״ מלמלתי וחבקתי את גופו
״אני יכולה לא ללכת לבית ספר מחר?״ שאלתי בכוחותי האחרונים, גופי חלוש ועייני עצומות, אני עומדת להירדם
״כן, אבל רק חד פעמי לאב, אוקיי?״ שאל כשליטף את ראשי בנעימות, פקחתי חצי מעיניי באיטיות וסגרתי.
מתמסרת לחשכה האהובה ונרדמת..

******
~נקודת מבט ליאם~

״הארי תלך.. אלה לא הולכת היום לבית ספר..״ מלמלתי כששמעתי את דלת החדר נפתחת, הארי היה מעיר את אלה בכל יום לבית הספר, ככה כבר ידעתי לזהות
״אוקי..״ מלמל וסגר את הדלת בשקט, משתדל לא להעיר את אלה

הבטתי בשעון שהיה מוטל על ידי, השעה הייתה מוקדמת ולא רציתי להעיר את אלה. לחזור לישון אני כבר לא יצליח..
קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון הארון, לכסות את פלג גופי העליון שהיה חשוף. שלפתי חולצה ארוכה לבנה, משחיל אותה במהירות על גופי. מושך את הג׳קט הראשון שראיתי וירדתי לקומה למטה, לקחתי במהירות את המצרכיים להכנת הפנקייקים והחלתי להכין את הפנקייקים במהירות, מיד לאחר שסיימתי ערכתי לנו את השולחן, וסידרתי את הכל.

״יאו פנקי..-״ החל להתלהב נייל
״שלא תעז לגעת״ הזהרתי אותו בנחישות מהירה, הכל צריך להיות מושלם לבוקר שלי עם אלה.
״אוקיי אוקיי״ הרים ידיים כלא אשם

עליתי במדרגות העץ ללמעלה, פותח את דלת החדר הגדול. הבטתי על המיטה הגדולה, גופה של אלה ישב בו כצורת כדור ופניה היו מונחות על הכרית, עינייה עצומות ושפתייה סגורות. ועם זאת הם עדיין מלאות. התקרבתי למיטה, והתכופפתי לכיוונה של אלה. נשקתי לשפתייה נשיקה קטנה, מוחץ את שפתיי על שלה ומתנתק. ״אלה.. בייבי..״ החלתי ללטף את לחייה, מצפה לתגובת התעוררות ממנה. נשקתי שניית לשפתייה, והיא החלה לזוז ״ממ..״ מלמלה מפיה, ״בואי, הכנתי לך הפתעה״ לחשתי בעדינות לאוזנה. היא החלה פוקחת את עייניה התכולות, חיוך קטן ביצבץ על שפתיה ״בוקר טוב לאב״ אמרה ״בוקר טוב בייב״ חייכתי לה חזרה היא התקרבה במעט ונשקה לשפתיי, בעדינות.
״בואי ללמטה, הכנתי לך הפתעה..״ מלמלתי לתוך שפתייה בעוד לשוני חוקרת את פיה והיא אחרי. התרוממתי לעמידה, שפתינו עדיין לא מתנתקות, שתיי ידי חפנו את אלה מהמיטה, מרימות ומצמידות אותה אל גופי, הנחתי את ידיי על מותניה, ורגליה נכרכו סביב מותניי, ידיה סביב צווארי, והנשיקה מתמשכת. ״אלה ליאם האוכל מתקר..- ר״ פתח את הדלת נייל, התנתקנו בבהלה מהנשיקה, ואלה קברה את ראשה בחזי במבכוכה, כמו פעם.
״יש לי דה ז׳ה וו״ מלמל נייל ויצא מהחדר
״אני חושב שנלך לאכול״ מלמלתי. יוצא מהמצב המביך ״כן..״ מלמלה וירדה מגופי, היא פנתה אל המקלחת כשגבה מופנה אליי
״ליאם?״ הסתובבה אליי
״ממ?״ המהמתי, היא רצה אלי במהירות חובקת את גופי ״בוקר טוב״ חייכה חיוך גדול, לא נותנת לי להגיב, ורצה חזרה למקלחת, תורקת את הדלת.

היום בערב כריסמס, אז החלתי לעשות לאלה ארוחת בוקר מוקדמת לפני.
היום כולם באים אלינו לבית, המשפחה של כל אחד מאיתנו, אחים ואחיות, ההורים של פרי, שאגב הספקתי להכיר רק את אמא שלה ואת אח שלה ג׳וני, וחברות הלהקה שלה.
המתנה שלה כבר מוכנה, ואלה בחופש מהבית ספר, ככה שזה ממש מקל עליה, המבחנים והשיעורים שמביאים להם ממש גומרים עליה..

><><><><><><><

״תיזהרי לא ליפול״ הזהרתי את אלה לפעם המיליון היום
״אוקי אוקי אני נזהרת תפסיק לחפור״ מלמלה ותלתה עוד קישוט
״מה אמרת?״ הורדתי אותה בשניה מצווארי
״שאתה חופר״ ציחקקה
״אני חופר עמוק״
״מה?״ שאלה בבילבול
״בפה שלך״ דחפתי את לשוני עמוק לפיה שהיה פתוח, נשק אותה בלהט בעוד היא עדיין 'המומה', והתנתקתי
״אמלה למה זה היה״ התנשפה במהירות
״להארות לך איזה עמוק אני חופר״ אמרתי והרמתי אותה שוב על כתפיי, והיא המשיכה לתלות קישוטים, עכשיו צהוריים ואני ואלה תולים קישוטים על העץ.
״הארי יפדלאה בוא תעזור״ קראה לו אלה
״אין לי כוח.. אני יצטרך לקום.. ובישביל לקום אני יצטרך לזוז וזה הרבה עבודה..״ נאנח בעצלנות (זה מה שאני תמיד אומרת #אניפיפימצחוק)