Well Liam Payne? Thank you פרק 34❤️

– פרק 34 –

״מייק,״ אמר לי בחיוך.
״אלה,״ עניתי בחיוך קטן.
״יאו מייק ראית את החברה של ליאם? איזה כוסית היא, יודע לבחור הוא אה?״ שאל אחד אחר שהיה נראה בן 17 ומשהו.
״אלה תכירי, שיין, שיין זאת אלה החברה של ליאם.״ אמר מייק מובך.
״תודה?״ שאלתי מצחקקת.
״ודיברנו על היפה, עם את וליאם נפרדים אז שאלי אותו מה המספר שלי, צריך להיות לו.״ אמר בחיוך פלרטטני.
״כן אדיוט, שאתה אומר דברים תבדוק מי עומד ליידך, ליאם עומד שם,״ אמר מייק לשיין כשהצביע על ליאם שעמד ודיבר עם מספר בנות.
״אז איזה חודש את?״ שאל מייק בחיוך קטן.
״שישי,״ השבתי בחיוך.
״בן או בת?״ שאל שיין.
״בת,״ השבתי.
״מעולה, עוד כוסית רק בקטן, שלחי אותה לפעמים אליי.״ אמר מגחח.
״אני יכולה להכיר לך מישהי במקום לנסות להתקרב אל בנות תפוסות,״ אמרתי מגחחת.
״אגב מייק בן כמה אתה?״ שאלתי.
״21״ השיב.
״יש לי מישהי גם בשבילך, איזה סוג אתה אוהב?״ שאלתי.
״רעשנית כזאת וזורמת, אחת מצחיקה ויפה,״ אמר.
״סטייסי בול בשבילך, גם חתיך וגם חמוד, אני אכיר לך אותה.״ אמרתי בחיוך.
״איפה אלה??״ צעקה קארן.
״אני כאן!״ צעקתי.
״היי מתוקה, ליאם לא איתך?״ שאלה.
״אממ לא, הוא החליט להשאיר אותי כאן לבד,״ אמרתי מגחחת.
״אנחנו איתך, זה בסדר,״ אמר שיין בחיוך כששם את ידו על כתפי.
״שיין שלא תציק לה, לא בריא לנשים בהריון להתעצבן, ליאם סתם ירביץ לך.״ אמרה קארן.
״אוקי אוקי אני מפסיק, אני אוהב את החיים שלי,״ אמר בלחץ כשהרים ידיים והתרחק אחורה.
״יופי,״ אמרה בציחקוק קל.
״בכל מצב, עכשיו השעה 7 וחצי, בשמונה כולם יושבים לאכול, ליאם בטח שמר לך כבר מקום. ועם את רואה אותו תגידי לו שחיפשתי אותו.״ אמרה קארן ואני הנהנתי.
״קארן! הנה הוא!״ צעק מייק לקארן שהחלה להתרחק.
קארן הסתובבה ומייק הצביע עליו.
״תודה מותק,״ אמרה והלכה לכיוונו.
״אלה את בת 19 נכון?״ שאל שיין.
״כן,״ עניתי בחיוך.
״ואיך זה שאת וליאם יוצאים והוא גדול ממך בשלוש שנים?״ שאל מייק בבילבול.
״אממ אין ממש גיל לאהבה, שנינו אוהבים אחד את השני וזה לא ממש מפריע,״ אמרתי והוא הנהן.
״דונל,״ לחש לי הקול שאני כל כך אוהבת.
״מיקי!״ אמרתי בחיוך כשהסתובבתי אליו, מניחה את ידי על צאוורו.
״מה אתה משאיר אותי לבד פה, אני לא מכירה אף אחד!״ התלוננתי.
״אני רואה שאת מכירה עכשיו את מייק ושיין, את תיהיי בסדר,״ אמר צוחק.
״אין בעיה, תחת שכמותך. רציתי להביא לך נשיקה אבל עכשיו אתה לא תקבל,״ אמרתי לו, מוציאה את לשוני כהתנצחות, וליאם רק התקרב אליי והכניס את לשוני לתוך פיו, לא שואל אפילו ומנשק אותי צרפתית עמוקה.
״יכולת להזהיר לפני, לא לקחתי אוויר.״ אמרתי מתנשמת.
״שיט מה השעה?״ שאלתי כששמתי לב שכולם כבר מתחילים להתיישב.
״שמונה וחמישה, בואי נלך לשבת.״ אמר ואני הנהנתי, הלכנו לעבר מקומנו משולבי ידיים, מתיישבים ליד ניקול ורות׳.
״פדחנים, כולם הסתכלו עליכם מצטרפתים,״ לחשה ניקול.
״הם יודעים טוב מאוד שהצטרפתנו כבר הרבה מאוד פעמים, ועשינו עוד דברים כמו שאפשר לראות על הבטן של דונל,״ אמר ליאם מגחח ואני חבטתי בו במרפקי.
״אתה פשוט אדיוט,״ לחשתי לו.
״אדיוט שמאוהב לך בצורה העקומה שלך,״ לחש חזרה צוחק.
״צורה עקומה? חכה חכה, הצורה העקומה הזאת לא הולכת לשכב איתך עוד הרבה זמן, חכה צורה ישרה שלי חכה.״ אמרתי בחיוך.
״דונל דונל דונל, מה יהיה איתך? תמיד מאיימת אבל בסוף נותנת,״ אמר מגחח.
״ככה? חכה, חודש שלם אחריי ההריון כלום, אתה תחזור להיות בתול,״ אמרתי וניקול צחקה מהצד.
״ווואהו וואהו וואהו, מה חודש?״ שאל בבהלה.
״חודש,״ עניתי בחיוך.
״אז שלום לכולם,״ אמרה קארן בחיוך.
״אני הזמנתי את כולכם לפגישה משפחתית, לא כולם מכירים את כולם. ואנחנו עוד משפחה כזאת קטנה,״ אמרה, סוחפת ציחקוקים מהקהל, ליאם השחיל את ידו מתחת לגבי דרך הכיסא, מושך אותי להניח את ראשי על כתפו.
״אז כמו שידוע לכם, לבני ליאם, יש חברה, בהריון, חודש שישי. ואני רק רוצה שתכירו אותה טוב לפני שהיא נכנסת למשפחת פיין,״ אמרה קארן, מוסרת בתאבון לפני שהתיישבה לאכול כמו כולם.
״איזה פדיחות יאו,״ אמרצי מצחקקת.
״זה בסדר, לפחות אנחנו משפחה קטנה. תגידי תודה שאת לא חברה של זאין,״ אמר ליאם מצחקק. לזאין יש את המשפחה המורכבת והכי גדולה.
"קדימה, מה להביא לך לאכול? יש תינוקת בבטן שמחכה לאוכל," אמר ליאם ואני חייכתי, הוא כל כך חמוד כשזה נוגע לגבי התינוקת.
"ממ, תביא לי מה שבא לך, אבל לא משהו שאני לא אוהבת," אמרתי והוא הנהן, נושק לי לפני שהלך להביא לי אוכל.
"תלמד מליאם, במקום לטחון בלי הפסקה הוא דואג לאישתו," אמרה אחת הנשים ששם.
"אני החברה שלו, לא אישתו," אמרתי במבוכה כשגירדתי את ראשי באי נעימות.
"הוא מתנהג כאילו את אישתו," אמרה בציחקוק מובך כשהבינה שהקשבתי.
"אלה," הצגתי את עצמי בחיוך קטן, מושיטה את ידי ללחיצת הכרות.
"אוליביה," אמרה בחיוך כשלחצה את ידי מעבר לשולחן.
"את יפה יותר ממה שליאם אמר," אמרה בחיוך.
"תודה," אמרתי מצחקקת במבוכה.
"את דוגמנית נכון?" שאלה.
"כן, את הבת דודה שלו נכון?" שאלתי, לא כל כך הייתי בטוחה מה היא בשבילו.
"של אמא שלו, הוא מדבר עלייך הרבה," אמרה ואני חייכתי במבוכה.
"זה כריסטיאן, בעלי," אמרה, הוא ישב ואכל, אני מנחשת שהוא היה רעב, מאוד רעב.
"היי, את יכולה לקרוא לי כריס," אמר בחיוך כשלחצתי את ידו, והוא בלע את האוכל שהיה בפיו.
"קחי בייב, תגידי לי עם רוצה עוד," אמר ליאם כשהושיט לי את הצלחת.
"אתה רציני עכשיו? עוד? אני לא אוכל חצי מזה," אמרתי מקווצת גבות בבילבול.
"תנסי, אני הולך להביא לי אוכל," אמר.
"תאכל איתי, אני לא אוכל הכל, חבל שזה סתם יזרק," אמרתי.
"בטוח?" שאל.
"כן, שב כבר," אמרתי לו מצחקקת כשמשכתי את ידו. ליאם התיישב ליידי, מאכיל ביס ביס את שנינו.
"איכס מיקי אתה דוחה," אמרתי בגועל. ליאם לא כיוון טוב, הכניס לי חצי ביס לפה וחצי ביס לפרצוף, וליקק את מה שהיה על הפרצוף.
"חבל סתם ללכלך מפיות," אמר בפשטות.
"בשביל זה יש את החולצה שלך," אמרתי צוחקת.
"בשביל זה יש את הפה שלי, שיאכל כל מה שטעים," אמר, מצביע על שפתיי לפני שנתן לי נשיקה קטנה.
"היום מגלחים לך את זקן, עם מסור מצידי, זה דוקר רצח," אמרתי.
"אבל זה יפה!" אמר בהתגוננות.
"יפה לא יפה, אני לא מתכוונת להמשיך לנשק אותך," אמרתי בהתנגדות.
"אז אני אנשק אותך," אמר בחיוך.
"גם לא," אמרתי מצחקקת, מסובבת את הפסטה על המזלג ומרימה את ידי לכיוון פיו של ליאם, מכניסה לפיו שכל כך רציתי להכניס אליו את לשוני במקום את האוכל.
"את רוצה נשיקה, רואים את זה," אמר צוחק.
"לא אני לא," אמרתי בשקר, ממשיכה לבהות בשפתיו שזזו כל כך יפה כשדיבר.
"אז למה את לא מפסיקה להסתכל על השפתיים שלי?" שאל בפשטות, ואני נכנעתי, מניחה את ידיי על לחייו ומושכת אותו אליי, מנשקת אותו במהירות.
"ככה את נכנעת?" שאל בחיוך ניצחון כשהתרחקנו במעט, עדיין צמודים.
"פעם הסתכלת במראה? איך אפשר לא להיכנע לך?" שאלתי, מניחה עוד נשיקה קטנה על שפתייו.
"דונל אני מוחמא כאן יותר מידיי, מה את צריכה?" שאל מצחקק.
"כלום, ההורמונים של ההריון לא עושים לי טוב," אמרתי מטלטלת את ראשי כשדחסתי עוד אוכל לפי.
"לפחות את אוכלת בזכותם, זה כבר משהו." אמר כשנשק ללחי.
"היי מתוקים, איך הולך? הכל טעים? בסדר לכם?" שאלה קארן כשהתקרבה אלינו, מניחה את שתיי ידה על כתף של כל אחד מאיתנו.
"האוכל מעולה קארן, את צריכה עזרה במשהו?" שאלתי.
"לא מתוקה, תודה רבה," אמרה בחיוך.
"עוד מעט עושים תמונה משפחתית, להביא למישהו מכם משהו?" שאלה.
"לא אמא תודה, אכלת?" שאל ליאם.
"עוד מעט מתוק שלי, שהכל יהיה מסודר ומוכן טוב, אני אוכל אחר כך." אמרה.
"שבי עכשיו כאן. אני אדאג להכל אבל תאכלי, אני הולך להביא לך אוכל," אמר ליאם כשקם משהכיסא, מותיר לאימו לשבת ליידי והולך להביא לה אוכל.
קארן התיישבה ליידי, מחייכת אליי, "איזה חבר יש לך? תיראי איזה מדהים הוא," אמרה בחיוך כשהביטה על ליאם.
"הוא מדהים, זכיתי," אמרתי בחיוך קטן.
"אכלת? את חייבת לאכול בשביל שניים," אמרה קארן בדאגה.
"כן קארן זה בסדר, אני וליאם אכלנו ביחד," אמרתי, לוגמת מכוס הזכוכית.
"איך ההריון?" שאלה בהתענינות.
"הכל מתקדם כרגע מעולה, חוץ מהכליות. אני מפחדת," אמרתי בחשש.
"אני כל כך מקווה שבסוף הכל יהיה בסדר. גם ככה היה לי את ליאם עם הבעיות, אחר כך את שגם את מרגישה לי כמו הבת שלי, ועכשיו גם היא, אני דואגת ומפחדת, אבל נקווה לטוב." אמרה.
"זה כל כך מקל עליי שאת כאן לדבר איתי. עם כל העיניין בלי אמא, אין גם עם מי לדבר ואני כל כך שמחה שאת כאן בשבילי, את ממש מרגישה לי כמו אמא," אמרתי והיא חייכה אליי.
"אלה מתוקה, אני כאן תמיד להחליף את החסר להיות כאן בשבילך ובישביל ליאם, אני תמיד כאן להיות לך האמא שאת צריכה, זה כל כך משמח שאת כן מרגישה את זה ושזה עוזר לך," אמרה בחיוך מרוגש.
"סליחה על העיכוב נפל לי האוכל ואז ניקיתי ושמתי שוב ובקיצור הנה האוכל," אמר ליאם, הורס את האווירה שנוצרה.
"הרסת שיחה ממש חשובה מיקי, עכשיו בוא תעזור לי," אמרתי, קמה מהכיסא ועומדת יחד עם ליאם שפשוט הרים אותי בשניה בצורת תינוק, כמו שמרימים כלה.
"מצטער אמא, אבל היא החברה שלי." אמר ליאם מצחקק כשהתחיל ללכת איתי ביחד לעבר הבית.
"אני לא כבדה לך?" שאלתי.
"ממ לא," אמר.
"גם אם הבטן של ההריון?" שאלתי מצחקקת.
הוא הניח אותי על המיטה בחדרו הישן, כך לפחות אני מנחשת.
"אממ כן, זה כמו את ועוד תינוקת, זה ממש לא כבד," אמר כשהתכופף ליי, מנשק את שפתיי בקצרה.
"זה החדר הישן שלך?" שאלתי, מביטה בפרטים הקטנים שהוצגו בחדר.
"כן, חסר כאן תמונה שלי ושלך" אמר.
"אגב, אחרי שהתינוקת תיוולד וישיגמר לך כל הלימודים, אני אקנה לנו בית גדול, ואני את והתינוקת נעשה צילומים, מקצועיים כמובן, וזה יהיה הטפט שלי ושלך בחדר." אמר בחיוך.
"וואו בייב זה נשמע מדהים," אמרתי בחיוך.
"רגע, אנחנו נעבור לגור ביחד?" שאלתי בבילבול.
"כן, חשבת שאנחנו נשאר תקועים ביחד עם הדבילים האלה כל החיים?" שאל מגחח.
"אתה רואה אותי איתך בעתיד?" שאלתי בחיוך מרוגש.
"בטח שכן בייב, בעוד 10 שנים, בבית ענקי עם כלב, חצר עם בריכה, שלושה ילדים רצים ומשתוללים בחצר ובמים, ואת יושבת עליי בספסל, נשואים כמובן, אני ממש רואה את זה קורה, ואני מחכה שזה יקרה," אמר בחיוך.
"א- וואו מיקי זה מדהים אני אף פעם לא מספיקה לחשוב מה יקרה בעתיד, אני גם לא רוצה, אני מפחדת שפתאום אתה לא תהיה שם, אני מעדיפה להנות מכל רגע קטן." אמרתי.
"אין שום סיכוי שאני לא אהיה שם. אני אהרוג עם צריך." אמר ואני ציחקקתי, מנשקת אותו על שפתיו בעדינות.
"אני אוהבת אותך,״ אמר בחיוך כשנשקתי לשפתיו הרכות.
״ממ גם אני אותך,״ אמר, מנשק אותי שוב לאחר שהתנתקנו.