Well Liam Payne? Thank you פרק שני

פרק 2-
״אלה את רעבה אולי?״ שאל ליאם לפתע כשהם צפו בסרט במיטתו
״טיפה״ אמרה בבישנות
״בואי נלך להכין אוכל. ומה אמרנו?״ אמר ליאם שקם מהמיטה הגדולה
״מה אמרנו?״ שאלה בבילבול אלה
״שממני את לא מתביישת. עם את רעבה פשוט תגידי לי..״ אמר ליאם כשעייניו מהופנטות לעבר עייניה של אלה, צבען היה אפור תכלת, דבר לא מובן, אך יפייפה
״וואו העיינים שלך..״ אמר ולא יכל להמשיך את המשפט כי לא ידע איך להגדירן
ובשניה צבע אדמדם שטף את לחייה הלבנות של אלה
״ליאם?״ שאלה אלה בשקט בזמן שליאם בהה בעייניה במסדרון השקט
״ממ?״ המהמם ויצא מהבהייה שלו
״באמת, תודה.״ הודתה לו שוב אלה
״זה בסדר אלה. באמת שזה בסדר, את לא צריכה להודות לי תמיד..״ אמר בחיוך קטן
״זה.. פשוט שאף אחד לא ׳דאג׳ לי ככה והיה אכפת לו ככה ממני״ אמרה אלה ברגשות שהיצפו אותה, כשהיא יצאה מחוץ לפניימיה היא ראתה הרבה ילדים קטנים שאוחזים בידה של אמם היא כל כך קינאה. ישנם ילדים שתמיד רוצים שאמא תפסיק לדאוג ולעצבן ולהציק
אך היא כל כך רצתה שמישהו ידאג לה ככה שיהיה למישהו אכפת ממנה
אולי ליאם ימלא את המקום הזה?
את החלל הריק שבליבה של אלה?
וליאם רק חייך אליה אלה גורמת לו לחייך הרבה.
״בואי נלך לאכול״ קטע ליאם את השקט שנוצר במסדרון
״מה בא לך לאכול?״ שאל כשחיבק אותה מאחור
״אממ אני לא יודעת הדבר היחיד שהיה בפנימיה זה היה מלפפון עגבניה פירה וקציצות ולפעמים מרק״ אמרה אלה בחוסר ידע על אוכל
״וואוו אז את הולכת לטעום עכשיו הרבההה אוכל!״ אמר ליאם בצחקוק וגרם לאלה לצחוק
״הארייי״ צעק ליאם לחברו המתולתל בעל עייני האמגזר
בשניה שמע ליאם את צעדיו של הארי במדרגות
״כן?״ שאל כשעמד בפתח המטבח
״תקרא לכולם אני צריך עזרה״ אמר ליאם
״אלה שכחתי לישאול.. את רוצה שאני יביא לך בגדים?״ ואלה הנהנה בשקט והם עלו שניהם לחדרו

~~~~~
״אני צריך שתעזרי לי פרי״ אמר ליאם לבחורה הבלונדינית
״ברור ליאמו במה?״ שאלה בנחמדות פרי
״אני רוצה להכין לאלה משהו אבל שהיא לא תהייה לידנו אז תיקחי אותה לשופינג ותיקנו לה בגדים וכל שאר הדברים שבן אדם צריך..״ אמר ליאם וסתכל על פרי במבט שואל
״אני אשמח״ אמרה פרי בחיוך וליאם בא לצאת מחדרם של פרי וזאין
״אה ועוד משהו אחד..״ אמר ליאם כשחזר לביפנים ״את יכולה להביא לה בגדים לעכשיו?״ המשיך בהתחננות
״כן בטח״ אמרה פרי בעודה ממשיכה לחייך
״אתה ממש דואג לה הא?״ שאלה כשקמה מהמיטה
וליאם רק חייך חיוך נבוך
״ודבר אחרון״ אמר ליאם והתגלה לעצמו כחופר
״הכרטיס אשריי שלי״ הושיט לה ליאם כרטיס פלסטיק שבתוכו היה כסף, הרבה כסף. ״תקרא לה לכאן אני יביא לה בגדים״ אמרה לליאם שכבר היה בדלת וצעק לה ״תודה!״

~בזמן שליאם אצל פרי בחדר, מה שקורה עם אלה והבנים~
״אלה נכון?״ שאל נייל
והיא הנהנה בבושה היא ביישנית, מאוד.
״אני נייל״ אמר בחיוך ושלף את ידו ללחיצה ידידותית
״הארי״ אמר לה הארי כששתה
״לואי״ הוסיף את שמו לואי לבנים
״ואתה זאין״ הצביעה אלה לעברו של זאין שבא להציג את שמו
״כן״ חייך לעברה זאין
״את רצינית שלא טעמת בחיים ננדוס?״ שאל נייל את השאלה שסיקרנה אותו
״אממ לא״ אמרה בציחקוק ביישן
״אני לוקח אותך מחר איתי לאכול״ קבע נייל
״אוקיי(?)״ המשיכה אלה לצחקק לעבר נייל שקבע לה פגישה איתו
״אזז ספרי על עצמך משהו״ אמרו לה רביעיית הבנים כשהייתישבו סביב שולחן העץ
״כמו מה?״ שאלה בחוסר הבנה מה רצו הבנים
״אוקי אנחנו נשאל שאלות ואת תעני אוקי?״ חייך לעברה לואי
״אוקי״ חשפה אלה חיוך
״בת כמה את?״ שאל ראשון זאין
״16 אבל עוד כמה ימים יש לי יום הולדת״ ענתה
״שם מלא?״ שאל הארי
״אלה ליאנה פלוין״ ענתה את שמה המלא
״חבר?״ שאל נייל
״לא״ אמרה אלה ומחתה דימעה
״היי מה קרה? לא לבכותת״ חיבק אותה לואי
״אני לא יגיד כי אני יתחיל לבכות ולחפור לכם״ אמרה ושפשפה את עייניה הדומעות
״זה בסדר את יכולה לספר״ אמר לה הארי והוסיף ״כלומר, אם את רוצה״
״בפנימייה הכרתי מיש..-״ קטע אותה הארי בשאלה
״פנימייה??״ שאל בבילבול
״אני באתי מפניימיה ליתומים, אני יתומה.״ אמרה אלה בעצב
״מה.. מה קרה להורים שלך?״ שאל לואי בעצב
״הם נפטרו בתאונת דרכים כשהייתי תינוקת״ ענתה לאחר מספר שניות שהיא הייתה בשקט בעודה מוחה דמעות שמתגלגלות על לחייה, הדבר גרם לה לבכות בכל פעם שפצחה את פיה על הנושא
״ו..ואין לך מישפחה מורחבת.?״ בלע הארי גוש דמעות כשהרים את ראשו לאט כלפי פניה הדומעות של אלה
״הם גרים בישראל״ ענתה בעצב
״רגע ומה קרה עם החבר?״ שאל נייל בסקרנות
״אתמול לראשונה יצאתי מהפניימיה לבדי, והחבר- שון, גרר אותי לפינה חשוכה הרביץ לי, וניסה..״ אמרה בחונק ״אתם יודעים..״ הרכינה אלה את ראשנה לשולחן
״ואז ליאם בא…״ המשיך זאין את סיפורה העצוב
״אלה.. סליחה לא היינו צריכים לשאול״ אמרו הבנים בעצב
ולפתע ירד ליאם במדרגות והבחין באלה הבוכה וישר רץ לחבקה
״סיפרת להם?״ לחש באוזה כשחיבק אותה והבנים צופים בהם
והיא הנהנה בחולשה ״לא היית צריכה..״ אמר כשחביק אותה חזק יותר
״בסוף אני יהיה חייבת לספר..״ אמרה בין הדמעות
יד מקועקעת הושיטה נייר לאלה, ידו של זאין..
״זה בסדר.. אני בסדר..״מלמלה בין הדמעות
״בואי״ אמר לה ליאם ותפס בידה בחולשה
״אני בסדר ליאם תודה..״ נאנחה אלה כשניגבה את הדמעות
״אפשר לבקש משהו?״ שאלה בחולשה שנירגעה
״בטח כל דבר״ חייך אליה חיוך קטן
״אפשר..חיבוק..?״ שאלה אלה, בין כל חייה היא לא קיבלה חיבוק אמיתי מאף אחד
ולא עברה שניה וידיים שריריות עטפו את גופה הקטן של אלה
הבנים הסקרנים הציצו לעברם והצטרפו לחיבוק שנוצר חיבוק אחד גדול, גדול מאוד
״על מה כל אהבה?״ שאלה בציחקוקים פרי שידרה במדרגות
״שששש פשוט תיצטרפי לחיבוק״ משך בידיה זאין וצירף אותה לחיבוק הגדול
״אני נמעכת״ אמרה אלה וצחקה
וכולם שיחררו את החיבוק
״אז את בסדר?״ שאל ליאם כששם את שתי ידיו בצידיי גופה של אלה
והיא הנהנה בחיבוק
״בואי נלך לקרוא לפרי שתביא לך בגדים, הא והיא לוקחת אותך לקנות את כל הדברים שאת צריכה״ אמר לה ליאם
״שקט עכשיו ואל תתחילי שאת לא רוצה״ קטע ליאם את אלה שפתחה את פיה בכדי לדבר
והם צחקו שניהם וצעדו לעבר המטבח
פרי ישבה על השיש, שתי ידה מלופפות סביב צאוורו של זאין וזאין אוחז במותניה והם מתנשקים ובשניה אלה התחבאה מאחורי גבו של ליאם
״פרייי״ צעק ליאם
״הא מה?״ הנתקה פרי מהנשיקה החמה שלה עם זאין
״לא להתנשק ליד אלה בבקשה״ אמר וגרם לאלה להתחפר בגבו במבוכה, היא לא ראתה אנשים מתנשקים אז היא נגעלה, טוב זה הגיוני
״טוב״ גילגל את עניו זאין
״בואי אלה נלך להביא לך בגדים״ אמרה פרי כשהן עלו ביחד לחדרה של פרי
״אממ מה את אוהבת ללבוש?״ שאלה פרי בכדי להביא לה מלבוש
״מה שיש זה בסדר״ צחקה אלה
פרי הושיטה לעברה ג׳ינס טיפה בהיר וסריג פסים של זברה ורוד בהיר ואפור
״זה בסדר?״ שאלה בחיוך פרי
״זה מעולה״ חייכה אליה חזרה
״אני לא יודעת עם זה יעלה עלייך את רזה מידיי״ ציחקקה פרי
״ננסה״ אמרה אלה בחיוך קטן

#######

״זה בסדר?״ שאלה אלה כשיצאה מחדר השרותים עם בגדיה של פרי
״זה מהממם עלייך!״ אמרה פרי וחייכה
״אבל חסר עוד משהו אחד.״ אמרה והרימה את שתי שפתיה לעבר אפה וקיווצה את עיינה, דבר שגרם לאלה לצחוק בקול
״מה חסר?״ שאלה אלה בעודה נרגעת מהצחוק
״השיער ואיפור״ אמרה ומשכה את אלה לכיוון שידת האיפור
פרי פיזרה את שיערה החלק של אלה מתוך הקוקו הצמוד שהיה לראשה, דבר שאלה לא עשתה פעם אחת בחייה מול אנשים זרים
״וואו ממש יפה לך פזור״ אמרה פרי שהיא מסדרת את שיערה של אלה לצורה יפייפה
״בטוח?״ שאלה אלה בחוסר ביטחון
״מבטיחה לך!״ חייכה פרי לעבר אלה
פרי תפסה אודם ורדרד בהיר ומרחה בעדינות על שפתיה של אלה, וכשסיימה היא העבירה איילינר, עיפרון שחור, ורימל על עיינה היפות של אלה
״סומק את לא צריכה כי הלחיים שלך ורודות לבד״ אמרה פרי בחיוך קטן
״טוב אמ וזהו את מוכנה״ אמרה פרי והגדילה את חיוכה
״אני אף פעם לא שמתי איפור. זה נראה מוזר פתאום״ התוודתה אלה
״זה מהמם לך״ קבעה פרי
״נלך?״ שאלה כשתפסה בתיקה וקיבלה מאלה הנהון
״ביי בנים״ פנתה פרי לבנים במטבח וכל אחד מהם היה עסוק בלהכין דבר אחר לאלה
״ביי״ ענו בחזרה בריכוז לא מסירים את עיינם ופרי תרקה את דלת הבית

*********
״שלוווום״ אמרו שתי הבנות שנכנסו בדלת הבית עם השקיות הרבות
״וואוו זה המון״ אמר לואי כשפער את עייניו בידיוק כמו שאר הבנים חוץ מליאם, זוהי בערך הכמות שרצה שתקנה פרי עם אלה
״תודה פרי זה בידיוק מה שהתכוונתי שתיקנו״ הודה ליאם לפרי
״תמיד אשמח לעזור״ חייכה אליו כשמסרה לו את הכרטיס אשריי
״וואוו זה המון אוכל״ אמרה אלה כשהסתכלה לעבר השולחן
״כן..״ הסכימו הבנים
״טוב את בטח עכשיו ממש רעבה נכון? יופי״ אמר ליאם כשלא חיכה לתשובה והושיב אותה לייד השולחן
״אנחנו נעשה כזה דבר אני יביא לך סוג של אוכל ותוך חמש את מחליפה צלחת״ אמר ואלה הנהנה בהסכמה
״כל השאריות אליייי״ אמר נייל וחייך לאוכל
״אוקיי זה וופל בלגי״ הביא לה ליאם צלחת קטנה עם שוקולד חם מעל הוופל בלגי וגלידה
״וואו זה ממש טעים!!״ התפעלה אלה, וכעבור חמש החליפו לה הבנים צלחת
״זה פנקקים״ הושיט לעברה צלחת מלאה בפנקקים קטנים ומעלם שוקולד

-ככה המשיך כל האוכל במשך 40 דקות-
״אני מפוצצת״ אמרה אלה והסתכלה על ביטנה
״עכשיו בטח עליתי 10 קילו ואני יהיה שמנה״ הטיחה אלה בליאם כשהם ישבו בחדרו
״תאמיני לי לא יזיק לך עוד״ החזיר לה ליאם
״איפה אני ישים את כל הבגדים שפרי החריכה אותי לקנות?״ שאלה אלה כשהסתקלה על התיקרה הלבנה
״אצלי בארון״ ענה ליאם
״יש בכלל מקום? ואיפה בכלל הארון?״ שאלה בבלבול
״כעיקרון זה חדר ארונות״ אמר כשהראה לה את חדר הארונות הגדול
״וואוו, יש יותר מידי מקום״ אמרה בהתפעלות
״כן..״ ציחקק ליאם כשהם חזרו למיטה ונשכבו

~נקודת מבט אלה~
הסתכלתי על ליאם, וואו ליאם, הגיבור שלי, הבן אדם שאני הכי מעריכה והערכתי בכל החיים שלי.
הוא מדהים, באמת. דבר ראשון הוא מזמין אותי לגור איתו על הכסף שלו וקונה לי בגדים ואוכל מהכסף שלו ובנוסף אני חודרת לו לפרטיות כי אני ישנה איתו בחדר והוא פשוט מדהים
אבל הדבר שמציק לי הוא ככה, אני מתחילה לחבב אותו, אך בחיים לא התנשקתי עם גבר, בחיים לא הייתי במגע כל שהוא עם גבר חוץ משון ואני מפחדת למרות שאני יודעת שליאם לא יעשה לי דבר כזה בחיים אבל איך מעברים רגשו..-
״על מה את חושבת?״ קטע ליאם את קו מחשבותיי
״סתם.. על איך שהכל השתנה.. שעכשיו אני אמורה להיות ברחוב ואתה מנעת את זה.. באמת תודה ליאם אתה לא יודע כמה אני מעריכה אותך״ אמרתי בכנות
״את יכולה להביא לי דבר אחד על זה״ אמר והסתכל עלי
״והוא?״ שאלתי בחוסר הבנה
ולפתע הרגשתי את שפתיו של ליאם עליי שפתיים רכות ונעימות.. ובלי לשים לב שפתיי החלו לנוע גם איך עושים את זה? אני עושה את זה טוב? ראשי היה טרוד כל כך שלא שמתי לב וליאם העביר את לשונו על שפתיי כנראה מבקש אישור להכניס את לשונו
אני לא יכולה להתנשק איתו עכשיו צרפתית ובשניה התנתקתי מהנשיקה הנעימה
״סליחה״ אמר והשפיל את ראשו
״זה בסדר, זה היה כיף תאמת״ חייכתי אליו
״רגע״ אמר מופתע ״אני הנשיקה הראשונה שלך?״ שאל בחיוך חלש
והנהנתי בבושה אני עוד מעט בת 17 ולא התנשקתי
״טוב לפחות את לא התנשקת עם כל אחד״ חשב על זה ליאם בחיובי
״זה כמו שהיית שמורה לי״ העביר אליי חיוך
״כאילו.. אני ואתה.?״ שאלתי לא מבינה כל כך רציתי, רציתי להיות איתו, אני באמת מחבבת אותו
״אני ואת זוג עם זה בסדר מבחינתך״ חייך לעברי חיוך ביישן
ואני רק הנהנהתי ונשקתי ללחי הרכה שלו שמסביבה מעוטר זיפים
״אם אנחנו זוג.. אני פיתחתי טיפה רגשות אלייך״ אמרתי בהסמקה
״יש לי רגשות אלייך מאז שראיתי אותך בערב הזה.. זה למה רציתי שתבואי איתי, ותגורי איתי״ חייך אליי ואספתי את כל האומץ שהיה לי ונשקתי *אני* לליאם נשיקה קטנה בשפתיים ומיד התנתקתי וחיבקתי אותו במבוכה
״ליאם?״ שאלתי בהימהום קוטעת את השקט ששרר
ליאם סיבב את ראושו אלי, מפנה את תסומת ליבו כלפיי
״אתה.. יכול לא לספר לכולם שאנחנו זוג..?״ שאלתי בהיסוס, זה לא שאני לא אוהבת את ליאם, פשוט אני לא רוצה שכולם יחשבו עליי דברים רעים, שאני מנצלת אותו או משהו כזה
״עם את רוצה..״ אמר בחיוך קלוש
״זה לא בגללך! פשוט.. אני לא רוצה שיחשבו שאני מנצלת אותך״ אמרתי בהתנצלות קלה
״זה בסדר״ חייך אליי
״זה ממש מוזר״ פלטתי לפתע
״מה מוזר?״ שאל באי הבנה
״הכל. לפני כמה ימים הייתע בפנימיה עלובה ועכשיו אני פה אצלך עבר לילה אחד וחצי יום ויש לי חבר, התנשקתי פעם ראשונה ואני בלי בית ספר ופשוט.. כמה שהחיים יכולים להשתנות״ אמרתי כשעניי נוצצות, הייתי מאושרת. אומנם רק עכשיו אבל אני מואושרת וזה משמח אותי כי פעם ראשונה אני מאושרת.
וליאם חייך אלי חיוך רחב, הוא כל כך מדהים!
״את יודעת שעד עכשיו לא ראיתי את החיוך שלך?״ פנה אלי וישר חייכתי חיוך גדול חושפת את גומה בכל צד של הלחי
ליאם הרים את כפות ידיו הגדולות לעבר לחיי ותקע כל אחת מהצבעות שלו בגומות שלי
״יאו איזה גומות חמודות יש לך!!״ ציחקק לעברי גורם לי לצחוק אחריו
״רגע אחד. את אמרת בלי בית ספר מה זאת אומרת?״ שאל כשנזכר בשאר מדבריי
״כלום״ מיהרתי להגיד
״אלה״ נעץ בי את מבטו
״אני אמורה להיות בבית ספר״ אמרתי באנחה
״את עדיין צריכה בית ספר?״ שאל בבילבול
״אני קטינה״ אמרתי בשילוב ידיים והחמצת פנים מוכנה לשמוע את צחוקו
״אז אני פדופיל?״ שאל בצחוק ובשאלה
״מה? למה פדופיל?״ שאלתי בחשש מתרחקת בצחוק, הוא צחק נכון?
אה רגע כן, בגלל שאני קטינה אז הוא פדופיל
סידרתי לעצמי בראש ולא שמתי לב שליאם כבר התחיל לדבר
״אלה״ קריאה בשמי הוציאה אותי מכל הבלגן שהסתבכתי בו
״הא? מה?״ טילטלתי את ראשי בהבטה על ליאם
״את לא שמת לב שהתחלתי לדבר?״ שאל בצחקוק
״לא״ צחקתי ״שאני חושבת אני לא שמה לב לדברים שקורים מסביבי״ הוספתי
״שמתי לב״ ציחקק
״רגע, מה אמרת מקודם?״ שאלתי בהתענינות
״שאני פדופיל כי את קטינה ואני חבר שלך״ צחק ואני צוחקת אחריו
וואו שחושבים על זה אני עכשיו עדיין בת 16 בן כמה הוא בכלל
״בן כמה אתה?״ שאלתי כשאני מתיישרת מהשכיבה במיטה והוא התיישב אחריי
״20״ השיב בקצרה ״וואוו ואת בת 16״ המשיך בהפתעה
זה בסדר שאני איתו נכון? אין גיל לאהבה
״לא לא לא. עוד 3 ימים אני בת 17״ חייכתי חיוך גדול
״מה השעה?״ כמה זמן אנחנו יושבים כאן בכלל.?
״6 בערב״ השיב לא אכלתי מהבוקר ואני לא רעבה כן.. אני באמת מופתעת מעצמי אכלתי הכל והפעם אכלתי הרבה ולא הקאתי, אני בולומית.