Well Liam Payne? Thank you פרק חמישי^~^

פרק 5-
-נקודת מבט כללית-
״שלוםם״ אמר לואי כשאלה וליאם נכנסו לבית החם
״היי״ מלמלה אלה כשהורידה את המעיל
״איפה הייתם?״ שאל נייל כשאכל מהעוגה שהייתה מונחת על דלפק העץ במטבח
״החלקה על הקרח ואז בסטארבקס״ אמר ליאם כשהתיישב ליד השולחן
״אלה.. בואי..״ מלמל ליאם כשבפיו יש עוגה, הוא תפס במותניה של אלה שעמדה לידו, והושיב אותה על רגליו, כמו בבית קפה, בסטארבקס. היא הניחה את ראשה בעדינות על חזהו של ליאם, ״ליאם״ פלטה והוא המהם כתגובה ״אני יכולה לספר לך משהו בחדר?״ שאלה כשהרימה את ראשה לפניו ״ברור, בואי״ נשק לשפתיה נשיקה קטנה ואלה קמה מליאם וסידרה את חולצתה, ליאם משך בידה בעדינות ועם עלו לחדרו, אלה התיישבה על המיטה הרכה והגדולה, וליאם אחריה. ״מה רצית לספר לי?״ שאל בנעימות ״אני מקווה שלא תכעס, תתעצב, או שתגיב לא טוב עם זה״ אמרה באנחה ״זה עד כדי כך גרוע?״ פלט ״בערך..״ מילמלה ״ומה זה?״ שאל, חודר במבטו לתוך עיניה התכולות, שהסגירו כעת את הפחד ששרתה בו.
״אה.. אני.. אני.. בו..- בולו..-מית..״ ניסתה לדבר. רעש קולני שנוצר על ידי הרוק שבלע נשמע בחדר. מבטו היה נעוץ במקום כל שהוא בחדר, והוא רק חושב. אך לא מגיב. איך מגיבים לדבר כזה? 'בסדר.. מה עושים עם זה?' 'אני מצטער(?)' דבר כזה, ליאם אינו היה אומר, משפטים אלו חסרי מחשבה, הם תמוהיים, וריקניים. עינייה של אלה תמהו על מה ליאם מביט, וחושב, ובכלל, מה היא תגובתו לדבר?
״בבקשה תגיד משהו..״ לחשה והעבירה את ידה על רגלו של ליאם בכניעה, מגעו של ליאן היה חסר לה פתאום
״ממתי?״ שאל כשעיניו עדיין נעולות
״בערך מגיל 14..״ מלמלה באנחה, נזכרת בילדים, אוי, הילדים הרעים הללו, בגללם הכל עכשיו ככה
״למה?״ שאל בתימהון, הוא לא הבין את הדבר, מדוע היא עושה זאת לעצמה?
״אני..טיפה קשה לי לדבר על זה..״ פלטה יבוב
״את יכולה לספר לי הכל..״ לראשונה מאז הדבר נפלט, עיניו של ליאם עברו לפרצופה של אלה שנשמה עמוד, והחלה לדבר
״תמיד.. בפנימיה, הילדים היו משמיצים אותי, קוראים לי שמנה, מכוערת, סתם בלונדה מפגרת, בלונדינית בהכחשה, כי שערי שטני, אך הם קראו לזה בלונדיני, בהתחלה, רציתי לחתוך, ואז, סטייסי, החברה הכי טובה שלי מהפנימייה, מנעה ממני כי היא ראתה אותי עם הסכין בשרותים, ואז במקום לחתוך, התחלתי להקיא כדי שאני לא אשמין מהאוכל, למרות שהייתי רזה, ומאז, זה נהפך למחלה.״

~נקודת מבט אלה~
אמרתי כשהדמעות שורפות את לחיי, נזכרתי בתקופה הזאת.. התקופה המרה והמגעילה הזאת. אני בחיים לא אשכח אותה
״בואי..״ פלט ומשך אותי לחיבוק נעים ומעודד, כשהוא מלטף את גבי בנעימות
הדמעות המרות טפטפו להן מבלי שאוכל לעצור אותן, מכתימות את לחיי, ומרטיבות את צווארי. משכתי באפי, והבטתי בליאם בחוסר אונים עיניי נפוחות ואדומות מדמעות, ואפי אדום בקצהו, לחיי נצבעו אדום, דבר שקורה בזמן שאני בוכה. הדמעות זולגות ללא הרף.
״אני בחיים לא חשבתי שעברת בריונות.. אני כל כך מצטער אלה..״ אמר והמשיך להעביר את ידו החמה על גבי, ליטופים נעימים וארוכים. חיבוקו הנעים העביר לי תחושת ביטחון, הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים איי פעם
״אני בחיים לא יתן למישהו לפגוע בך, את בטוחה איתי״ לחש לאוזני
״אני כל כך אוהבת אותך.. אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים״ המשפט נפלט מפי, והוא כל כך נכון.. יבובת הבכי שלי החלו להחלש, אני גוש צרות, אני אפילו לא יודעת למה ליאם איתי.
״גם אני אוהב אותך, את מדהימה אלה באמת.״ אמר. הוא אומר אמת? אני מקווה.. אף אחד לא אמר לי שהוא אוהב אותי
״בואי נקום לשטוף פני ואחר כך תיכנסי להתקלח, אולי זה יעביר לך את המחשבות..״ אמר ועזר לי לקום למקלחת
ליאם פתח את הברז, ונגע במים, כנראה הם היו קרים, אז הוא חיכה שהם יתחממו, הוא קיבץ את אצבעותיו שיהייו מעוגלות, כמו קערה, מים התווספו לידיו של ליאם והוא נגע בהם בעדינות עם ידיו הרטובות והחמות, זה עוזר..

-כעבור חודש-
״תפסיק תפסיק תפסיק תפסיק״ אמרתי ולא הפסקתי לצחוק, ליאם החליט שהוא מגדגד אותי כי נשכתי לו את היד
״ופעם הבאה את תנשכי אותי?״ שאל בצחוק
״אם לא תסתום לי את הפה עם היד אז כן״ אמרתי ונתתי לו נשיכה חלשה בלחי
״את מי אני אוהב?״ שאל ונשק לשפתיי
״ממ.. את אמא שלך?״ שאלתי בציחקוק
״גם.. ואת מי עוד?״ שאל והתקרב לפניי עם פרצופו
״את רות׳ וניקול״ כבר הספקתי לפגוש אותן, הם ממש חמודות! (מי שלא יודעת, אלה שתי האחיות של ליאם – הערת הכותבת)
״אותך קרציבלה״ אמר ונשק לחיי
״אולי תפסיק לדפוק לי בוסות כל שניה ללחי ולפה?״ גנחתי בעצבים
״כאילו שאת לא אוהבת את זה״ גיחח ונשק שוב לפיי
״אתה קרצייה אתה יודע?״ שאלתי והתיישבתי עליו ששתי רגלי מופנות לצד אחר בגופו
״קרצייה שאת אוהבת.״ מלמל והתקרב לפי, לעומתי, שאני לא התאפקתי וכבר נשקתי לו

עבר חודש, חודש מלא בבכי, מלא בפעמים שנשברתי, וליאם היה שם בישבילי. ואסף את החתיכות השבורות, הביטחון העצמי שלי עלה, בהרבה. ליאם כבר לקח אותי פעם אחת לפגוש את המשפחה שלו, ההורים שלו, אימו קארן, ואביו ג׳ף. הם אנשים ממש נחמדים! והאחיות שלו מדהימות.
הדבר שקרה בחדר של ליאם.. שסיפרתי לו שאני בולמית, הוא אחר כך סיפר לי שגם הוא עבר בריונות. ומבטו היה כאוב, והתגברנו על זה. ביחד.
את יום הולדתי ליאם חגג לי עם המון מתנות ורק דברים כיפיים! הוא מדהים!
וכמובן.. ליאם רשם אותי לבית ספר הכי 'נחשב' בשכונה כאן.. הוא היה חייב.
וכמובן שנייל לא ויתר לקחת אותי לאכול בננדוס, והלכנו שנינו ביחד, הרבה פעמים, התגלתי לעצמי מחדש, אדם שאוהב אוכל, לישון, ספורט, וכמובן את ליאם.
בולומית? אני עדיין, אבל פחות ממה שהייתי, ליאם לקח אותי לרופא, וזה דיי עזר עם נגיד את האמת, אני כבר בקושי מקיאה בזכות הכדורים שהרופא הביא. הכרתי חברות בבית ספר, וכמובן שלא סיפרתי להם כלום על ליאם, או בכללי על זה שאני גרה אצל הלהקה המפורסמת, וואן דיירקשן. למה? כי הם דיירקשניות.. ייאי לי. אז לא. לא ייאי לי. אני וליאם עוד לא נחשפנו לציבור כזוג, הוא תמיד אמר שאני ידידה טובה. לבנים ממש נפתחתי, אני וליאם כבר מתנשקים לידם בלי הפסקה עד שהם אומרים לנו לעלות לחדר
ופרי? הביאפאפית שלי. הידיד הכי טוב שלי מהבנים חוץ מליאם כמובן.. זה הארי, פשוט, אנחנו מתחברים..
אז בואו נגיד.. שהביטחון העצמי שלי היה ברצפה, עכשיו הוא בשמיים

״סיימת שיעורים?״ שאל ליאם כשהתנתקנו מהנישיקה המיליון שלנו להיום
נאנחתי והנדתי את ראשי לשלילה.
קמתי מליאם והוצאתי את הספרים מהתיק, מטמתיקה זה סבל
״אני יורד למטה, שתסיימי תרדי טוב בייב?״ שאל ונשק לי, הנהנתי בראשי והמשכתי לפתור את התרגילים
״אלה את צריכה עזרה?״ שאל הארי שעמד במפתן דלת העץ
״כן, מאוד״ נאנחתי בעייפות, השיעורים האלה מתישים
הארי התקדם לעברי והקים אותי מכיסא, והושיב אותי עליו בחזרה, ככה זה עם כל הבנים, חוץ מזאין כמובן שיש לו את פרי, וחוץ מליאם, שליאם אני יושבת עליו, ואנחנו מצטרפתים, עם כמה שזה היה מביך, ליאם לימד אותי להתנשק צרפתית, ולימד טוב.. ככה הוא אומר

״סיימתי! סוף סוף!״ חייכתי להארי שנשק ללחי השמאלית שלי
״בואי ללמטה ליאם בטח חושב שחטפתי אותך״ צחקנו שנינו
״ליאם ליאם ליאם״ אמרתי וירדתי מגבו של הארי שעשה לי שק קמח במדרגות ״מה בייב?״ שאל והתקדמנו אחד לעברו של השני
״נחש מי סיימה שיעורים?״ שאלתי בתלהבות כשכרכתי את ידי סביב צווארו, והוא סביב גבי התחתון, קרוב לישבני.
״אחרי שהארי המדהים עזר לה, או יותר נכון, פתר לה כי היא חפרה״ אמר הארי מהמטבח
״לא נכון אני גם עשיתי!״ הגנתי על עצמי
״ברור אלה ברור״ אמר כשהתקדם אלינו, הרגשתי מכה בישבן והבטתי בהארי פעורת עיינים.
״הארי הארולד אדוארד סטיילס מה נראה לך שעכשיו עשית לחברה שלי?!״ שאל בעצבנות ליאם, והארי רק ברח לקומה למעלה
״ליאם, תרגע״ מלמלתי ומשכתי בידו כשהוא בא לקום לעבר הארי
״נשיקה תעזור להרגע״ אמר בחיוכו השובב
נתתי לו נשיקה קטנה וחזרתי להתיישב בספה
״מה זה הנשיקה העלובה הזאת?״ גנח בעצב, עצב עם מקום לשכנע אותי שאביא לו עוד נשיקה
התקדמתי לפיו ונתתי לו עוד אחת רק טיפה יותר חזקה
והוא נאנח והניד את ראשו בשלילה
״קרציה..״ מלמלתי והתיישבתי עליו, נשקתי לפיו בחוזקה, סוחטת את רוקו, ועל הדרך את פיו ולשונו, לשוני עברה בפיו וחקרה את כל שיניו ולשונו במהירות, ובשניה התנתקתי מתנשפת
״מספיק לך?״ שאלתי בהמשכיות להתנשפויות הבטתי על ליאם פעור הפה, הוא לא רגיל שאני נותנת לו נשיקה כזאת, הוא היה עד כדי כך מופתע שהןא אפילו לא החזיר לי נשיקה
״אני אשמח לנשיקות כאלה הרבה״ אמר וליקק את פיו, נוצר במוחו את שפתיי
״אני עולה לישון.. בסוף אני לא יקום מחר לבית ספר..״ מלמלתי וחיבקתי את ליאם ״לילה טוב בייב״ לחשתי לאוזנו ״לילה טוב אהובה שלי״ לחש בחזרה לאוזני ונשק בתוכה בעדינות, מעביר צמרמורת בכל גופי.
״אתה הולך לאנשהו?״ שאלתי כשהתקדמתי למדרגות
״כן.. עם חברים בערב אני אחזור מאוחר״ ידע אותי
״קיי בייבי לאב יו״ מסרתי לו נשיקה באוויר והתקדמתי לעבר החדר שלי ושל ליאם
החלפתי את בגדיי לפיג׳מה והתיישבתי במיטה, הטענתי את האייפון 5 הלבן שליאם קנה לי, הוא הכריח אותי לקנות אותו, ליתר דיוק.
התקדמתי למקלחת וציחצחתי את שיניי ביסודיות
ניגבתי את פיי ושמעתי את ההודעות שנשלחו אליי
נשכבתי במיטה וקראתי את ההודעות מהקבוצה של החברות החופרות שרכשתי לי בבית הספר

״סתומות? הו כן.״
כן.. זהו שם הקבוצה, מקורי הא?

'ג׳ניפר אהובתי' – ככה היא קראה לעצמה מהטלפון שלי
'דניאל הפלוץ' סתם שם חיבה שהדבקנו אחת לשניה
'סטייסי הקופה' למרות שהיא יפה..
'קלואי הבלונדה שלי' כולם הדביקו לה את הסטיגמה הזאת, למרות שהיא דיי חכמה..
ואלה הבנות בכיתה שבינתיים הכי התחברתי אליהן, הם לא יודעות את הסיפור שלי, ושאני בולמית, ושאני יתומה, הם פשוט חושבות שאני ילדה רגילה שעברה עיר וההורים ש'שיש לה' טחונים בכסף והכניסו אותה לבית ספר הזה
למרות שזה שקר.. זה שקר לבן, אני לא מתכוונת לחשוף בפניהם את הסיפור הכואב שנמצא מתחת לכל החיוכים, קבור עמוק במעמקי נשמתי ומפלח את ליבי, שוב אותי לרסיסים, ומעציב את הסובבים לי, שיודעים את סיפורי.

'דניאל הפלוץ'
״ערות פלוציות?״ נשלח ב23:45

'קלואי הבלונדה שלי'
״כן.. לא מצליחה לישון מהלחץ למבחנים בתאטרון מחר״ נשלח ב23:46

'סטייסי הקופה'
״אל תלחצי סתם מבחנים..״ נשלח ב23:46

'ג׳ניפר אהובתי'
״אני גם לחוצה, זה מעצבן, אני רוצה לדעת עם עברתי, למרות שעוד לא עשינו תמבחנים״ נשלח ב23:47

״שתי נודים, אל תלחצו, אני לא יאהב אותכם גם עם תעברו וגם עם לא״ שלחתי
נשלח ב23:50

'ג׳ניפר אהובתי'
״סתמי. את מאוהבת בי.״ נשלח ב23:51

'קלואי הבלונדה שלי'
״ברור איך היא לא תאהב את שתי נשותיה?״ נשלח ב23:52

״ברור.. חמודות יש לי חבר״ כמעט שלחתי ומיד מחקתי הכל, שחכתי שהן לא יודעוצ על ליאם

״ברור!״ שלחתי בסוף
נשלח ב23:55

'דניאל הפלוץ'
״טוב חמודות, אני פרשתי לישון, גוד נייל״ נשלח ב23:55

'סטייסי הקופה'
״לילה מלא חלומות על הארייי״ נשלח ב23:56

״אתן סתומות..״ שלחתי וגיחכתי לעצמי
נשלח ב23:56

״טוב בכל מצב.. לילה טוב״ שלחתי עוד הודעה וסגרתי את מסך האייפון.

עיניי לא נסגרו וראשי החל לכאוב במעט בחילות החלו לעלות בבטני
קמתי לעבר השרותים והחלתי להקיא, לא שוב.. שזה לא יחזור להיות קבוע..
שטפתי את פיי, וציחצחתי את שיניי שנית.
ניגבתי את שפתי במגבת הרכה וצעדתי לעבר חדרו של הארי
״הארי?״ שאלתי והבטתי במיטתו, הוא ישב עליה ושמיכת הפוך מעליו, ועליה מחשב הנייד של חברת אפל
״היי אלה״ חייך לעברי
״אני יכולה לישון איתך? אני לא מצליחה להרדם וליאם לא בבית״ שאלתי
הוא הנהנו, נשכבתי במיטתו והנחתי את ראשי לחזהו השירירי, הוא כמו האח שאף פעם לא היה לי.
״מה קרה שאת לא נרדמת?״ שאל ונשק לקודקוד ראשי, הוא סגר את המחשב והניח את ראשו על הכרית הלבנה
״כואב לי הבטן..״ אמרתי ונגעתי בביטני, היא כל כך כואבת..
״מחזור אחותי?״ שאל בגיחוך, אנחנו לפעמים קורטים אחד לשני אחותי, אחי..
הטחתי את ידי בחזהו בחוזקה, גוררת את צחוקו
״אני מניח שזה לא״ אמר כשנרגע מהצחוק, נעצתי מבט נוקב בעיניו והוא היה ניראה מפוחד במעט, ובשניה פרצנו שנינו בצחוק
״לילה טוב קוף״ מלמלתי והסתובבתי עם לבי לביטנו
״לילה טוב קופה״ לחש לאוזני ונשכב מאחורי לכפיות

הרגשתי את גופי מורם, ומונח בעדינות בחזרה למיטה, שמיכה נעימה כיסתה את גופי
פקחתי את עיניי באיטיות והבטתי בליאם
״תשני יפה שלי..״ מלמל ועשיתי כדבריו, עצמתי את עיניי ונרגעתי לתוך השקט..