Well Liam Payne? Thank you פרק 17❤️

-פרק 17-

דאינה התרחקה מהמקום, ופי עדיין פעור.
״אומיגאד אתם לא אמיתיים מאיפה הבאתם את זה?״ שאלתי מתרגשת וחיבקתי אותם בחוזקה
״זה היה הרעיון של ליאם״ אמרו הבנים
״יאו בייב! אתה מדהים״ חייכתי אליו
״עשיתי את זה כעיקרון בישבילך, אני יודע כמה את אוהבת את המקום, אז שלפחות יהיה כאן מרחב יותר וכל הדברים האלה״ חייך וחיבק אותי
״וזה פעם אחרונה שאת נעלמת לי ככה, עמדתי להתחרפן״ אמר כשנשק לקודקוד ראשי
״עמדת להתחרפן?״ שאל נייל בציניות
״הוא התחרפן את לא יודעת כמה טלפונים הוא עשה, הוא אפילו נסע לכל הבתים של החברים שלך״ המשיך אותו לואי, עלה לי חיוך בלב, הוא דואג לי, זה סימן שהוא באמת אוהב אותי.
״טוב אמרתי לדאינה שאנחנו נשארים כאן לאכול, אז אתם באים איתי עכשיו?״ שאלתי מחייכת חיוך קטן
הם העבירו מבטים קטנים בניהם, ובסוף הנהנו לכן כולם.
״לייייי, את נשארת לאכול????״ שמעתי את סטייסי צועקת, מי לא יכול לשמוע אותה?
״כן בואי, ותפסיקי לצעוק בהמה״ אמרתי
״אופס״ אמרה מצחקקת
״אלה״ קרא לי הארי
״עלי״ צחק והפנה לי את גבו לשק קמח עליתי על גבו והוא התחיל לרוץ במדרגות
״אתה לא נורמאלי תעצור!״ צעקתי בצחוק
״אוקיי״ אמר כשהגענו למטה
״אתה דביל״ אמרתי
״סטייס איפה אור?״ שאלתי
״הוא למעלה חזר לישון״ אמרה צוחקת
״אממ אתם רואים כאן מקום לשבע?״ שאל ליאם
״יש שם לשש״ הצבעתי וירדתי מגבו של הארי
״בואו״ אמרתי והקדמנו לשם ראיתי את אחת מהמורות הקודמות שלי ונופפתי לה לשלום, והיא נופפה חזרה מחייכת, המורים כאן היו נחמדים, הילדים לא.
״איפה אני ישב?״ שאלתי מחברת את גבותי בקיווץ עיניי
״יש לך כאן 5 אנשים לשבת עליהם, תיבחרי״ צחק זאין
הלכתי לליאם והתיישבתי עליו, כבר בתנועה של הרגל הוא חיבק אותי מהמותניים.
״טוב אנחנו יושבים כאן סתם כמו עקומים, צריך ללכת להביא אוכל״ צחקתי
״תישארי כאן אני ילך להביא לי ולך״ אמר ליאם ונישק אותי
כולם קמו ורק אני נשארתי, שלפתי את הטלפון וחבורה של ילדים התקרבו אליי
״תיראו מי חזרה״ אמר ג'ייסון, הסנוב הראשי עם השפוטים, בקיצור, אמבר בגירסת בן.
השפלתי את ראשי, אני מתכוונת לענות לו על כל ירידה עלי
״ככל שאת מתרחקת מאיתנו את שמנה יותר ונהיית מפגרת יותר.״ צחק וכל השפוטים צחקו אחריו, מ ו ש פ ל י ם.
״ואתם עדיין נשארתם מושפלים הא? מצב דומה״ קרצתי לו
״ואוו, תיראו מי החליטה לפתוח את הפה״ צחק את הצחוק הגייז שלו, אצלהם זה עם אתה גיי, אתה מקובל, זה דבילי.
״תיראו מי נשאר עדיין הומו, מילא היית יוצא עם חתיכים״ אמרתי מגלגלת את עיניי
״אוי תאמיני לי יקירה, עוד כמה שנים אני אצא עם אחד מחבריי להקת וואן דיירקשן, ליאם יהיה הבן זוג שלי, בזמן שאת תשבי בבית שאין לך ותלמדי הסיטוריה״ צחק בקול, וכמובן שהשפוטים אחריו
״הו באמת?״ גיחחתי
״יש שמועות שוואן דיירקשן נמצאים עכשיו כאן!״ צרח אחד מההומאים, אוי עם הם היו יודעים למה בכלל הם פה.
״אוי סליחה, את אפילו לא יודעת מי אלה וואן דיירקשן״ גיחך וצחק שוב, הבטתי על ליאם, הוא התחיל להתקרב, מעולה.
״או אמ ג'יי! הנה ליאם! איך אני נראה?״ שאל והסתכל במראה
״אתה נראה מדהים״ אמרו ביחד , מ ו ש פ ל י ם.
״שלום לך ליאם פיין, אני ג'ייס-
״היי בייב״ אמר ליאם, קוטע אותו ונושק לי.
״תרגיש חופשי לשלוח את הידים שלך לכל מקום״ לחשתי לשפתיו, הוא הבין ושמע הכל, אני מקווה שהוא יזרום.
שמתי את ידיי על לחייו וליאם העביר את ידיו על צלעותיי, מחליק את ידיו על ישבני וסוחט אותו.
״אני לא מאמין!״ צווח ג'ייסון
התנתקתי מליאם לאט
״פעם הבאה, תבדוק טוב מי החברה שלו לפני שאתה אומר שליאם יהיה גיי עוד כמה שנים״ קרצתי לו והוא התרחק מאיתנו בעצבים.
״תודה״ ציחקקתי והתיישבתי על ליאם
״מה הוא רצה?״ שאל נייל שהתיישב
״הוא כמו אמבר, רק בגבר, ובגרסה של הומו, הוא רצה להתחיל עם ליאם״ גיחחתי
״שאני יבין, הם כולם שם גייז?״ גיחח זאין
״כל אחד מהם, הם חושבים להיות גיי זה מקובל״ אמרה סטייסי והתיישבה
״מושפלים״ גילגל את עיניו לואי ונגס מהחביתה.
״יש להם אחלה תפוזים!״ אמר הארי והמשיך לקלף את הקלמנטינה שתפוז בפיו
״לבריאות״ אמר ליאם והכניס לי מלפפון לפה
״ליי מתי את הולכת?״ שאלה סטייסי
״שאלי אותם״ אמרתי והצבעתי על הבנים
״אני חושב שנלך אחרי האוכל״ אמר הארי
״יש לנו ראיון״ אמר לואי
״את באה איתנו לאב?״ שאל זאין
״אממ כן״ אמרתי
״אני מבטיחה שאני אבוא לבקר בקרוב״ אמרתי והיא הביטה בי חסרת אונים, אני מבינה אותה מה זה להיות רק עם ידיד אחד ושאין לך חברה שכאילו בת, זה לפעמים קורה לי בבית, כולם בנים ורק אני בת שם ופרי כבר לא באה הרבה.
״מבטיחה?״ שאלה והנהנתי לה
״והפעם אני יודיע לכם כדי שלא תילחצו״
״יופי״ צחקק ליאם
״אני לא רוצה עוד״ אמרתי כשליאם בא להכניס לי חביתה לפה
״את לא אכלת כלום, קדימה דונל״ אמר ליאם וניסה לדחוף את החביתה לפי.
הנדתי את ראשי לשלילה, והוא תפס בפי ונישק אותי, פתחתי את פי שיכניס את לשונו והוא התרחק ודחף לי את החביתה לפה.
״מיקיייי!״ התלוננתי ובאתי להוציא את החביתה מפי
״אל תוציאי, חבל אני יכניס לך עוד״ צחק
״אתם דוחים״ אמרה סטייסי
״אנחנו לא דוחים, אנחנו פשוט אוהבים להביע את אהבתנו אחד לשני בציבור״ צחקתי
״תביעו את אהבתכם בחדר לבד״ אמר הארי בגועל
״לואי פאקינג שם לך את היד על החבר, ואנחנו דוחים???״ שאל ליאם וגילגל את עיניו
״לפחות אני לא דוחף ללואי שוקולד לתחת״ אמר כמתגרה
״דיי נו זה היה באמצע מלחמת שוקולד״ צחקתי וקברתי את ראשי בחזהו של ליאם
״כן….״ אמרה סטייסי בפרצוף מבועת
״היי אור״ נופפתי אליו כשהוא התקדם לשולחן שלנו
״היי לילוש, בוקר טוב״ חייך אליי ונשק ללחי השמאלית
הוא תפס כיסא והתיישב ליידנו
״גם הוא מאלה שהומאים בשביל להיות מקובלים?״ לחש לי לאוזן ליאם
״לא, הוא הומו אבל לא בשביל הפופולאריות, פעם זה שרצה להתחיל איתך התחיל איתו והוא דחה אותו, הוא היה שיא המושפל זה היה ככ מצחיק״ ציחקקתי כשלחשתי לו באוזן
״אנחנו צריכים ללכת״ אמר נייל
קמנו כולנו מהשולחן והלכתי להיפרד מסטייסי ואור
״אני אתגעגע״ אמרתי וחיבקתי את אור
״חסר לך ואת לא מבקרת אותנו שוב״ אמר וחיבק אותי שוב
״פעם אחרונה שאת נעלמת ככה!״ הזהירה אותי וחיבקה אותי
״ביי בייב, אני אבוא בקרוב קופה״ צחקתי וחיבקתי אותה
״ביי״ נופפו לה הבנים
״להתראות״ חייכה והתיישבה חזרה, ואנחנו צעדנו לעבר היציאה
״אני שניה הולך לקחת את המספר של דאינה״ אמר ליאם ושילב את ידו ביידי איתו, נכנסנו לחדר המנהלת, שבעצם של דאינה
״היי מתוקים״ חייכה
״היי דאינה אני צריך את המספר של הפנימיה ושלך שאצור איתכם קשר״ אמר והיא הביאה לו את כרטיס הביקור של הפנימייה
״אנחנו ממהרים אז אנחנו נלך עכשיו, אני אצור איתך קשר בקרוב״ חייך אליה ולחץ את ידה.
״ביי דאינה״ נופפתי לה ויצאנו אל האוטו, בדרך ראיתי אותו. הוא הסתכל עליי, ונעץ את מבטו, ניצמדתי אל ליאם בחוזקה והוא חיבק אותי מהצד, הוא אפילו לא ראה שעשיתי את זה מהפחד משון.
שון התחיל לצעוד אלינו מהר, אחזתי בידו של ליאם חזק יותר ממה שיכולתי
״מה קרה בייב?״ שאל שראה שאני רועדת
נכנסנו לאוטו במהירות והבטתי בשון שהסתכל לעיניי
״ליאם הוא כאן״ אמרתי בפחד ואחזתי חזק בזרועו
״אלה, תירגעי, אני כאן כדי לשמור עלייך״ לחש לי, מזכיר לי את מאורעות ליל האהבה.
״הגענו״ הודיע הארי וחנה את את האוטו

*
הקיץ הגיע, חופש גדול, והיום באמצע הלילה, סיבוב ההופעות של הבנים יוצא, ואני ממש נרגשת. ללואי יש חברה, אלינור, או איך שאנחנו קוראים לה, אלי .

~פלאשבק~

״אוקיי תכירו, זאת אלינור, אבל כעיקרון אלי״ ציחקק לואי שהכיר לנו בחורה נאה, ברוטנית גבוהה ורזה, אף כפתורי וחמוד ושפתיים דקות.
״שלום״ חייכתי
״הוא מאוהב בה״ לחש לי ליאם וציחקק באוזני
״איך אתה יודע?״ שאלתי מופתעת
״הוא אדום בלחיים ובמצח, והפגישה שלנו איתה הייתה לו חשובה, והוא אמר לי״ צחק בשקט
״היית פשוט אומר שהוא אמר לך״ ציחקקתי ונשקתי לשפתיו
״תכירי, הזוג שמתנשק שם זה אלה וליאם״ אמר לואי וצחק
התנתקתי מליאם והסתתרתי מאחורי תפריט ההזמנות.
הורדתי אותו לאט לאט וכולם הסתכלו עליי
״דיי להסתכל עליי ככה״ רטנתי והסתרתי את פניי עם ידי
״שלום מה תירצו להזמין?״ שאל, הורדתי את ידיי והבטתי במלצר, הוא היה ממש חתיך!
״אלה״
״דונל״
״בייב״
״ליי״ ניערתי את ראשי והסתכלתי על ליאם
״אה?״ שאלתי
״את טיפה בהית בו״ אמר
״סליחה אתה יודע איך אני שאני חושבת״ אמרתי וציחקקתי

~סוף פלאשבק~

השיר והקליפ וההופעה לתרומה לפנימייה כבר יצא, והפך להצלחה גדולה ותרם המון כסף! הפנימייה שונתה לגמריי! לשיר קוראים דאינה, על שם המנהלת של המקום, הקליפ עם כל ילדיי הפנימיה כולל אותי, את דאינה עצמה, ואת המורים של הפנימייה.

ישנתי שינה עמוקה ונוחה עד שהרגשתי אצבעות לאט מלטפות לי את השיער ומוזיזות לי אותו מהפנים. פתחתי לאט את העיניים והרגשתי נשימות מעלי. "בוקר טוב בייב" שמעתי את הקול של ליאם מעלי. הרמתי את הראש על החזה שלו וראיתי שהוא מסתכל עלי, אבל הקטע המוזר היה, שהיה עדיין חושך בחוץ.
״איך בוקר עכשיו? חשוך בחוץ״ אמרתי מבולבלת
״טוב סוג של בוקר.. עכשיו ארבע לפנות בוקר״ אמר. ארבע לפנות בוקר??? יש שעה כזאת בכלל? ״ולמה הערת אותי בארבע לפנות בוקר??״ שאלתי אותו בעייפות. ״כי אנחנו מתחילים בסיבוב הופעות וצריך לצאת כמה שיותר מוקדם״ האממ… לא תודה. ״מעולה, תהנו. אני לא זזה מכאן, בטח שלא בחמש שעות הקרובות״ אמרתי כשהפנתי לו גב ושמתי את הכרית מעל הראש שלי בנסיון להמשיך לישון. שמעתי אותו מצחקק אבל בכל זאת קם מהמיטה. עכשיו אני יכולה להמשיך לישון – או לפחות זה מה שחשבתי על שהרגשתי זוג יידים גדולות מרימות אותי, פתחתי את העיניים וראיתי מולי את הגב של ליאם. ״ליאם! תחזיר אותי למיטה!״ צעקתי עליו אבל הוא התעלם. הוא סחב אותי החוצה.
שמעתי אותו מדבר עם לואי
״תן לי לנחש, היא לא מסכימה לקום״ צחק לואי כשהמשיך ללכת, אליי הייתה באותו מצב כמו שלי, הם נאנחו וצחקו והמשיכו ללכת כל אחד לדרכו
״הנה, עכשיו את לא יוצאת מכאן את שאת לא שוטפת פנים, מצחצחת שיניים ומתעוררת״ צחק והוריד אותו בחדר אמבטיה שבחדר שלו וסגר את הדלת.
הממ.. אולי האמבטיה תהייה נוחה לשם שינוי?, טוב נו, כבר קמתי. שטפתי פנים וציחצחתי שיניים לפני שהסתכלתי למעלה עלי על המראה. אני נראת כמו גוש כיעור… הרמתי את השיער לגולגול מבולגן ושיפשפתי עיניים לפני ששטפתי שוב את הפנים לפני שניגבתי אותן. זה לא גרם לי להראות יותר טוב, אבל זה עורר אותי.

פתחתי את הדלת ויצאתי מחדר האמבטיה, ליאם עמד בחדר ושם חולצה.
״קמת?״ צחק ליאם והתקרב אליי
״בצער רב כן״ מילמלתי והוא התקרב אליי
״תני לי שתי דקות״ אמר והצמיד את מיצחו לראשי.
״חשבתי שאתה רוצה שאני אתעורר ואתחיל להתארגן כבר, לא?״ צחקתי מרימה גבה, האלכסנתי את שפתיי הצידה. ליאם ואני נפתחנו יותר בזמן שעבר, דניאל צדקה, הסקס הוריד מבוכה. הוא העביר את היד שלו לגבי התחתון והתקרב אליי עוד.
״כן… אבל זה יכול לחכות, שתי דקות״ אמר וקירב את שפתיו אל שלי, מצמיד אותם ברכות. הנשיקה הייתה מדהימה ובאמת שהייתי כולה להמשיך ככה שעות. פשוט הרגשתי את השפתיים הרכות שלו על שלי כמו צמר גפן מתוק ושלא נתחיל לדבר על הלשון שלו. היד שלו הסתובבה אפילו חזק יותר סביבי וגורמת לי הוציא הנחה של הנאה מהפה. ידעתי שזה שימח אותו כי הרגשתי את החיוך שלו בתוך הנשיקה. אוקיי… הוא נהנה מספיק. הזזתי את הראש שלי אחורה בהדרגה, נשענת לאחור. מתברר שליאם לא רצה להפסיק כי הוא קירב את הראש שלו בחזרה אלי אבל שמתי יד על כל הפנים שלו במטרה לעצור אותו. ״אני צריכה להתארגן בייב״ ציחקקתי הרגשתי אותו מתנגד לי וממשיך לקרב אותי אליו, הפעם עם שתי הידיים. צחקתי כשהרגשתי אותו מנשק לי את הצוואר ועולה למטה ולמעלה. ״אב.-ל.. לא.. עב.ר-ו.. שתי.. ד.קו-ת" הוא אמר בין הנשיקות שעל הצוואר שלי. ניסיתי להתנגד ולהזיז אותו אחורה ממני בכך שדחפתי אותו עם שתי היידים שלי דרך החזה שלו וכל פעם שהצלחתי להוזיז אותו קצת אחורה הוא ישר חזר בחזרה כמו כלב שמרחיקים אותו מבשר אבל הוא תמיד חוזר בחזרה. ככה שוב ושוב. ״לייאאם, אני חייבת ללכת להתארגן״ לחשתי נאבקת בתחושת ההאנה ששטפה את גופי.
צחקתי וסוף סוף הצלחתי להוזיז אותו ממני בכוח. הוא נאנח אבל חייך בכל זאת
״בסדר. אבל זה עוד לא נגמר״ הוא קרץ לי, גילגלתי את עיניי והוא נכנס למקלחת, אני מ א ו ה ב ת.

חייכתי לעצמי כמו טמבלית ולא הצלחתי להוריד את החיוך כשהתקדמתי לחדר ארונות. הוצאתי מהארון את הבגדים ששמרתי להיום ובכוונה לא שמתי במזוודה והתחלתי להתלבש. לבשתי טייץ שחור, גופיה לבנה וסוודר של ליאם, שלפתי זוג גרביים וגרבתי אותם במהירות על רגליי, שמתי מגפיי 'Ugg' והוספתי כובע גרב שחור של ליאם עם כתוביות OBEY.
הייתי כל כך עייפה שבכלל לא היה לי כוח להתלבש. לבשתי בגדים נוחים כדי שאוכל לחזור לישון, אני מקווה שהם לא יציקו לי..
ו…. זה לא הולך לקרות.
הוצאתי את המזוודה מהחדר וליאם בידיוק יצא אחריי.
״תביאי לי בייב אני אוריד את המזוודה״ חייך אליי ונשק לי. ליאם הרים את המזוודות בקלילות ונשק לשפתיי לפני שירד איתם למטה, ירדתי אחרי במהירות ויצאנו לעבר האוטובוס של סיבוב ההופעות.
לואי הארי ונייל בידוק הכניסו את המזוודות שלהם וליאם הכניס את שלנו מיד אחריהם.
נכנסתי לתוך האוטובוס, הוא היה שונה כזה ומיוחד.
היה עליו מודבק בגדול 'one direction' וסימן הדגל של בריטניה. לא יכולתי שלא לצחוק לעצמי מלחשוב על כמה שזה היה סנובי, ועל זה שאני חלק מזה, אז מסתבר שליאם בסוף גרם לי לבוא איתם לסיבוב ההופעות.