We Can't Stop – 5

אחרי כמה שעות כפיות ומעיפות הוחלט על לחזור לבית של הבנים ולהזמין פיצה ,כחזרנו לבית כל הזוגות עלו לחדרים שלהם רק אני וליאם נשארנו בסלון. "אז איך הייתי בתור דייט?" ליאם צחק ובתגובה צחקתי גם. "ואל תהיה עצובה בדייט השני שלנו את תקבלי נשיקה" הוא אמר צוחק ובתגובה למשפט הזה זרקתי עליו כריות , המון כריות. "אני רק צחקתי משוגעת" הוא אומר צוחק וזורק עלי גם כריות.
"מי קרא לחברה שלי משוגעת" הארי נכנס לבית עם שקית בידו, הוא בא לכיוניו ופניי היו כועסות , איך הוא יכול פתאום להיכנס ולצפות שהכל יהיה רגיל בזמן שהוא נטש אותי ליד כל החברים שלו. כשהוא התיישב ביני לבין ליאם אני קמתי והלכתי למטבח , אני כועסת עליו ומה שעוד יותר הכעיס אותי זה ששמעתי אותו אומר לליאם. "מה יש לה?" עד כמה בן אדם יכול להיות אידיוט.
התיישבתי על כיסא לידי הדלפק ושתית מים."נוי את לא יכולה לכועס עלי" הארי אמר שם את השקית שלו על הדלפק ומסתכל עלי. "למה לא , את פשוט הלכת ועזבת אותי לבד , אפילו לא אמרת לאן אז כן מותר לי לכעוס עלייך , על החבר שלי שהלך לכמה שעות ורק אלוהים יודע איפה הוא היה" אמרתי בקול לא צעקתי או משהו רק הייתי מאוכזבת ממנו.
"אני יודע שעשיתי משהו רע , אז קניתי לך משהו תראי" הוא הביא את השקית לידיי. "הארי, אני לא רוצה מתנות אני רק רוצה שתגיד לי לאן הלכת ולמה זה היה כל כך חשוב". אמרתי לו והחזרתי את השקית לידו. "תפתחי ואז אני אגיד לך" הוא המשיך להתווכח. "לא קודם כל תגיד לי איפה היית" התווכחתי איתו שוב והענייניים במטבח החלו להתחמם. הסתכלו אחד עד השנייה במבטי רצח.
נייל ואמה נכנסו למטבח ראו את המתח באוויר. "אמ..רק אמ… באנו להגיד שהפיצה , הפיצה פה" נייל אמר בגמגום ובמהירות יצא מהמטבח עם אמה. "היא עדין פה" הארי מלמל מתחת לשפמו ונראה יותר עצבני ממה שהיה קודם.
השיחה לא התקדמה לאף מקום ירדתי מהכיסא הגבוה ויצאתי מהמטבח. אמרתי ביי לכולם לקחתי את התיק שלי ויצאתי לבחוץ. המכונית שלי בביתי אז הלכתי ברגל , ההליכה היא חצי שעה פחות או יותר. הייתי עצובה שבגלל שהארי לא בוטח בי בעטתי באבנים שהיו על המדרכה.
פתאום עצר לידי מכונית לא הסתכלתי עליה והמשכתי לבעוט באבנים. "את צריכה טרמפ" שמעתי קול מוכר אבל לא הרמתי את עייני מהמדרכה. "אמא שלי לא מסכימה לי לדבר עם זרים" אמרתי בחוצפה. "אבל אני לא זר" שמעתי צחוק וסוף סוף הרמתי את עייני. "ליאם מה אתה עושה?" אמרתי. "הארי אמר לי לחפש אותך , הוא דיי מודאג" הוא מלמל ועצר את המכונית שלו וחיכה שאני יעלה. "שהארי ילך להזדיין" אמרתי בעצבים.
"אז את לא עולה ?" הוא נאנח. "לא ותגיד לו שלא מצאת אותי" אמרתי והתחננתי. "אבל.."הוא התחלתי להגיד ועצרתי אותו. "ליאם , בבקשה תגיד לו את זה שירגיש אשם. אני יהיה חייבת לך בבקשה" התחננתי אליו והוא נאנח. "שהיה אבל יקרה לו משהו אשמתך" הוא אמר חייך ונסע לביתו.

עכשיו יש לי רעיון איך להוציא את זה מהארי , גם עם יקרה לנו אחרי זה אני בטוחה שזה יהיה שווה.