my life isn't good without you – פרק 1

"מארג', שוקו גדול עם קצפת וקרואסון גבינה אחד." צעקתי אל עבר המטבח, בעודי רצה בין השולחנות של המסעדה ואוספת את הכלים המלוכלכים.
"סליחה, אפשר לקבל הזמנה?" איש אחד שאל כשעברתי ליד שולחנו במהירות.
"כן מיד אדוני, אני כבר מתפנה אליך" עניתי לו מסתלקת משם מהר ומפעילה את מדיח הכלים. לאחר מכן חזרתי עם עט ודף כדי לקחת את ההזמנה.
"את עוגת הבית שלכם מיס, וקפה הפוך אחד." הוא ביקש בנימוס והנהנתי. והינה אני מוצאת את עצמי שוב רצה ממקום למקום, מנסה לספק את רצונותיהם של כל לקוחות בית הקפה שלנו.
בשעה מאוחרת, הפסיקו האנשים להגיע בסופו של דבר. מארג' הכינה לי את הקפה האהוב עלי. ישבתי על כיסא גבוה ליד הבר, לוגמת מהקפה הרותח ששורף לי את הגרון.
מארג' ישבה מצידו השני של הבר בזמן שהיא בוהה בי.
"היה לנו יום עמוס היום. אני חושבת שזה היום הראשון שהיו לנו כל כך הרבה לקוחות." אמרתי ושיחקתי עם הכפית בתוך ספל הקפה שלי.
"זה בזכות השלג שחסם את כל הכבישים, בית הקפה שלנו נמצא במקום שאנשים לא עוברים בו בדרך כלל. אבל זאת הדרך היחידה שלא הייתה חסומה." מארג' הורידה את הסינר שישב עליה כל היום, והתלכלך מכתמי שוקו.
"והרי אין דבר טוב יותר מאשר להיכנס אל תוך מקום קטן וחמים ולשתות קפה חם ,בזמן שבחוץ השלג מכסה את כל הרחובות." החזקתי בספל הקפה שחימם את ידיי הקרות.
"בזה אני מסכימה איתך." מארג' גיחכה ואספה את דבריה. היא הייתה מוכנה לצאת ולסגור את המסעדה.
"לילה טוב שרלוט, נתראה מחר. אל תשכחי לכבות את האורות כשאת יוצאת." היא חייכה לעברי ויצאה מדלת המסעדה.
נאנחתי, ובהיתי בכוס הקפה שנשארה מלאה עדיין ועוד לא הספיקה אפילו להתקרר. שפכתי אותה לכיור מפני שלא חפצתי בה עוד.
הורדתי את הסינר שאינו התלכלך לי לעומת הסינר של מארג'. קיפלתי אותו והוא היה מוכן ליום עבודה חדש.
כיביתי את האורות וסובבתי את השלט מ'פתוח' ל'סגור'. יצאתי גם אני מבית הקפה, ופתיתי שלג קטנים החלו ליפול על ראשי.
הרחוב כולו היה מכוסה בשמיכת שלג לבנה. עצי אשוח גבוהים היו מקושטים באורות, ועל חלונות ראווה של חנויות סגורות היו מוצבות בובות סנטה קלאוס מזמרות.
כן, בהחלט אווירת חג המולד.
ילדים קטנים בחג הזה שמחים יותר מכל דבר אחר, בעיקר כשסנטה ממלא להם את הבתים במתנות.
הורים נכנעים לזעקות של ילדיהם הקטנים, כשהם מתחננים למזכרות מחג המולד הנוכחי.
וכמובן שזוגות אוהבים עומדים מתחת לדבקון התלוי בדלת ביתיהם ומתנשקים לכבוד השנה החדשה.
כל אחד מחכה לחג המולד כל השנה. כולם חוץ מלבדי.
בהחלט לא נעים לחגוג את החג הזה לבד. החג הזה מסמל אווירה משפחתית, ואיך אפשר להנות ממנו כשאתה גר בדירה קטנה בקצה העיר, בלי משפחה לצידך או שכנים נורמליים מסביבך?
שנה אחר שנה, כל חג מולד,
אני מעדיפה להישאר תקועה בדירה הקטנה שלי מבלי לראות את כל המחזות שקורים בזמן הזה.
אבל בית הקפה מחייב אותי לצאת, לעבוד, ולראות את כל זה.
אולי החג הזה מחמם לכל אחד את הלב,
אבל לי לא, פשוט לא.