This Is My Life פרק 3

באותו הלילה מצאתי את עצמי מתהפכת במיטה.
"הכל בסדר בייב?" שאל אותי הארי בלחישה, מלטף את פניי.
"כן בייבי, תחזור לישון" הרגעתי אותו, חפנתי את התלתלים שלו בידיי ופרעתי אותם, שיערו רך והתחושה כל כך נעימה.
"מתרגשת?" שאל והתקרב אליי לחיבוק חמים.
"מאוד" עניתי בלחש.
"תחזור לישון בייב, מצטערת אם הערתי אותך, נתתי לו נשיקה וניסיתי גם לישון.
חלמתי שהגיע יום החתונה, הכל מתחיל כל כך מושלם, הייתי אצל הספרית והמאפרת ולבשתי את השמלה שקניתי עם חברותיי.
נעלתי את נעליי הלבנות עם עיטורים בצבע כסף, אך בשנייה הכל נהרס.
בחתונה לא היה אף אחד חוץ ממשפחתי, הארי לא הגיע לחתונה ואני נשארתי לבדי, מובכת ושבורה.
התעוררתי בבהלה, השעה הייתה 10 בבוקר.
"תתעורר בייבי" הערתי את הארי בעדינות.
"בוקר טוב האני (באנגלית זה נשמע יותר טוב חוחו-לא קשור לסיפור ._.)" אמר לי בקול צרוד ונתן לי נשיקה קטנה על הלחי.
צחצחתי שיניים והלכתי לכיוון המטבח, ראיתי את הבנים משחקים בסלון.
"בוקר טוב"
"בוקר טוב" ענו בפה אחד ובחיוך.
נייל רץ במהירות למטבח לראות מה אני מכינה לארוחת הבוקר, חטף לעצמו חטיף אנרגיה וחזר לבנים.
הכנתי טוסטים, קצצתי סלט וסחטתי מיץ תפוזים.
סידרתי לכל אחד צלחת והגשתי לשולחן.
"האוכל מוכן" קראתי והבנים רצו לשולחן כמו חיה אל טרף.
"כמה זמן חיכיתם לארוחה?"
"שעה-שעה וחצי" לואי אמר.
"לא, אתם פשוט עצלנים שזה משהו" צחקקנו.
"זה ממש טעים" החמיא לי נייל בפה מלא.
"נייל עצה, אולי תסיים מהפה לפני שאתה עונה" ליאם אמר וכולנו צחקקנו.
"טוב אמא" צחקקנו שוב.
אחרי שסיימנו לאכול ישבנו בסלון.
הנחתי את ראשי על ברכיו של הארי וליטפתי את ידו.
"אני משועמם, אולי נעשה משהו?" שאל זאין.
"אוקיי, כמו מה?" שאל ליאם.
"בואו נלך לסרט" הציע לואי וכולנו הסכמנו.
התקשרתי במהירות לפרי וקייסי.
"תהיו אצלנו עוד 10 דקות, יוצאים לקולנוע" אמרתי בקצרה ושתיהן ענו בהסכמה.
רצתי לחדרי והוצאתי מהארון גופיה, מקדימה היא קצרה ומאחורה ארוכה ומצוירת עליה גולגולת, פניתי שוב אל הארון והוצאתי ג'ינס ארוך בצבע אפור, כובע גרב בצבע אפור ואולסטאר לבנות.
שמתי קצת מייקאפ, שחור בעיניים וכמובן את הבושם של הבנים.
לאחר 10 דקות בדיוק פרי וקייסי הגיעו.
פרי לבשה חולצה נופלת שחורה שרואים טיפה את הבטן, ג'ינס קרעים ארוך, נעלי עקב שחורות ושרשרת לב בצבע לבן, היא איפרה את עינייה בצבע וורוד עדין, רימל ועיפרון שחור.
קייסי לבשה חולצת בטן רופפת בצבע לבן שרשום עליה LOVE ומצויר לב, שורט ג'ינס כהה, נעלי אולסטאר שחורות וגם שרשרת לב.
פרי וזאין התנשקו נשיקה ארוכה והם פשוט היו מתוקים.
קייסי ונייל עדיין היו מובכים ורק המשיכו להיות מאוהבים ולשכנע את עצמם שהם לא.
יצאנו מהבית, סובבתי 2 סיבובים של המפתח לנעול את הבית וישבתי במושב הנוסע ליד הארי שנהג.
"איזה סרט אתם רוצים?" שאל לואי.
"ניתן לבנות להחליט" אמר ליאם.
"אולי נלך לסרט שלכם? רוצות?"
"כן" פרי וקייסי ענו ביחד.
"הגענו" הכריז הארי והחנה את המכונית.
קנינו 8 כרטיסים לסרט, נכנסנו והבנים מאוד התרגשו לראות איך יצא הסרט.
לאחר 20 דקות התחיל הסרט, ישבתי ליד הארי והברכיים שלנו התחככו, החזקנו ידיים.
צעקנו בתחילת הסרט בהתרגשות.
"נגמר הפופקורן" הודעתי להארי בלחישה לאחר חצי שעה מתחילת הסרט.
"לא צריך פופקורן שיש לי אותך" אמר ונישק אותי נשיקה צרפתית.
שרנו במהלך כל הסרט, היו קטעים מרגשים שבכיתי בהם וצחקנו בסוף הסרט כשהורידו להארי את המכנסיים.
יצאנו החוצה.
"אני כבר חוזר" לואי אמר.
~לואי~
"אני כבר חוזר": הודעתי והלכתי לשירותים במהירות, חשבתי על הסרט, אהבתי מה שיצא הוא היה מצחיק וכיפי.
בלי להשים לב נתקלתי במישהו, בעצם מישהי, היא הייתה יפהפייה.
היה לה שיער בצבע חום, הוא התחיל חלק ובסופו היו בקבוקים עדינים, היו לה עיניים גדולות בצבע חום.
היא הייתה גבוהה ולבשה גופיה אפורה רופפת, שורט ג'ינס, מגפונים אפורים, שרשרת ארוכה של נוצות ואיפור עדין בעיניים.
"אולי תסתכל לאיפה אתה הולך!" קולה היה רך למרות הנימה העצבנית.
"מצטער" אמרתי בחיוך.
"לא, אני מצטערת, לא הייתי צריכה להגיב ככה"
"לא, זה בסדר את צודקת, אני זה שהתנגשתי בך חזק הייתי צריך להשים לב לאיפה אני הולך"
"לא…" היא קטעה את עצמה "טוב נוכל להמשיך עם ה'ריב' הזה שעות" הוסיפה בחיוך וצחקקנו.
"לואי"
"כן, מוואן דיירקשן, אלינור" אמרה לי בחיוך ולחצנו ידיים.
רשמתי את מספר הטלפון שלי על היד שלה, לא יודע למה, היא נראתה לי חמודה מאוד היא חייכה והלכה ואני הלכתי לכיוון השירותים.
שטפתי את הפנים וחזרתי לכולם.
~אמילי~
"מה זה כמה זמן היית שם?"
"מצטער, שטפתי פנים, לא משנה מה עושים?"
"מקדונלס" צעק נייל וצחקקנו, הלכנו לכיוון מקדונלס.
כל אחד אכל מנה של המבורגר צ'יפס ושתייה, לואי היה שונה הוא היה חולמני ומאושר. לפני הוא לא היה ככה, הוא לא היה רק בשירותים, היה עוד משהו ואני הולכת לברר את זה.