This is me, This is you, This is us :) (סיפור על וואן דיירקשן) פרק 9

פרק 9:
שבוע עבר, לא נפגשתי עם הארי. גם כשהלכנו לבית חולים דאגתי להימנע מלראות אותו. אני לא יודעת למה, הכל כבר הפך למביך. ויתרתי על הסרט איתם או על ללכת להופעות.
שלא תטעו, עם הבנים שמרתי על קשר וגם עם אור, שירה ורות, אני חושבת שרק אני והארי התרחקנו ואני אפילו לא יודעת מה קורה איתו. לא שאני רוצה לדעת.
ישבתי וראיתי טלוויזיה, או ליתר דיוק בהיתי בטלוויזיה כי לא ממש הבנתי מה ראיתי שם.
הסתכלתי על הטלוויזיה אבל הראש שלי היה במקום אחר.
"אלי!" שמעתי את לוק, אח שלי צועק.
"מ-מה?" חזרתי למציאות.
"הפלאפון שלך!" הסתכלתי על הפלאפון שלי, הוא צלצל. על הצג היה רשום 'לוסי'.
עניתי לפלאפון.
"הלו?"
"אלי!" קולה השמח למדי שלוסי נשמע מעבר לקו השני.
"לוסי? על מה כל המצב רוח?" שאלתי מצחקקת.
"סתם, אסור לי לשמוח?" היא שאלה בתמימות. "בכל מקרה תתלבשי אני עוד מעט אצלך."
"למה?" שאלתי בחשד.
"הולכים ללונה פארק." היא הודיעה לי כאילו לוח הזמנים שלי פועל לפי מה שהיא קובעת לי. לוסי הזאת …
"כן? מי אמר?" שאלתי מצחקקת.
"אני, יש לך חמש דקות." היא אמרה ונאנחתי. הלכתי לארון בגדים שלי וזרקתי על עצמי אוברול קצר וחמוד שהי שם. התארגנתי במהירות וירדתי למטה. הרבה זמן לא היה בילוי רק שלי ושל לוסי.
אחרי חמש דקות לוסי כבר הגיעה אליי הביתה ופתחה את הדלת בחופשיות.
"אני רואה שאת מוכנה." היא חייכה מבסוטית מעצמה. היא לבשה חולצה בצבע קרם לבן עם תמונה של מיקי מאוס והכיתוב היה בצע ורוד. היא לבשה שורט לבן, וכפכפים ורודים ולבנים.
"אני רואה שגם את." צחקקתי ולקחתי את התיק שלי. יצאנו לכיוון האוטו ולוסי כמובן נהגה.

אחרי כמה דקות הגענו ללונה פארק. ירדנו מהאוטו ולוסי שלחה הודעות למישהו.
"בואי מפה." היא משכה אותי לעבר השער שהיה שם. נכנסנו ללונה פארק וראיתי שבאותו יום היה שם יריד מגניב כזה.
"לוסי לאן את מושכת אותי?" שאלתי אבל היא לא ענתה לי, אלה משכה אותי לא ידעתי לאיפה. היא חיפשה עם העיניים מקום מסויים עד שהם התקבעו על הבית קפה שהיה בלונה פארק. היא משכה אותי לשם, והרגשתי שכמעט היד שלי מתנתקת מהגוף שלי. נכנסנו לשם והיא התקדמה לאחד השולחנות. לא הבנתי את מי היא מחפשת. היו שם זוג, היה שם איזה איש זקן, הבנים, אישה והבת שלה … הבנים? לא, לא, לא! הייתי צריכה לדעת.
"הגענו!" היא הודיעה להם כאילו שהם לא שמו לב בעצמם שישבנו שם. היא דחפה אותי לאיפה שהארי ישב ולא הייתה לי ברירה לשבת לידו כי לוסי ישבה לידי וחסמה את המעבר.
"לא ציינת את זה כשאמרת שיוצאים." חייכתי אליה חיוך מאולץ.
"הפתעה." היא אמרה בקול. לא ממש הרגשתי בנוח לשבת שם ליד הארי.
הזמנו קפה. ביני לבין הארי היה מתח ושקט. כולם דיברו, ורק אני והארי שתקנו. הוא גם היה מופתע לראות אותי, אז יכול להיות ששתינו כעסנו עליהם.
"נכון אלי?" לוסי שאלה לפתע.
"מ-מה?" שאלתי אותה והיא צחקה.
"איפה הראש שלך?" היא שאלה אותי ואני הנדתי בראשי.
"בואי." היא משכה בידי ולקחה אותי לשירותים שהיו שם. זה היה המקום היחיד שהשירותים היו בנים ובנות, ואני בעד הפרדה. הריח שם היה זוועה. לוסי הוציאה דורדוראנט (איך היא מכניסה כל כך הרבה דברים לתיק כל כך קטן?) וריססה באוויר.
"בכל מקרה את צריכה לדבר עם הארי." היא אמרה לי ואני משכתי בכפיי כמו הילדים הקטנים שלא רוצים משהו.
"אני יעבור לתוכנית ב', ולא כדאי לך!" היא אמרה וכיווצתי את גבותיי.
"תעברי לאן שאת רוצה שום תוכנית לא תצליח לך!" אמרתי.
"טוב תראי, תעלי במעלית הזאת שם לגג אני כבר באה." היא אמרה ויצאנו מהשירותים.

עשיתי מה שהיא אמרה לי, וראיתי שם את הארי. לפני שהספקתי לצאת המעלית כבר עלתה. הייתה שתיקה מביכה, ועד שהמעלית עלתה זה הרגיש כמו נצח. רק שאז אני והמזל שלי היא נתקעה.
או … שזה לא מזל! אני כל כך הלכת לרצוח את לוסי. קיבלתי הודעה בפלאפון 'אמרתי לך :)'.
זה לא עניין שלהם אז מה אכפת להם.
"הם לא נורמלים." מלמלתי לעצמי.
"ספרי לי על זה." הארי אמר מסתכל על הכפתורים של המעלית.
"אני לא מבינה על מה הם רוצים שנדבר? אין על מה!" אמרתי והנחתי את התיק שלי על הרצפה.
"זה בדיוק מה שאמרתי ללואי." הוא גיחך.
ישבתי על הרצפה של המעלית. ידעתי שזה הולך להיות הרבה זמן. הם פשוט משוגעים אם הם חושבים שנשלים במעלית מחוסר רצוננו.
"אז .. איך עבר עלייך השבוע הזה?" הוא שאל מנסה לשבור את הקרח.
"בסדר, לך?" שאלתי חזרה.
"נחמד." הוא אמר ושוב הייתה שתיקה מביכה. יופי, הם רק הצליחו להפוך את המצב למביך יותר.
"אז מה עם מייק? אתם ביחד?" הוא שאל וצחקקתי.
"לא, הוא חמוד מאוד אבל לא. אני .. אוהבת מישהו אחר." אמרתי משלימה עם העובדה הזו סוף סוף. שלא תטעו, אהבה לא בוחרים!
"מה עם חברה שלך? ורוניקה נכון? שמעתי שאתם יוצאים." חייכתי חיוך מאולץ והוא הרים את כתפיו.
"אני מניח." הוא אמר. אני מניח? הוא רציני? הוא לא יודע להגדיר מערכות יחסים? מה זאת אומרת אני מניח? זה או כן או לא.
"אתה מניח?" שאלתי אותו.
"כאילו כן, אבל .." הוא התחיל להגיד "עזבי לא משהו שתתענייני בו."
"אתה אוהב אותה בכלל?" שאלתי והוא התיישב גם. הוא הנהן בראשו, יכולתי לראות שהוא מטיל ספק בזה. לא הבנתי ממש מה קורה בניהם אבל החלטתי לעזוב את זה. יישרתי מבט. אולי הוא אומר שהוא יוצא עם ורוניקה כדי להרחיק אותי ממנו? אוף אלי, די עם המחשבות הדפוקות האלה, וגם אם זה נכון, את ממילא לא תהיי חברה שלו אף פעם.
"אני יכול להגיד לך משהו?" הוא שאל והנהנתי מפנה את מבטי אליו שוב.
"אני הרבה זמן לא נהנתי איתה כמו אז … איתך …בבית חולים … בקיצור זה לא משנה אני פשוט לא יודע." הוא השעין את ראשו על קיר המעלית פולט אנחה.
העלתי חיוך, זה לא אשמתי שהוא אמר שהוא נהנה איתי. ניסיתי למחוק אותו כמה שיותר מהר.
"אפשר לתת לך טיפ?" הוא שאל והנהנתי שוב.
"אם בא לך לחייך, אל תנסי להסתיר את החיוך. יש לך חיוך יפה." הוא אמר והפעם כבר חייכתי לגמרי והסמקתי טיפה. אולי יותר מטיפה.
"אבל עדיין לא שאלתי אותך … את מי את אוהבת?" הוא שאל והחיוך שהיה על הפנים שלי נעלם כלא היה.