This is me, This is you, This is us :) (סיפור על וואן דיירקשן) פרק 6

סליחה שהעלתי את הפרק רק היום! לא יצא לי ממש בימין האחרונים …
תודה למי שעדיין קורא :)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 6:
"וואו!" לא התאפקתי ופלטתי ברגע שראיתי את הבריכה העצומה שהייתה בחצר האחרוית של לואי. מסביבה היו כיסאות שיזוף, רהיטי גינה שונים למינהם, וכמובן מנגל. לוסי כבר הספיקה להיכנס לבריכה ושקעה בשיחה עם נייל.
"מה אני אמרתי? מסיבת בריכה או לא מסיבת בריכה?" הוא שאל בהתלהבות. מיליוני אנשים היו בתוך הבריכה ועדיין נשאר בה כל כך הרבה מקום.
"אלי," מישהי שלא הכרתי חיבקה אותי. "אה, אופס את לא מכירה אותי! בכל מקרה אני רות, חברה של ליאם. חיכיתי להכיר אותך." היא אמרה וחייכתי.
"היי." אמרתי בחיוך והיא הלכה לעבר ההמון בבריכה. באי נוחיות המשכתי קדימה, שמסביבי בנות ובנים בבגדי ים. היה ריח של בשר על האש, עד שהבנתי שמישהו באמת עושה על האש. היה שם בר משקאות ענקי: אלכוהול ולא אלכוהול.
"אלי!" אור קפצה עליי ואני חיבקתי אותה בחזרה. "למה את בלי בגד ים?"
"יש לי אני עוד מעט…"
"זה בסדר, תצטרפי אילנו אחר כך. אנחנו שם." היא אמרה והצביעה על הארי, זאיין ושירה.
"תודה." חייכתי אליה. הורדתי את השמלה שמתחתיה היה הבגד ים שלי. אני שונאת בגדי ים, הם תמיד גורמים לי להרגיש לא בנוח. הלכתי לכיוון של כולם ונכנסתי לבריכה. המים היו קרירים.
"אלי," שירה חיבקה אותי "לא ראיתי אותך בהופעה של הבנים!"
"לא הרגשתי טוב." התגוננתי והרגשתי את המבט של הארי ננעץ בי. אמרתי להם שאני אסתובב ויצאתי מהמים במהירות. הסתובבתי באיזור הבריכה, וראיתי את ברוק ונועם.
ברוק? מה ברוק עושה פה? היא נמרחה על ליאם וראיתי שהוא מחכה שהיא תלך.
"ברוק?" התקרבתי בהיסוס "מה את עושה פה?"
"טוב, הם הזמינו את מייק. מייק הזמין את נועם, נועם הזמינה אותי." היא אמרה לי בקרירות ויובש כאילו הפרעתי לה בשיחה אם ראש הממשלה. היא החזירה את מבטה לליאם (אחרי המבט המלחיץ שתקעה בי) וחייכה חיוך מוזר. אני הנדתי בראשי והמשכתי ללכת.
"היי." הארי נעמד מולי. לא, לא, לא! אני מנסה לברוח ממנו אי אפשר שהוא יבוא לפה, לדבר איתי.
אני לא יודעת למה המצב נהיה ביננו מביך. או שזה מביך רק אותי?
"היי." אמרתי לו בחזרה. הייתה שתיקה. לא ידעתי מה להגיד או לעשות אז פשוט חייכתי והלכתי. יופי, ממש בוגר מצידי. הלכתי במהירות ולא שמתי לב שנתקעתי במישהו.
"סליחה." אמרתי ואז שמתי לב שזה מייק. "היי." חייכתי אליו.
"חבל שברב הפעמים אנחנו נפגשים כשאת נתקעת בי." הוא אמר וצחקתי. נזכרתי שהלכתי לבית של הארי ונתקעתי בו בפעם הראשונה.
"אז אתה ואחותך פה?" שאלתי אותו והוא הנהן והביא לי את אחד המשקאות שהיו בידו. לחשתי לו תודה בביישנות.
"למה את כלך כך ביישנית? אין לך במה." הוא אמר והסיט את שיערי אל מאחורי האוזן שלי. הסמקתי כל כך, שאני כמעט בטוחה שכל הפנים שלי היו אדומות ונראתי כמו עגבנייה
"תו-תודה." אמרתי שוב בביישנות והוא גיחך. הוא התקרב אליי ונישק אותי. אני לא יודעת איך לתאר מה הרגשתי באותו רגע. זו הייתה הרגשה מוזרה.

-מנקודת המבט של הארי-
חיפשתי אותה שוב. החלטתי שאני צריך להגיד לה שזה מרגיש מוזר, וכן, אולי אני אוהב אותה. אני לא יודע איך זה אפשרי, אבל כנראה שכן.
"היי זאיין, אור ראיתם את אלי?" שאלתי אותם והם החליפו מבטים בניהם ועיוותו את פרצופיהם בצורה מוזרה. כיווצתי את גבותיי בניסיון להבין מה קרה אבל הם הצביעו לכיוון הסמוך אלינו, מהצד השני של הבריכה. לא הבנתי למה הם התכוונו, ראיתי את שירה ולואי במלחמת מים, ליאם ורות ביחד על אחד כיסאות השיזוף, אלי ומייק מתנשקים, נייל ולוסי … רגע, רגע, רגע! מה קרה פה?
הם מתנשקים עכשיו? לא, אני מדמיין. זאיין ואור הסתכלו עליי במבט מרחם.
"למה אתם מסתכלים עליי ככה ברחמים?" שאלתי והם תקעו בי מבט של 'אתה-יודע-למה'
"רק רציתי להגיד לה שמחר אני והיא צריכים לשפץ שם את הבית חולים …" מלמלתי בשקט. ידעתי שהם יודעים שזה לא נכון. אני אפילו לא בטוח למה אני לא מגלה את האמת. אולי כי אם אני אגיד את זה בקול אני ידע שזה אמיתי.
באותו הרגע היה בא לי להעיף את מייק לבריכה ולהטביע אותו. הוא נוגע בה כמו לא יודע מה. שיוריד את הידיים טיפה.
"תפסיק לבהות זה לא מנומס." זאיין אמר בשקט ואני הסתכלתי עליו במבט רצחני, והוא נבהל ממני קצת … קצת הרבה. המשכתי ללכת שראיתי את אלי שוב. עכשיו לא רציתי לראות אותה.
"אלי, לא באתי להפריע פשוט מחר צריך להיות בבית חולים בעשר ביי!" אמרתי בקרירות
"רגע הארי, תשאר איתנו קצת." היא אמרה.
"אני מעדיף שלא, שאני לא יעשה משהו לא בסדר." אמרתי בעצבנות וברחתי משם. ממש לא היה לי כוח שיעשו קוצ'י מוצ'י או לא יודע מה מולי.

-מנקודת המבט של אלי-
אין לי מושג מה קרה לו פתאום. הוא דיבר אליי בקרירות כאילו הכל התהפך. הטון בדיבור שלו בישר רעות. אני אפילו לא יודעת איך אנחנו מספיים לריב, אני בקושי מכירה אותו. אם להגיד את האמת, אני מרגישה שאני מכירה אותו כבר הרבה זמן. מאז אותה שיחה במסעדה. רציתי לחזור על אותו יום שוב ושוב, לראות את החיוך שלו ולא את המבט הקריר שהיה לו עכשיו. את הטון הקליל והשמח ולא הטון הקריר הזה. הלכתי לכיוון של לוסי ומשכתי אותה מהשיחה עם נייל.
"אאוץ'!" היא ייבבה.
"הארי מתנהג אליי בקרירות ויש לי תחושה רעה. אני יודעת שהולך להיות עוד יותר מוזר ומציק ביננו. כאילו שמאותו יום עם מה שקרה בבית שלי לא הספיק לי?"
"אלי-"
אוף, אני לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה שהוא יתייחס אליי ככה וזה לא פייר כי לא עשיתי כלום. לפני שנייה הכל היה בסדר, ואז הייתי עם מייק ופתאום! בום! הוא נהיה קר-"
"אלי!" היא צעקה ואני השתתקתי. "לא שמת לב שמאז שהיית עם מייק…"
"כן, התנשקנו." אמרתי בלחש והסמקתי מעט.
"עכשיו אני מבינה למה הוא התעצבן!" היא אמרה בחיוך.
"תוכלי להסביר לי?" שאלתי באיטיות והיא הנידה בראשה כאילו זה היה הדבר שהכי מובן מאליו בעולם.
"הוא אוהב אותך!" היא אמרה לי מיואשת "תפסיקי לשכנע את עצמך שלא, כי הוא כן!"
היא אמרה והסתכלתי למטה. היא צודקת. אני והארי חייבים לדבר. ונראה לי שמחר כשניפגש בבית חולים, אני אהיה חייבת לעשות את זה. נשמתי עמוקות וקפצתי לבריכה. מים תמיד הרגיעו אותי …