This is me, This is you, This is us :) (סיפור על וואן דיירקשן) פרק 4

פרק 4:
פתחתי עיניים. לא זכרתי שנרדמתי בכלל אתמול. הדבר האחרון שזכרתי היה שראיתי סרט, ומאז כנראה נרדמתי. עברתי ממצב של שכיבה לישיבה. הראש שלי כאב ולא ידעתי למה, הרגשתי אותו פועם. סרקתי את החדר עם עיניי, המבט שלי נעצר על השעון, השעה הייתה 9:30. אוף אני כל כך עייפה. הלכתי לשירותים, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים. ירדתי במהירות במדרגות וראיתי שאבא שלי הכין כבר ארוחת בוקר. אבא שלי הוא הטבח הכי טוב בעולם! איך הוא לא הלך למאסטר שף – אף אחד לא יודע. לוק כבר חיסל מצלחת הפנקייקים שלו. אני ישבתי בכיסא מולו.
"אני לא מאמינה!" ברוק צעקה מהדמרגות בעוד שהיא יורדת באיטיות, שקועה באייפון שלה. היא צעקה כדי לדאוג שכולנו נשמע אותה.
"בוקר טוב גם לך … במה מדובר הפעם?" שאלתי והיא התיישבה לידי מחייכת לאייפון שלה כאילו היא זכתה במיליון דולר.
"יש היום הופעה של וואן דיירקשן! חברה שלי קנתה לי כרטיסים!" היא צעקה בהתרגשות והניחה את האייפון שלה. היא הסתכלה על הצלחת שלה כאילו זה האויב הכי גדול שלה.
"את אוכלת את זה?" לוק שאל, ואפילו לא חיכה לתשובה וכבר לקח לה את הצלחת. אני כמעט נחנקתי, התאפקתי לא לצחוק.
"אבא כמה פעמים אמרתי לך שרק דברים בריאים נכנסים לגוף שלי!" היא אמרה בקול קר ויבש והפנתה את מבטה כאילו היא בברוגז.
"ברוק, את תאכלי מה שיש" אבא שלי החזיר לה.
נשמע צלצול הודעה. ברוק מיהרה לבדוק את האייפון שלה, ואז באכזבה החזירה אותו לשולחן.
"זה לא שלי." היא הרימה ידיים חפה מפשע. היא לקחה את האייפון שלי וקמה מהשולחן. "אבל אותך חיפשו." היא חייכה חיוך ממזרי. לא, לא, לא למה היא חייבת לגעת לי בדברים!
קמתי במהירות מהכיסא ורדפתי אחריה. היא רצה בכל הסלון ואני אחריה.
"תחזירי לי את זה!" הגברתי את הטון שלי.
"הודעה מהארי סטיילס!" היא פערה את הפה שלה וחייכה חיוך ממזרי. לקחתי את הפלאפון שלי ממנה ועליתי בעצבנות לחדר שלי. זרקתי את הפלאפון על המיטה. התעצבנתי עליה כל כך! לפעמים היא כל כך קרצייה! למה היא לא מתעסקת בדברים שלה אף פעם?
לקחתי את הפלאפון מהמיטה וקראתי את ההודעה: 'היי זה הארי. יש סיכוי שניפגש בסטארבקס בעשר וחצי? :)'
חייכתי אל הפלאפון ושלחתי לו כן. אחר כך התארגנתי במהירות למרות שנשארו לי עוד ארבעים דקות. שמעתי דפיקה בדלת, ואחר כך שהיא נפתחה. זו הייתה ברוק.
"אז .. יוצאת עם הארי?" היא שאלה נועצת בי מבטים תוהיים ורצחניים. כאילו היא שאלה אותי אם אני יוצאת איתו לאנשהו היום, אבל כבר ידעה את התשובה ושלחה לי מבט רצחני. לא עניתי לה. זה לא עניינה.
"טוב, תראי, אני מצטערת. חברה שלי לא יכולה לבוא להופעה. בא לך להצטרף?" היא אמרה והראתה לי את הכרטיסים. נאנחתי.
"את רוצה שאני אבוא כי אבא לא מרשה לך ללכת לבד נכון?" שאלתי והיא נאנחה. הבנתי שזה כן.
"נו בבקשה!" היא התחננה. כעסתי עליה, ולא יודעת מה רציתי לעשות לה באותו הרגע. היא תמיד נדחפת לעניינים שלא שלה, מציקה לי ומצפה שאני אבוא איתה.
"טוב." אמרתי ואין לי מושג למה. ידעתי שאני אצטער על זה.

הגעתי לסטארבקס. נכנסתי לבפנים וסרקתי את הבית קפה. הארי לא היה שם. הסתכלתי מאחוריי ושוב על הבית קפה, ולפני שהספקתי להגיב, לחשוב או לעשות משהו יד משכה אותי. לא הבנתי מה קרה הרגע, וכשהבנתי ראיתי את הארי מולי.
"אוקיי מה זה היה, ולה אנחנו מתחבאים מאחורי הקיר ה-" הוא שם לי יד על הפה.
"ששש!" הוא אמר בלחש והציץ מעבר לקיר ואז החזיר מבט אליו. נשכתי אותו נשיכה עדינה והוא שחרר את היד מהפה שלי.
"אאוץ'" הוא ייבב.
"מה אתה-"
"ששש!" הוא השתיק אותי שוב.
"מה אתה עושה פה?" לחשתי והוא נאנח והסתכל שוב מעבר לקיר והחזיר מבט אליי.
"המשוגעת פה! היא רודפת אחריי לכל מקום!" הוא אמר ויכולתי לראות שהוא כבר השתגע. הסתכלתי מעבר לקיר. הוא הצביע על מישהי בלונדינית בגילנו עם עיניים ירוקות, שמלה ורודה ו… רגע, רגע,רגע! זאת ברוק. התחלתי לצחוק והוא תקע בי מבט שואל. לא יכולתי לנשום. זה היה כל כך מצחיק.
"המשוגעת זו אחותי." אמרתי כשהצלחתי לדבר. העיניים שלו התרחבו וסומק עלה על לחייו. היה מצחיק לראות אותו ככה.
"לא התכוונתי משוגעת …" הוא אמר במבוכה.
"זה בסדר, אני יודעת שהיא משוגעת." אמרתי מגחכת, מתאפקת לא לצחוק שוב. "אז מה נשאר פה כל היום?"
"אני לא יוצא לשם! היא מפחידה אותי." הוא אמר בחשש. היה מצחיק לראות אותו מפחד מברוק.
"טוב אני אהיה רעה, אבל בסדר. אני אציל אותך מפה." אמרתי ושלחתי הודעה לברוק שהבנים נמצאים בקניון. מיד היא לקחה את כוס הקפה שלה ורצה החוצה. חיכינו כמה דקות ואז יצאנו. כשיצאנו צחקתי והארי היה אדום. הפסקתי לצחוק כי ראיתי שאני מביכה אותו. הלכנו לפארק ממול.
"לא באמת פחדתי." הוא ניפח את החזה שלו ואמר בגאווה. מנסה להחזיר את הכבוד שלו.
"אני לא יוצא לשם! היא מפחידה אותי." חיקיתי אותו והוא דחף אותי וצחק יחד איתי.
הפארק היה מהמם. היה שם אגם גדול ומסביבו ספסלים. מסביב לאגם היו עצים ופרחים יפים בשלל צבעים. הוא היה נראה כמו פארק מהסרטים. אני פערתי את פי. איך זה שבחיים לא ראיתי את המקום היפה הזה?
"אף פעם לא היית פה?" הוא שאל אותי והנדתי בראשי "לא שאני זוכרת."
המשכנו ללכת ולרגע הייתה שתיקה. ישבנו על אחד הספסלים.
"אז אני באה להופעה שלך היום." אמרתי וצחקקתי לעצמי.
"תופתעי לטובה, אני כישרוני מיום ליום." הוא אמר ושנינו צחקנו.
אחרי שטיילנו בפארק הלכנו לאכול במסעדה הקרובה. צחקנו, דיברנו ועשינו שטויות. למדתי עליו הרבה דברים שלא ידעתי עליו. למשל, הוא עבד פעם במאפייה, והוא גר בהולמס צ'אפל.
אחר כך הוא ליווה אותי הביתה.
"בטוח? אתה לא מפחד מברוק?" שאלתי בחיוך והוא הניד בראשו.
"את שומרת עליי נכון?" הוא שאל והנהנתי לאות הסכמה.
"תודה על הכל." חייכתי "רק שתדע, ממש קשה לי להפתח מהר עם בני אדם. איתך זה היה די קל." אמרתי בלחש והסמקתי. הוא חייך אליי את החיוך הזה של הצ'ארמר, שכל הבנות מדברות עליו.
"ביי הארי." אמרתי ופניתי ללכת אבל הוא משך בידי.
"חכי רגע." הוא אמר והסתכל בעיניים שלי.