This is me, This is you, This is us :) (סיפור על וואן דיירקשן) פרק 3

פרק 3:
הגענו. שירה חנתה בחנייה וכולנו יצאנו. הקניון היה עצום, ותאם את השם שלו ׳גראנד קניון׳.
נכנסנו לבפנים, ואור התנהגה כאילו היא בבית. היא ישר מיהרה אל אחת החנויות בעוד שאני ושירה מנסות להדביק את הקצב שלה.
״אומייגד!״ אור צחקה בעוד שהיא מסתכלת על הפלאפון שלה ״מגודלים 2!טיילור לאוטנר ! הסרט הכי מושלם של הקיץ, חייבות ללכת!״ היא דיברה במהירות והקליטה משהו לא ברור.
״יואו! אולי נלך עם הבנים?״ שירה שאלה והן נתנו כיף אחת לשנייה. ״את גם באה, שיהיה ברור!״
חייכתי מהנהנת, והן החליפו מבטים והחזירו את מבטם אליי.
״את לא מרבה לדבר אה?״ אור שאלה. אני לא טיפוס שמדבר עם אנשים שהוא הכיר לפני חמש דקות. לא שאני שופטת אותן, אני נורא ביישנית, ואני צריכה הרבה זמן להתרגל לחברות עם אנשים.
״יומיים עם שירה, ואת לא תפסיקי לדבר.״ אור אמרה ושירה נתנה לה דחיפה קטנה. זה הזכיר לי אותי ואת לוסי. לוסי! אוי קבעתי לראות איתה את הסרט.
״אמ … את האמת קבעתי עם חברה לראות את הסרט.״ אמרתי בחשש אבל שתיהן חייכו אליי.
״תציעי לה להצטרף.״ אור אמרה תוך כדי שהיא מחפשת בגדים.
״טוב, בואי,״ שירה אמרה ומשכה אותי מיד אחת ואור מהיד השנייה. ״אנחנו נלך למדוד בגדים.״
״אין לי פה כסף.״ אמרתי ושירה עשתה סימן ביטול עם ידה.
״אני אשלם עלייך, תחזירי לי שתוכלי.״ חייכתי וידעתי שהולך כיף, הן ממש נחמדות. הן התנהגו כאילו היינו חברות שנים.
-מנקודת המבט של הארי-
נשמעה דפיקה בדלת. אולי אלה הבנות? אבל, אני על הספה. זה אומר שאני אצטרך להוריד את הקערת פופקורן, להתיישר, להניח את הבירה, לקום, לפתוח את הדלת, לסגור אותה, לחזור לספה.. אלה יותר מדי פעולות. אני צריך להתכונן נפשית. לגמתי מהבירה וקמתי לפתוח את הדלת.
״היי היי!״ זאת הייתה רות. היא נכנסה וסגרתי את הדלת. ״סליחה על האיחור האופנתי …״ היא צחקקה.
״היי. ״ ליאם נשק לה בעדינות על השפתיים ״הבנות הלכו לקניון והן יחזרו עוד חצי שעה בערך. את יכולה להצטרף אליהן אן בא לך.״׳
״לא זה בסדר אני אשאר איתך.״ היא נישקה אותו שוב. היא ישבה לידו והוא כרך את ידיו סביבה.
״וואי, אני צריך חברה.״ אמרתי מבלי לשים לב שאמרתי את זה בקול. לקחתי את הבירה, היא נגמרה. הלכתי למטבח והבאתי עוד אחת.
״תתלה מודעת דרושים. ׳דרושה חברה להארי סטיילס בלונדינית -״
״בלונדינית? מי אמר שהיא חייבת להיות בלונדינית?״
״לא יודע זה פשוט בא.״ הוא התגונן ואני צחקתי.
״מעניין מה שירה תגיד על זה.״ צחקתי והוא זרק עליי פופקורן. אבל ברצינות, אני צריך חברה. די נמאס לי מסטוצ׳ים. אבל קשה למצוא מישהי שתתאים לי. לפחות אני חושב. נאנחתי בוהה בטלוויזיה. אני בכלל לא ראיתי, סתם בהיתי. המוח שלי התרכז במחשבות. למה אני חושב כל כך הרבה?
אני אמצא חברה כשיגיע הזמן. אם הוא יגיע. הוא יגיע.
הרגשתי כאילו יש לי פיצול אישיות ואני מנהל איתו ויכוח. כבר כאב לי הראש ולגמתי עוד מהבירה.
״הארי!״ שאיין צעק ואני קפצתי והעפתי את כל קערת הפופקורן.
״אתה מנקה את זה.״ הודעתי לו והוא עיקם פרצוף והניד בראשו, מרים את כתפו כמו ילד קטן שעושה לא רוצה.
״אם לא היית קורא לי זה לא היה קורה!״
״אם היית עונה בפעם הראשונה זה לא היה קורה.״ הוא החזיר לי וחייך חיוך מזויף, אני קמתי מהספה, ולא ידעתי מה אני עושה. בזמן האחרון הראש שלי כואב ואני מבולבל. אני לא במציאות והראש שלי כואב. בגלל זה התנדבתי בבית חולים, כשאני עם הילדים האלה, כל מה שאני חושב זה לשמח אותם. זה מעסיק לי את המחשבות. ישבתי מול הטלוויזיה שוב מנסה להתרכז.

-מנקודת המבט של אלי-
הגיע הערב, הודעתי להארי שאני לא אשאר אצלו עוד. החזרתי לשירה את הכסף שהגעתי הביתה והיא ואור נסעו. חזרתי הביתה, ונכנסתי לחדר שלי. צנחתי על המיטה. רק הבוקר קמתי במחשבה שאני הולכת לפגוש את אמא שלי. אבל יום אחד שינה לי את החיים לגמרי. אנשים צודקים שהם אומרים שיום אחד יכול לשנות הכל. לוסי התקשרה. סיפרתי לה את הכל מהתחלה ועד הסוף. מהמפגש עם הבנים, על הקניון ועד הסרט ביום חמישי.
״את לא רצינית! אנחנו הולכות לראות סרט עם וואן דיירקשן! והחברות שלהן!״ היא צווחה בהתרגשות. נראה לי שכדאי שאני אלך לבדיקת שמיעה כי לדעתי נהייתי חירשת לגמרי.
״רק סרט עם וואן דיירקשן.״ גיחכתי וברוק התקרבה לעברי, לקחה את הטלפון וניתקה. לפעמים היא כל כך גסת רוח.
״סרט עם מי?!״ היא שאלה בפליאה, ובטון כל כך חזק שעכשיו בטוח נהייתי חירשת אז אפשר לוותר גם על בדיקת שמיעה.
״עם וואן דיירקשן, עכשיו אפשר את הפלאפון שלי?״ ניסיתי לקחת אותו, אבל היא לקחה אותו לאחור והתיישבה על הספה. ישבתי לידה. חיכיתי שהיא תדבר, אבל היא רק נעצה בי מבט מפחיד.
״את פגשת אותם?״ היא שאלה ביובש ובקור. לא הבנתי למה היא כזאת אבל נזכרתי. ברוק הבן אדם הכי קנאי שיש. אם מישהו יתקרב למי שהיא אוהבת, דמו בראשו.
״כן פגשתי את הארי סטיילס בבית חולים.״ אמרתי ברב טיפשותי והיא האדימה. לא ידעתי אם זה מכעס, בושה או משהו אחר.
״אבל הארי הוא האהוב עליי!״ היא ייבבה כאילו לעצמה, אבל אמרה בקול שגם אני אשמע.
״תרגעי, אני בכלל לא אוהבת אותו. לא יהיה שום דבר בינינו בחיים. אני בטוחה שהוא כמו כל שאר המפורסמים.״ אמרתי והיא חייכה ולחשה תודה. חיבקתי אותה ועליתי לחדר, עייפה מהיום הזה.
חיכיתי שיבוא מחר, פשוט ראיתי סרט במחשב. כל דבר שיעסיק אותי יהיה טוב.