This is me, This is you, This is us :) (סיפור על וואן דיירקשן) פרק 11

פרק 11:
״היי לוס.״ הוא אמר מחבק אותה חזרה. היא רצה לכיווני.
״זאת אלי.״ הוא חייך אליי חיוך ידידותי. אני לא מהאנשים שיוצאים לפגישה עיוורת כי אני חושבת שצריך להכיר בן אדם כדי לצאת איתו. דילן נראה די חמוד, שלא תבינו לא נכון, פשוט לא ידעתי ממש מה לעשות.
״אוקיי חברים, לואי לקח לנייל את האוטו ותקע אותו בעץ. אני צריכה להסיע את נייל אז אתם מוזמנים לדבר בינתיים או משהו …״ היא רצה במהירות לקומה התחתונה. התאפקתי לא לצחוק. זה כל כך מתאים לואי שזה משהו …
״לוסי ואת החברות הכי טובות?״ הוא שאל והנהנתי. היה לו מבטא בריטי כבד ממש לא כמו שלי.
״ממתי את מכירה אותה?״ הוא שאל מנסה לפתוח בשיחה. אני יודעת שאיתי זה קשה כי אני בן אדם מאוד ביישן, במיוחד עם אנשים חדשים.
״מגיל שלוש.״ צחקקתי והוא הנהן. ״מאיפה את מכיר אותה?״ שאלתי בחשד. לוסי מעולם לא סיפרה לי עליו, זה היה מוזר מאוד. היא בדרך כלל מדברת על כל אחד שהיא מכירה.
״מטיול לצרפת.״ הוא אמר והכל התבהר. היא פשוט לא הזכירה את השם שלו אבל בהחלט דיברה עליו. הוא חייך אליי חיוך חושף שיניים ובאמת שהייתי לוקחת אותו בתור אחד לפרסומת למשחת שיניים …
דיברנו פחות או יותר שעה וחצי וידעתי שלוסי לא ממש הלכה לנייל. היא תמיד אהבה לשדך לי בנים. הוא סיפר לי על הטיול שלו לצרפת, והוא אמר שהוא בכלל נולד באוסטרליה אבל ההורים שלו בריטים. הוא סיפר לי שהוא היה חנון בבית ספר ולזה לא יכולתי להאמין.
סיפרתי לו על המשפחה שלי, על זה שבשבילי משפחה וחברים זה הכל ועל זה שאני מתנדבת בבית חולים. ממש הסתדרתי איתו והוא היה ממש חמוד. אבל עדיין הארי היה תקוע לי בראש.

לוסי הגיע הביתה סוף סוף. נשארה עוד חצי שעה. נכנסתי לאחד מחדרי השירותים אצלה, נעלתי את הדרך והתלבשתי. שמתי גם את העגילים שלקחתי איתי. אספתי את השיער שלי לקוקו גבוה. יצאתי וחוזי הסתכלה עליי בפה פעור.
״כולם יתאהבו בך!״ היא אמרה וצחקתי.
״תראי אותך.״ החמאתי לה בחזרה. לוסי ילדה יפה. ״נייל בטוח יתאהב בך.״ חייכתי אליה.
״שימי את זה.״ היא שמה את הסיכה הכחולה שהשאלתי לה לפני חודש והיא לא חזרה אליי. היא הייתה בצבע כחלחל.
ירדנו למטה לעבר נייל ודילן. הוא היה במין חליפה כזו עם עניבה תכולה.
״וואו!״ דילן פלט. הסמקתי מעט, אני מקווה שהם יחשבו שזה סומק.
יצאנו משם לכיוון המסיבה הזו, דילן הסיע אותי ונייל נסע עם לוסי.
״את ממש יפה.״ הוא אמר מחייך אליי חיוך רחב.
״תו-תודה.״ אמרתי בביישנות מסמיקה.
״את טיפוס ביישן?״ הוא שאל והנהנתי בראשי.
״אני אוהב בנות ביישניות.״ הוא מלמל לעצמו מספיק חזק כדי שאני אשמע.

כשהגענו נכנסנו לבפנים. האולם היה עצום! היו שם אורות מפוזרים כמו אורות של חג מולד, אבל צמודים לקיר. הם היו נראים כמו פנינים מוארות. היה שם שולחן מלא באוכל ובשתייה, ספות ושולחנות כדי לשבת ולדבר וכמובן רכבת ריקודים שכולם היו שם. ראיתי שם מלא מפורסמים. התלהבתי כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים.
״רוצה לרקוד?״ דילן שאל אותי מושיט את ידו.
״כן.״ חייכתי ולקחתי את ידו.

-מנקודת המבט של הארי-
״נו הארי רק עוד ריקוד אחד.״ ורוניקה התחננה.
״ורוניקה אני מחפש את אלי כדי להגיד לה משהו וזהו.״ אמרתי ממשיך בחיפוש. ראיתי את נייל ולואי והם אמרו לי שאלי פה. חיפשתי אותה ולא מצאתי בשום מקום. באותו הרגע שוויתרתי והתייאשתי ראיתי אותה. היא הייתה שם עם עוד בחור. הרגשתי צביטה בלב, הם רקדו כל כך קרוב? הם לא יכולים להתרחק קצת? רק טיפה? ורוניקה כבר ויתרה לדעתי כי היא פשוט נאנחה והלכה לשתות משהו.
"הארי!" ליאם רץ אליי מתנשף. הסתכלתי עליו בהלם והוא התכופף והשעין את ידיו על ברכיו כאילו רץ מרתון עכשיו. כשהוא פחות או יותר התאושש הוא הסתתר מאחורי.
"מה יש לך?" שאלתי אותו כשהבנתי שאם אני לא אשאל הוא לא יגיד.
"שברתי לזאיין מראה." הוא אמר בפחד. אוי נו באמת?
"ליאם הוא יסלח לך." אמרתי מסתכל סביב ומצאתי כוס שתייה. "קח את זה תרגע."
אמרתי במהירות והלכתי לכיוון של אלי. היא הייתה באיזור של השתייה והאוכל.
"אמרת לו?" לחשתי והיא נבהלה טיפה. לרגע היא לא ענתה לי והמשיכה בעיסוקיה כאילו לא הייתי פה אבל אז היא הנידה בראשה. היא הייתה נראת מיואשת, כאילו יש לה משהו לספר אבל היא לא יכולה.
"הכל בסדר?" שאלתי והיא הנהנה. אני לא מבין מה קרה לה? יכול להיות שהיא רבה איתו? או עם מישהו? או שאולי בכלל זה משהו אחר? העלתי מיליון ואחד רעיונות אבל משום מה שום דבר לא נראה לי כסיבה מספיק טובה לפרצוף תשעה באב הזה.

-מנקודת המבט של טיילור-
"הארי אתה פשוט לא קולט אה?" שאלתי ביאוש. הוא רק מקשה עליי כשהוא משחק אותה כאילו הוא לא יודע. כל מי שרואה אותי יכול לקרוא אותי בשנייה. או שאולי הוא יודע אבל הוא מתבייש להגיד? בכל מקרה הוא עם ורוניקה ככה שאם הוא לא קלט בעצמו, אני לא אגיד לו. יש לי פה את דילן, והוא בחור ממש נחמד. אני פשוט צריכה לחשוב חיובי ולהסתכל על הארי כידיד זה הכל! זה יהיה דבר קשה לעשות אבל אני אצליח.
"קולט מה?" הוא שאל לבסוף. השארתי את השאלה שלו פתוחה ומבלי לענות פשוט הלכתי משם. נכון זה לא מנומס וזה די גס רוח אבל לא היה לי כוח להתמודד עם השיחה הזו בפעם המיליון. זו הפעם הראשונה שהרגשתי כל כך קרובה למישהו כמו שהרגשתי להארי. באמת שאהבתי אותו, אהבתי אותו כל כך שזה כאב, יותר נכון אוהבת, אבל לדעתי הגיע הזמן להפוך את זה ל'אהבתי', אני היחידה שסובלת פה בינתיים.
"אלי את בסדר?" דילן שאל מנופף בידו מול פניי לבדוק שאני עדיין על כדור הארץ, אני בעצמי לא הייתי בטוחה אם הייתי.
"כן." שיקרתי. הוא לא יודע כמה שיקרתי.
"תראי אני צריך ללכת, שמחתי לפגוש אותך תשמרי על קשר." הוא נשק לי על הלחי ויצא מהאולם, משאיר אותי המומה. נאנחתי – אם זו הייתה אנחת רווחה או יאוש אני לא יודעת. התיישבתי על אחת הספות ליד נייל שסביבו היו צלחות מלאות באוכל. כל פעם הושיט את ידו לצלחת אחרת והכניס כמות גדושה לפה. לוסי ישבה שם וטחנה איתו. איך יש להם תאבון? שיהיו בריאים.
"היי אלי איפה דילן?" לוסי שאלה והשענתי את ראשי על כף ידי.
"הלך." אמרתי קצר ולעניין. היא ונייל החליפו מבטים מוזרים. אם היה לי כוח הייתי מנסה להבין את השפה הסודית שלהם אבל הייתי כל כך עייפה שגם אם אסטרואיד היה נופל פה הייתי נשארת לשבת. נייל הושיט לי את אחת הצלחות.
"רוצה?" הוא שאל והנדתי בראשי.
"יופי, כי זו הייתה שאלה רק כדי להיות מנומס." הוא אמר ממשיך לאכול. אוף, למה אני לא יכולה להסתדר כמו נייל ולוסי. יש להם אחד את השני כמעט כל הזמן … טוב ואת האוכל.
"אלי?" נשמע קול מאחוריי. אפילו לא טרחתי להסתובב. זיהיתי אותו. נו מי נראה לכם? הארי. ברור שזה הארי. בכל חלק בחיי הוא נמצא עכשיו. הסתובבתי באדישות.
"את בסדר?" הוא שאל בדאגה. אני נראת לו בסדר? זה נראה לו בסדר? טוב בכל מקרה אני אהיה בסדר. הנהנתי מבלי לומר מילה.
"בואי." הוא משך בידי. אפילו לא שאלתי מה הוא עושה או לאן, פשוט זרמתי עם זה. מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? רק שאז הדי ג'יי החליט שבא לו לשים שיר סלואו.
"אני לא ממש יודעת לרקוד." צחקתי.
"אני אלמד אותך." הוא לחש לאוזני. הוא קירב אותי אליו ושם יד אחת סביב מותניי וביד השנייה תפס את ידי. הוא לקח את ידיו ושם על הכתף שלו. ואני? אני הבטתי בעיניו ונאבדת שם איפשהו …
להגיד את האמת? לא רציתי שזה יגמר, למרות שריקוד זה לא הצד החזק שלי. היה לי כיף להרגיש קרובה אליו, יכולתי להרגיש את הנשימות שלו. נהיה לי חם בכל הגוף, זה קורה לי שאני מתרגשת.
"אלי אני יכול להגיד לך משהו?" הוא שאל והרים את ידו ואני הסתובבתי. אחר כך חזרנו למצב הקודם. הנהנתי. לא יכולתי לדבר.
"אני … אני אוהב אותך." הוא אמר ונשבעת לכם שאת ההרגשה הזו אני לא יכולה לתאר. הלב שלי דפק כל כך מהר שאני מתפלאת שהוא נשאר במקומו. חשבתי שאני עוד מעט אתעורר ואגלה בכלל שכל זה היה חלום, אבל הייתי צריכה להשלים עם העובדה – זאת המציאות. לא שאני מתלוננת …