This is me, This is you, This is us :) (סיפור על וואן דיירקשן) פרק 10

פרק 10:
"אוף שיוציאו אותנו מפה כבר." אמרתי בעצבנות והטחתי את התיק שלי על הרצפה.
"את נשמעת כאילו את סובלת." הוא אמר בקול נעלב ואז צחקק. "בכל מקרה לא ענית לי על השאלה."
גירדתי בראשי, ופתחתי את הפה כדי להגיד משהו אבל מיהרתי לסגור אותו בחזרה. לא היה לי מה להגיד, יותר נכון היה לי ולא רציתי להגיד.
"אתה לא מכיר אותו." עלה לי הדבר הראשון שחשבתי עליו. אין לי מושג למה אמרתי את זה אבל החלטתי לזרום. הסטתי את שיערי אל מאחורי אוזני מקשיבה לשקט שלא הולך להישאר להרבה זמן.
"אולי הגיע הזמן שאני אכיר." הוא חייך קטן וממזרי. חייכתי חיוך ביישני והסטתי את מבטי.
קחו עצה ממני, אם אתם אוהבים מישהו אל תהיו פחדנים כמוני. תגידו לו.
"הוא אוהב מישהי אחרת, זה בכל זאת לא משנה." נמנעתי מיצירת קשר עין. אני לא שקרנית טובה, אני לא טובה בלהסתיר רגשות. חשתי אי נוחות. הסתכלתי על דלתות המעלית, רק מחכה שיפתחו אבל הן לא זזו.
הארי צחק. הסתכלתי עליו במבט תוהה.
"משהו מצחיק?" שאלתי לא מבינה את סיבת הצחוק הזה.
"למה נראה לך שהוא אוהב מישהי אחרת?" הוא שאל והרמתי את כתפיי.
"כי הוא אמר."
"הוא שיקר." הוא דיבר כאילו הוא יודע על מה אני מדברת. אולי הוא יודע שאני מדברת עליו? לא, לא אין סיכוי. המשכתי לבהות בו בוחנת את מבטו. טוב, לא קל לקרוא את כולם …
"ואיך אתה יודע?" שאלתי לבסוף קוברת הפנים שלי בברכיי שהיו מקופלות. את ידי כרכתי סביב ברכיי.
שמעתי משהו זז אבל לא היה לי כוח להסתכל.
"כי אין מישהו שהיה מעדיף מישהי אחרת מאותך." הוא אמר והרגשתי את האדום על הלחי. ממש חם פה פתאום!
"מאיפה לך לדעת?" שאלתי לא מרימה את הפנים שלי ושמעתי אותו מגחך.
"יש לי את המקורות שלי." הוא אמר ואני צחקתי. הרמתי את הפנים שלי והסתכלתי עליו במבט נואש של 'יש לי הרגשה שנשאר פה עד שבוע הבא.'
"תודה," הודתי לו "על מה שאמרת מקודם, אבל אני לא מסכימה איתך."
"תראי, יש לנו מן מסיבה כזאת או נשף – של מפורסמים וחברים שלהם, עוד יומיים ימים. את יכולה לבוא, טוב חייבת לבוא עם בן\בת זוג. תביאי אותו ותבדקי אם הוא אוהב אותך." הוא הציע והנהנתי להסכמה. לא ידעתי למה עשיתי את זה, פשוט טבעתי בעיניים שלו. דלתות המעלית נפתחו.
"הגיע הזמן." נאנחתי אנחת רווחה.

שנינו יצאנו מהמעלית ואני הלכתי לכיוונה של לוסי. רק הלכתי לכיוון האוטו שלה.
"היי אנחנו נשארים, לא לקחתי אותך ללונה פארק כדי שנתקע אותך במעלית." היא ראתה את המבט העייף שלי. כנראה היא הבינה את הרמז, הייתי ממש עייפה. השעה בכלל לא הייתה מאוחרת, היה ארבע בצהריים. היא נכנסה למכונית מסמנת לי להיכנס גם.
"אז דיברת עם הארי?" היא שאלה אותי בהתרגשות. סיפרתי לה מה היה שם, ושידברנו. היא רק חייכה ופערה פה לפעמים.
"תקשיבי נייל הזמין אותי לאיזה מסיבה, ואני הולכת איתו." היא לא יכלה להסתיר את החיוך.
"אוו אני ממש שמחה בשבילך." התרגשתי בשבילה. ידעתי שהולך לקרות ביניהם משהו.
היא פנתה עם המכונית לכיוון ההפוך מהבית שלי.
"מה את עושה?" שאלתי אותה מכווצת גבות.
"אנחנו הולכות לקניון לקנות בגדים." היא אמרה לי כאילו זה היה הדבר הכי ברור בעולם.
"אנחנו? חייב לבוא עם בני זוג, מי בדיוק יבוא איתי?" שאלתי מצחקקת והיא הנידה את ראשה כאילו אני קשת הבנה ופספסתי פה משהו.
"אוו את תלכי!" היא אמרה מחייכת "לא עם הארי כי הוא עם ורניקה." היא לחשה לעצמה. "אבל! יש לי ידיד לשדך לך. קוראים לו דילן. הוא חמוד! מבטיחה."
נאנחתי. לא היה לי כוח לעוד שידוכים למינהם. טוב, הייתי חייבת להראות להארי שאני מאוהבת במישהו אז לא הייתה לי ברירה אחרת.
היא עצרה מול הקניון. נכנסנו לבפנים והיא משכה אותי לאחת החנויות. היא הכריחה אותי למדוד מיליון ואחת שמלות, עד שמצאתי את השמלה שהתאהבתי בה. היא הייתה תכולה עם כתפיות והחלק התחתון שלה לא היה סימטרי. והיו לי נעליים מושלמות בשבילה. אמרתי ללוסי שמצאתי שמלה. היא קנתה שמלה ורודה עם כתפיה אחת בצד ימין. אחר כך היא קנתה עוד כמה דברים וחזרנו לאוטו. היא החזירה אותי הביתה ואני ישר עליתי לחדר לנשום, היום הזה היה מסובך מדי.

הגיע יום המסיבה, הוצאתי את השמלה. התלהבתי מהמסיבה רק כי אני הולכת ללבוש אותה.
היו עוד ארבע שעות עד למסיבה. לוסי רצתה שאני אבוא אליה לפני כדי להכיר את הדילן הזה שאני אגיע איתו. שמתי את כל הבגדים למסיבה שלי בשקית ואני כבר אתלבש אצל לוסי. אני לא ממש מאושרת מהפגישה העיוורת הזו, אף פעם לא הייתי טיפוס של זה. לבשתי חולצה אפורה עם ג'ינס אדום – לא השקעתי בלבוש, כי ממילא זה רק לשעתיים שלוש. הלכתי לבית של לוסי, דפקתי בדלת ואמא שלה פתחה לי.
"אלי, חמודה," היא חייכה אליי "מה שלומך?"
"בסדר גברת אנדרסון." חייכתי אליה חזרה.
"לוסי למעלה." היא אמרה ועליתי לחדר של לוסי. היא שמעה את אחד השירים של הבנים … משהו שהולך עם השורה lets go crazy crazy crazy או משהו כזה. בכל מקרה היא רקדה לצלילי השיר תוך כדי שהיא מסדרת את החדר. היא קלטה אותי והמשיכה לרקוד כמו משוגעת.
"אלי!" היא קראה מחבקת אותי "דילן יגיע עוד מעט את מוזמנת לשבת."
היא אמרה והעיפה את הבגדים מהמיטה שלה. לוסי הבן אדם הכי מבולגן שאני מכירה. אני הבן אדם שהכי שונא בלאגן. היא התחילה לדבר על הארי, ניסיתי לשנות נושא אבל היא תמיד החזירה את הנושא הזה. שמענו מישהו עולה במדרגות והחדר של לוסי כבר היה מסודר. נשמעה דםיקה בדלת החדר שלה, היא פתחה. עמד בחור גבוה במקצת ממנה (וממני) היה לו שיער חום שהיה כלפי מעלה. עיניים ירוקות כחולות שאני אוהבת. היו לו שפתיים דקות אבל בצורה המתאימה. הוא היה נראה כמו אחד הנסיכים האלה שמוציאים מהאגדות. רגע אבל מה הוא עושה פה?
שנייה, תנו לי להבין זה …
"דילן!" אלי קראה בהתרגשות.