They don't know about us, 7

פרק 7

"לא קרה לי כלום, באמת." הארי אמר, ועלה לחדר. לא ידעתי אם להאמין לו, כי היה משהו בקול שלו שאמר לי שכן היה משהו. ואני באמת רוצה לדעת. הוא היה איתי כל היום הזה, ואני בטוחה שהוא יהיה איתי עד שאני אצטרך לחזור ללוס אנג'לס, וגם כשאני אטוס לכאן שוב חודשיים אחריי.
עליתי למעלה, וראיתי אותו שוכב על המיטה, עם הפנים ללמעלה. חושב על משהו. נשכבתי לידו.
"על מה אנחנו חושבים?" שאלתי את הארי, מסתכלת על תקרת החדר.
"על למה את צוחקת." הארי אמר לי, מסתכל עליי.
"אבל אני לא צו.."
ישר מצאתי את עצמי מותקפת ע"י הארי, שלא הפסיק לדגדג אותי..
"דיי האריייייי! אני ארצח אותךךךך!!!" אמרתי לו, אבל זה לא היה מה שהפסיק אותו. הוא קם מהמיטה, והתחיל לדגדג אותי. הוא ידע שהייתי רגישה לדגדוגים, ובגלל זה הוא אהב מאוד לדגדג אותי. [מהשורש דגג. מחשבות של הלילה! ואני מרגישה שיכורה חחח]
"האריי!!" אמרתי לו, והוא עצר. הוא נשכב מעליי, נשען על ידו, שהייתה מונחת על המיטה, כך יצא שהוא היה מעליי. אני עדיין נושמת בחיוך מהדגדוגים.
"אל תדגדג אותי בחיים שלך." אמרתי להארי לאט וברור, למרות שידעתי שזה לא מה שיעצור בו.
"מה שתגידי." הארי אמר, מתקרב אליי ומנסה לנשק אותי. הוזזתי את ראשי במהירות. הארי עצר את עצמו, ונשכב על המיטה.
"מצטער.." הארי אמר לי, וחייכתי אליו.
"זה בסדר." אמרתי לו, והוא חייך אלי בחזרה.
קמתי מהמיטה, והסתכלתי על השעון. כבר 20:30 בערב.
"רוצה ללכת לאנשהו?" הארי שאל אותי, וקם מהמיטה. הוא נעמד מולי.
"כן בטח.. מה אתה מתכנן?" שאלתי אותו, מסדרת קצת את חולצתי שעלתה קצת.
"סוד." הארי אמר לי, מחייך, והלך משם.
לאן לעזאזל הוא הולך לקחת אותי?
התלבשתי ככה: http://www.polyvore.com/untitled_12/set?id=89465759
וחיכיתי להארי. הארי ירד במדרגות הבית, לבוש בחולצת טי שחורה וג'ינס.
"אתה מוכן לספר לי לאן הולכים?" שאלתי את הארי כשיצאנו מהדירה, ונכנסנו למכונית.
"אמ.. לא" הארי אמר, והתניע את הרכב. התחלנו לנסוע. מצאתי את עצמי חושבת על הארי, ועל ה*כמעט* נשיקה שלנו. לא ידעתי למה אני חושבת על זה כל כך הרבה.. זה לא שהוא אוהב אותי, וזה לא שאני אוהבת אותו. כלומר, אנחנו כן אוהבים אחד את השני. אבל כידידים. והכמעט נשיקה הזאת הייתה בסך הכל טעות, וידעתי את זה וגם הארי ידע את זה. אבל אני לא יודעת למה, לא הצלחתי להתרכז במשהו אחר חוץ מזה.
האמת היא, שלא מסקרן אותי איך הארי מנשק או איך הארי בתור חבר. כי אין לי שום דבר כלפיו, ולא יהיה לי. אנחנו חברים יותר מידי טובים בשביל שאנחנו נהרוס את זה בתור בני זוג.. ואני יודעת שהכל ייהרס.
וחוץ מזה, כבר חוויתי את זה פעם. התנשקתי עם הארי סטיילס. כן, זה קרה. אבל שנינו לא רצינו להיות יותר מידידים.
יכולתי להמשיך לחשוב על זה עוד ועוד, אבל כבר הגענו למקום ה'מסתורי' הזה שהארי לוקח אותי אליו. וזה היה כמובן, מועדון. לאן עוד הארי יביא אותי בערב?
נכנסנו למועדון ביחד, ואני כמו תמיד ישבתי על כיסא הבר וצפיתי בכולם נהנים. כאילו יש לי משהו יותר מעניין לעשות..
אני לא יודעת לרקוד בשיט, ואני יודעת שאני כבר אדרוך למישהו על הרגל, או אכניס מישהו לבית חולים עם הריקוד הנוראי שלי. אני עוד אעשה טראומה למישהו, רק מלצפות בי רוקדת מרחוק.
הארי התיישב לידי, מסתכל עליי בחיוך.
"בואי לרקוד!" הארי אמר לי. הוא ידע עד כמה שאני שונאת לרקוד, ובגלל זה הוא הפסיק לקחת אותי למועדונים.
"נו, אתה יודע שאני לא אוהבת.." אמרתי להארי, מסתכלת על שאר האנשים.
"אבל את לא אוהבת מועדונים כי את חושבת שאת לא יודעת לרקוד, נכון?" הארי אמר לי, וממש 'קרא את מחשבותיי'. למרות שהוא אמור כבר לדעת עד כמה אני שונאת לרקוד, ולמה.
"כן.." אמרתי לו, והארי החזיק לי את היד וקם מהכיסא עליו ישב.
"בואי איתי, רק לעשר דקות." הארי אמר לי, ומשך אותי לכיוון הרחבה. "תתעלמי ממי שיאמר שאת לא יודעת לרקוד, כי אני חושב שאת רוקדת ממש יפה."
איך אפשר לסרב לו?! :)