They don't know about us, פרק 8

פרק 8

אחרי אולי 3 שעות שאני והארי היינו במועדון, כבר הייתי עייפה וחפרתי להארי שנלך הביתה.
אז חיכיתי לו במכונית בזמן שהוא נתן את המספר שלו לשתי בנות ממש לא נחמדות, ושוב מצאתי את עצמי חושבת עליו ועליי היום. על הכמעט נשיקה שלנו, ואני לא יודעת למה אני ממשיכה לחשוב על זה. מזל שזה לא קרה, הרי זה רק היה גורם למתח ביני לבין הארי, ממש כמו בפעם הקודמת.
ראיתי אותו מתקדם למכונית, וליבי שמח. כבר רציתי להגיע הביתה.
"סוף סוף באת.." אמרתי להארי, מסתכלת עליו במבט עצבני, בזמן שהוא פתח את דלת המכונית ונכנס אליה. חגרתי את חגורת הבטיחות, והרהרתי מעט בליבי. כמה זמן לוקח לו לרשום מספר טלפון? הוא צריך להיות מיומן בזה כבר..
"למה? את מקנאת?" הארי שאל אותי, וחייך חיוך מתגרה. כמה שבא לי לסתור לו עכשיו..
"מה קשור מקנאת? בא לי כבר להגיע הביתה! וחוץ מזה הבנות האלה ממש לא נחמדות.." אמרתי להארי, והוא התחיל לנהוג.
"למה לא נחמדות? הן היו נורא נחמדות.." הארי אמר לי, וזה רק הרתיח אותי עוד יותר.
"נורא נחמדות אליך אולי.. בגללן נפלתי באמצע הריקוד, והן שפכו עליי את השתייה שלהן.." אמרתי להארי, עדיין עצבנית, ועדיין רוצה להגיע הביתה. לבנתיים כל דבר שראיתי הפריע לי, וזה פחות או יותר מה שקורה לי כשאני עצבנית. "וחוץ מזה, הן אמרו לי שאני מכוערת.."
"אז אל תתייחסי, הן יכולות לומר.." הארי אמר לי, וכך שוב ראיתי את השינוי הזה בו. אם זה היה קורה בשבוע שעבר לדוגמה, הוא היה אומר פשוט שזה נכון. יכול להיות שהעובדה שהייתי סובלת מבריונות, הייתי מרעיבה את עצמי והייתי חותכת, שינתה משהו ביחס שלו אליי?
האמת היא, אני לא יודעת שם זה טוב או רע. הארי ממש נחמד אליי לאחרונה, וזה מרגיש ממש לא אמיתי. בדרך כלל אני יורדת עליו, הוא יורד עליי. אני קוראת לו מכוער, הוא קורא לי קוף.
ככה היחסים בנינו.. וזה הכי כיף. הכי אמיתי. הכי נורמלי..
"וחוץ מזה, אני חושב שאת ממש יפה.."
"טוב הארי, אנחנו צריכים לדבר." אמרתי. כבר איבדתי את הסבלנות. מה קרה לו? אני לא רוצה שהוא יתנהג אליי ככה!
ממש השתגעתי. אני מודעת לזה. אני מרגישה שכבר השתגעתי.. איזה בת רוצה שהחבר הכי טוב שלה יפסיק להתנהג אליה יפה? טוב, אני. כי אני חושבת שאני יודעת בדיוק למה הוא מתנהג אליי ככה..
"מה? קרה משהו?" הארי שאל, מנסה להתרכז בנהיגה.
"למה שינית את היחס שלך כלפיי?" שאלתי אותו. ובאת התכוונתי לזה. לא אהבתי את היחס הזה..
"מה זאת אומרת?" הארי שאל אותי, לא מבין.
"לא יודעת.. אתה התחלת להתנהג אליי יותר יפה. אתה יותר מחמיא לי ויותר דואג לי.." אמרתי להארי, והסתכלתי עליו. שמתי לב שמידי פעם הוא מפנה את מבטו אליי לכמה שניות, ומחזיר אותו לכביש. "זה מרחמים? הכל רחמים?"
"זה לא מרחמים! אני יודע עד כמה את שונאת שמרחמים עליך.. " הארי אמר, ושילבתי את ידיי.
"אז מה זה אם לא רחמים?" שאלתי את הארי. באמת שרציתי לדעת מה גורם לו להתנהג ככה.. הארי עצר את הרכב, ושמתי לב שאנחנו הגענו כבר לבית. הבית הגדול והיפה, שאני יכולה לכנות כבר הבית שלי.
"פשוט.." הארי התחיל לומר, וחיפש בראשו את המילים שהולך לומר לי. "את חברה נורא טובה שלי.. אני חשבתי על זה ואני צריך לשנות את הגישה שלי כלפייך.." הארי אמר לי, אבל לא הבנתי את זה. איך פתאום הוא החליט שהוא צריך לשנות את הגישה שלו כלפיי? למה הוא לא החליט את זה כשהכרנו? למה פתאום אחריי כמעט 3 שנים של ידידות?
"אני לא רוצה לומר את המילים הלא נכונות, ושתפגעי.. אני לא אוהב לראות אותך בוכה, או עצובה, או שבורה, או פגועה.. בגלל זה אני מנסה להראות לך שאני כאן בשבילך. וכשתצטרכי אותי, אני לא אפנה לך את הגב.." הארי אמר לי, וחיבקתי אותו.
"תודה.." אמרתי לו, וכשניתקנו את החיבוק פתחתי את דלת המכונית. הוא יצא אחריי, נעל את הרכב ונכנסנו הביתה.
החלפתי בגדים, והתארגנתי לשינה. אני די עייפה מכל מה שקרה ביום הזה.. ללא ספק, זה היום ההזוי ביותר בחיי. נכנסתי למיטה, התכרבלתי בשמיכה והתפנקתי, וראיתי את הארי נכנס אחריי. ללא חולצה, ועם בוקסר. [חיחיחי הלוואי שהייתי ישנה עם הארי כשהוא רק עם בוקסר *~*]
"לילה טוב.." הארי אמר לי, ונשק לי על ראשי.
"לילה טוב.." אמרתי לו, ועצמי את עיניי ברוגע. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה היום שאני מנסה להירגע..
לילה טוב ! :)