They don't know about us, פרק 6

פרק 6
חזרנו מהסופר, עם מלא שקיות בידיים. מלאות באוכל, כמובן. הארי עשה אולי 3 סיבובים בסופר כדי לבדוק שהוא הביא מספיק.
"מה את רוצה לארוחת צהריים?" הארי שאל, תוך כדי שהכנסנו את כל המאכלים למקום המתאים.
"תכין משהו, אני אזרום.." אמרתי לו, לוקחת את השקית האחרונה שהייתה מלאה במוצרי חלב, וסידרתי אותה בתוך המקרר.
"כל דבר?" הוא שאל אותי, והנהנתי.
"בתנאי שאנחנו רואים סרט שהקלטתי אתמול בטלוויזיה.." אמרתי, תוך כדיי שאני רצה לסלון וקופצת על הספה.
מהר שמתי בטלוויזיה סרט קומדיה רומנטית, שזה הסגנון האהוב עליי בסרטים. אל תתנו לי אקשן או אימה, כי אני נעולה על קומדיה ועל סרטים רומנטיים. וסרטים שאני יכולה להזדהות איתם.
חיכיתי כמה זמן להארי, וכשהוא הגיע הוא הושיט לי צלחת עם אורז.
"אני לא סובלת אורז." אמרתי לו, לוקחת את הצלחת מידיו. אורז לבן, מעליו מרק רגיל.
"מעכשיו את תתחילי לאהוב." הארי אמר, מתמקם על הספה. "איזה סרט?"
"רגיל, קומדיה רומנטית.." אמרתי לו, מחכה לשמוע את הטענות שלו לגביי הסרט.
"אתמול ראינו ביחד קומדיה רומנטית, לא זוכרת?" הארי שאל אותי, והאמת היא שזכרתי את הסרט הזה טוב מאוד.
"איך אפשר לשכוח? נדלקת על השחקנית הראשית שם." אמרתי לו. "וכשהזוג התנשק, אמרת שאנחנו גם צריכים לעשות ככה." אמרתי, והוא התחיל לצחוק. רגע, למה הוא צוחק?
"אולי תנסי לראות סרט אימה?" הארי שאל אותי, למרות שהוא ידע מה תהיה התגובה שלי. "אני כל הזמן רואה איזה סרט שאת רוצה! והקלטתי סרט ממש טוב שאני רוצה לראות כבר שבוע!!" הארי אמר לי, מסתכל עליי מתחנן.
"נו.. אני לא סובלת אימה.." אמרתי לו, עושה לו פרצוף עצוב. "יהיו לי סיוטים בלילה."
"זה לא כזה מפחיד, אל תדאגי." הארי אמר, ועשה לי פאפי פייס. בסוף הסכמתי..
התחלנו את הסרט, וכבר מההתחלה היה מפחיד.
כל הסרט היה בכלל מפחיד! על מה הוא מדבר? לא מפחיד? כן בטח!
כל הסרט אני רק צרחתי.
"מה, זה מפחיד אותך?" הארי שאל אותי, באמצע הסרט.
"לא, מה פתאום! אני צורחת סתם כי בא לי!" אמרתי בציניות ועצבנות.
"אל תפחדי.. אני כאן." הארי אמר, ונתן לי יד. ומאז, כל פעם כשהיו קטעים מפחידים, הייתי מוצאת את עצמי מתחבקת איתו.
אוף, מה קרה לו היום? הוא שונה! הוא בדרך כלל לא כזה.. פעם ראינו ביחד סרט אימה, והוא צחק עליי.
משהו קרה לו.. אני יודעת. אני אגלה מה זה.
סיימנו את הסרט, ואני הלכתי לשים בכיור את שתי הצלחות *הריקות* בכיור. הרגשתי ממש מלאה.. והרבה זמן לא הרגשתי כזאת שבעה!
הרגשה טובה? לא ממש. מאז ילדות היו לי בעיות עם איך שאני נראית.. ואיך אתם חושבים שאני אגיב כשפתאום תצמח לי בטן קטנה? אם זה מה שגרם לי לשנוא את עצמי מההתחלה?
"איך היה האורז?" הארי שאל אותי, כשנכנס למטבח. הדחנו ביחד את הכלים.
"היה די טעים.." אמרתי לו, מגישה לו את הכלים, אחד אחד.
"די?" הוא שאל, וגרם לי להודות שזה היה מאוד טעים.
"מה היית עושה בלעדיי?" הארי אמר לי, מחייך. "לא היית טועמת אורז בחיים שלך.."
"כי בדרך כלל אורז זה מגעיל." אמרתי לו, ממשיכה לתת לו את הכלים.
"איך בן אדם יכול לא לאהוב אורז? זה כמו לא לאהוב מים.." הארי אמר לי, וסיימנו את הכלים. הוא ניגב את ידיו במגבת, וזרק אותה לכיווני. ניגבתי את ידיי גם.
"אשמתי שהאורז שאכלתי עד עכשיו היה לא טעים?" שאלתי אותו, ויצאתי מהמטבח, הוא אחריי.
"אתה יודע, היית מאוד מוזר היום.." אמרתי להארי, וראיתי אותו צוחק.
"למה מוזר?" הוא שאל אותי, צוחק. "אני בסדר גמור.." הוא אמר, והיה נראה שהוא מסתיר משהו. אני והארי ידענו לזהות שקרים אחת אצל השני, ככה שידעתי בדיוק שיש משהו.
"הארי, קרה משהו?" שאלתי אותו, וראיתי אותו משפיל מבטו.
"…