They don't know about us פרק- 6#••

פרק- 6#••

*נקודת המבט של זאיין*

הורדתי את זאיין בבית שלו… ונסעתי לכיוון הבית של אור בשביל שתארוז מזוודה כי היא עוברת לגור אצלי…
״הבאתי את מה שצריך… אם אני אצתרך עוד דברים אני מקסימום אתקשר לאמא שלי שתביא לי אותם״ היא אמרה לי , הכניסה את המזוודה לבגז׳ ונכנסה לשבת באוטו.
״לחגור בבקשה״ אמרתי לה מצחקק.
״טוב אמא!״ היא אמרה והפעם היה תורי לתת לה מכה בבטן רק שלא יכולתי היא כל כך מתוקה.
״אתה כזה חמוד!!״ היא אמרה לי צובטת לי את הלחיים.
״חחח את יותר!!״ אמרתי לה מדגדג אותה.
״דיי תפסיק תמשיך בבית פשוט תיסע אני גמורה מעייפות״ אמרה לי מתנשפת מהמתקפת דגדוגים שעשיתי לה עכשיו.
״טוב בייב״ אמרתי לה והתחלתי להתניע את האוטו וליסוע.
״בייב? הארי לא לקרוא לי ככה״ אמרה לי בחיוך נבוך.
״למה?״ שאלתי אותה ועצרתי ברמזור.
״כי אתה הבייב שלי!!״ אמרה לי בלי קשר לכלום וקפצה אליי.
הרמזור התחלף והתחלתי ליסוע… שמתי שירים והיא התחילה..
״יש לך קול ממש יפה!״ אמרתי לה מנמיך קצת את המוזיקה.
״לי?! ממש!!״ אמרה בעודה צוחקת ממה שאמרתי לה.
״אני רציני לגמרי.״ אמרתי לה שאני פונה לכיוון הבית שלי.
״טוב…״ אמר לי בפרצוף כזה, -,-.
נכנסנו לבית,
והיא שאלה אותי ״איפה אני אשים את המזוודה שלי?״
״אמממ… שם״ אמרתי לה והצבעתי על החדר הרק שהיה בתחילת המסדרון.
״טוב, תודה.״ היא אמרה לי ונכנסה לתוך החדר… ״וואוו החדר ענקי!!״ היא אמרה ושנכנסתי לחדר היא הסתכלה עליי ככה בערך :O.
״חח אהבת?״ שאלתי אותה אפילו שכבר ידעתי מה היא התשובה.
״כן!! עכשיו יהיה לי מקום יותר גדול לרקוד!״ אמרה לי שמחה.
לרקוד? שאלתי את עצמי… רגע? מה היא גם רוקדת בנוסף לשלמות שלה.
״את רוקדת?״ שאלתי אותה.
״כן זה התחביב האהוב עליי! אבל אני לא עושה את זה בתדהירות (כל הזמן) כי אני מתביישת בגוף שלי…/:״ אמרה לי במבט מושפל.