They Don`t Know About Us , פרק 3

פרק 3

"אתה רואה? אמרתי לך שאני אנצח!" אמרתי לו, מאושרת מזה שניצחתי. כמו תמיד, אני זאת שצודקת.
"אבל אני מרגיש מנצח.. אמרתי לך שאני יכול לעשות סטרייק ועשיתי!" הארי אמר, מתלהב מעצמו, כמו תמיד.
"תסתום הארי.. פוקסים לא נחשבים." אמרתי לו, מוציאה לו לשון.
"לא נורא, העיקר עכשיו אני יכול להתחיל איתך בלי שתרביצי לי.." הוא אמר לי, וגלגלתי את עיניי.
"הארי, אתה מתחיל עם כל דבר שזז. מה חשוב לך להתחיל איתי?" שאלתי אותו, וזה בהחלט מה שהשתיק אותו. חייכתי חיוך מנצח. אני פשוט מנצחת בהכל.
נכנסנו למכונית, והארי התניע.
"אני יודע שאת מתה עליי." הוא אמר, והתחלנו לנסוע.
"ברור שאני מתה עליך, בחלום שלך.." אמרתי לו, מסתכלת עליו וצוחקת.
"נכון, גם שם וגם בעולם האמיתי." הארי אמר, וחייך אליי. שוב את החיוך חושף הגומות המפורסם שלו.
"בטח, מה שתגיד.." אמרתי, ונאנחתי. ידעתי שאם אני אתווכח איתו, זה יכול להיות שעות. הרי הארי ממש אוהב את עצמו..
"יש לך מזל שאני אוהב אותך.."
"יש לך מזל שאין לי עוד אצל מי לגור, אז נתקעתי אצלך." אמרתי לו, משלבת את ידיי. "ועכשיו אני רוצה לדבר איתך על משהו רציני. למה וואן דיירקשן התפרקו?" שאלתי אותו, והוא נאנח.
"זה קרה לפניי שנים.. מה נזכרת בזה עכשיו?"
"זה קרה לפניי חודשיים, הארי." אמרתי לו, עוצרת את ההגזמה הזאת. זה ממש לא היה לפניי שנים.
"זה אותו דבר. שנים.. חודשים.." הוא אמר לי, מנסה להתרכז בנסיעה. "אולי לא נדבר על זה?"
וזהו, הפסקתי להזכיר את הנושא. פשוט נראה לי שהם צריכים לחזור להופיע..
"עכשיו חוזרים הביתה? בא לי לישון.." אמרתי להארי, והנחתי את ראשי על כתפו. ניסיתי לעצום את עיניי ולנוח עד שאני אחזור הביתה.
"הגענו." הארי אמר אחריי שניה, וזה מה שהקפיץ אותי מהתנוחה שהייתי בה. פתחתי את הדלת, ויצאתי.
הארי פתח את דלת הבית, ונכנסנו לשם. אני כמובן ישר עליתי לקומה השניה וקפצתי על המיטה, והארי אחריי.
"לילה טוב." אמרתי לו, מחייכת, למרות שעכשיו עדיין לא צהריים…
*יותר מאוחר*
"יפה שלי, קומי.." שמעתי את הארי אומר לי, ומשחק עם שיערי החלק.. פקחתי את עיניי לאט לאט.
"כמה זמן ישנתי?" שאלתי אותו, מתמתחת על המיטה.
"שעה.." הוא אמר לי. " ואני לא הצלחתי ממש להירדם.."
"מה עשית כשישנתי?" שאלתי אותו, מנסה לקום מהמיטה, אך הוא החזיק אותי ולא נתן לי לקום.
"הסתכלתי עליך.." הוא אמר לי, מחייך.
"מה עושים היום?" שאלתי אותו, והסתכלתי עליו, שוכב לצידי במיטה. [לא נשמע כל כך טוב..]
"כלום." הוא אמר לי, מחייך.
"הארי.. אני רוצה לדבר איתך." אמרתי להארי, ונשענתי על ידי, עדיין במצב שכיבה על המיטה.
"בקשר למה?" הוא שאל אותי, מחייך אליי חיוך חושף גומות.
"אתם צריכים לחזור." אמרתי לו, מסכנת את חיי בזה הרגע. ידעתי שהוא לא אוהב לדבר על זה, אבל הייתי חייבת לומר לו את זה. "אתם בעבר עזרתם להרבה בנות בעזרת השירים שלכם.. ואתה יודע שאני גם הייתי אחת מהן?" אמרתי לו, והוא הנהן. "יש בנות, ואפילו בנים, שזקוקים לעזרה שלכם.. למה אתם לא ממשיכים עם המוזיקה שלכם?"
"אנחנו לא יכולים.." הארי אמר, מוחק את החיוך שהיה מרוח לו על הפנים לפניי שהזכרתי את הנושא הזה. "אמרתי לך, אני לא ממש אוהב לדבר על זה.."
"מה שאתה רוצה. אני רק אומרת לך, הלהקה הזאת שינתה לי את החיים.." אמרתי לו, והפעם הצלחתי לקום מהמיטה.
"אני הולכת להתקלח." אמרתי להארי, שעדיין היה על המיטה, והיה נראה שהוא לא עומד לקום בקרוב. הלכתי לארון, מחפשת בגדים בשבילי. לקחתי בגדים שמתאימים לבחוץ, למקרה שנעשה בסוף משהו..
נכנסתי למקלחת, וכמו תמיד אני משתפת את העולם עם הזיופים שלי.
" If you’re not ready to go home
Can I get a hell no
Cause we gonna go all night
Till we see the sunlight alright

So la da di da di, we like to party
Dancing with Miley
Doing whatever we want
This is our house
This is our rules
And we can’t stop
And we won’t stop
Can’t you see it’s we who own the night
Can’t you see it we who bout’ that life
And we can’t stop
And we won’t stop
We run things, Things don’t run we
We don't take nothing from nobody "
התלבשתי במהירות, אספתי את שיערי לקוקס שמתאים ליציאות וכאלה, והייתי נראית ככה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=92853270
עוד בזמן שהתלבשתי, הרגשתי כאב ראש קל. זה היה קורה לי מידי פעם.. יצאתי מחדר האמבטייה, והרגשתי סחרחורת קלה. הארי כבר לא היה על המיטה, והרגשתי את עצמי מאבדת לאט לאט את שיווי המשקל. התחלתי להתנדנד בחדר, רואה מטושטש. ניסיתי ללכת לכיוון המיטה, אך נפלתי על הרצפה, ולא הצלחתי לקום. הרגשתי ממש לא טוב.
"הארי!" ניסיתי לצרוח, בתקווה שיוכל לשמוע אותי למרות שאפילו אני לא שמעתי את עצמי. ופתאום, הפסקתי להרגיש את עצמי..