They don't know about us פרק- 12#••

פרק- 12#••

*נקודת המבט של שיין*

״רציתי לשאול למה ולאן הלכת?!״ אמר לי בקול דואג.
״אני הלכתי כי אולי לא רציתי להיות בבית שלך לבד בלי שתתייחס אליי כי אתה עסוק בלבכות בחדר!״ אמרתי לו ודמעה זלגה מעיני.
״את אמרת שאת שונאת אותי, כאילו שאת לא היית נסגרת בחדר שלך!״ אמר לי וניגבתי את דימעותיי ועניתי לו ״כן אבל אתה יודע שזה לא היה באמת אתה זה שדחפתה אותי כמו אגואיסט… אתה הייתה צריך לדעת שזה מה שיקרה.״
״את באמת… באמת נפגעת בגלל השטות הזאת?״ שאל אותי והנמיך את הקול.
״כן.. ואני רוצה לנתק איתך את הקשר כל עוד אני יכולה… זה לא מתקדם לשום מקום ואתה גם לגמרי לא כמו שחשבתי.״ אמרתי לו מצטערת על כל מילה שיצאה לי מהפה.
״מה?!?! את לא נורמלית, את זאת שאמרת שאת שונאת אותי… בבקשה תתני לי צ׳אנס להסביר את עצמי… את רוצה שניפגש אצלי? בבקשה רק תתני לי להסביר..״ אמר והרגשתי את האכזבה על פניו, לא ידעתי שזה כל כך חשוב לו שנהיה בקשר.. ושנהיה קרובים.. הייתי ממש מבולבלת.
״בסדר, רק באיזו שעה?״ אמרתי כאילו זה לא ממש מעניין אותי.
״עוד חצי שעה, מתאים לך?״ שאל אותי.
״כן, רק הפעם אל תינעל את החדר!״ אמרתי לו בציווי… הרגשתי קצת שתלטנית אבל זה לגמרי הגיע לו.
״טוב ביי…״ אמר לי וניתק.
התחלתי להתארגן ולבשתי את זה—>http://www.polyvore.com/lt/set?id=70356962
יצאתי מהבית, שמתי את האוזניות באוזניים ושמעתי שירים…
הגעתי לבית של זאיין ודפקתי על הדלת.
״רגע״ שמעתי את קולו של זאיין מתקרב אל מעבר לדלת.
״נוו, אתה מתכוון לפתוח לי או שגם הפעם אתה לא תיתן לי להיכנס?״ אמרתי לו קצת בקול עצבני.
״אמרתי רגע, לא?!״ אמר לי ופתח את הדלת של הבית שלו. השפלתי את מבטי… אולי כי יצאתי קצת יותר מדי סנובית…
״טוב.. את רוצה להיכנס?… אמרתי שאני רק רוצה להסביר את עצמי, לא יותר מזה.. אם את תרצי ללכת אני אבין ואני אכבד את הרגשות שלך..״ אמר לי, הרים את סנטרי בעזרת אגודלו והסתכל היישר אל תוך עייני, אני מודה, הייתי מהופנטת באותו הרגע אני מרגישה את האהבה שלי אליו רק מתחזקת ולא נחלשת כפי מה שרציתי אחרי מה שהיה אתמול….
״כן בוא ניכנס״ אמרתי לו עם חיוך קטנטן על הפנים. נכנסנו לבית והוא לקח אותי לחדר שלו, והחדר שלו? היה לא בדיוק כמו שחשבתי… הקיר הימני היה בצבע כחול קצת כהה ושער הקירות בצבע לבן שמנת עדין, ואני חייבת לציין שהחדר היה ממש ענקי עם מיטה זוגית, חדר שכל אחד היה חולם עליו.
״וואו, איזה חדר יפה!״ אמרתי לו והוא חייך אליי.
״תודה.. ואני…אהה.. אמ.. טוב בואי שבי…״ אמר לי מגמגם, לחוץ, רציני והכל באותו הזמן.
״זאיין?!״ אמרתי לו מאירה אותו מהבועה שהוא נקלע בה לכמה רגעים בשתיקה מביכה.
״כן.. אה סליחה חלמתי לרגע, ואני רוצה להגיד שאני לא קראתי לך לבוא אליי רק בגלל שאני רוצה להסביר את עצמי.. אלה בגלל שגם אני רוצה להכיר אותך יותר, יותר לעומק
בקיצור.. אני רוצה לדעת עלייך דברים שאני לא יודע..״ אמר לי והניח את ידו החמימה על ידי, גופי חש צמרמורת. הוא התקרב אליי קצת וחיבק אותי מהצד.
״אני מצטער על איך שהתנהגתי אתמול, אני באמת לא התנהגתי בסדר ואני נכנסתי לחדר כי באמת שנפגעתי לשמוע את זה ממך…״ הוא אמר לי והשפיל את מבטו.
״זה בסדר.. אני זאת שצריכה לבקש ממך סליחה, זאת בכל זאת אשמתי כי לא הייתי צריכה ללכת..״ אמרתי לו.
״אז שנינו צריכים לבקש סליחה, אבל את סולחת לי? זה הדבר שאני הכי רוצה בעולם! את אפילו לא מבינה כמה.. אני לא יכול לא לדבר איתך.. ועכשיו שאנחנו קרובים..צמודים
או לא משנה איך אני אקרא לזה… אני רק רוצה להגיד שהלב שלי מההתחלה פינה מקום, בשביל… בשביל שאת תיהי בו!״ הוא אמר לי וכל מילה ומילה שהוא הוציא מהפה המיסה לי את כל הגוף.
״באמת?..״ לחשתי אבל כנראה שהוא שמע.
״כן!״ הוא אמר לי ואז הוסיף ״וגם אם את לא מרגישה כמוני אני בסדר עם זה אפילו שאני יהיה פגוע…אבל בשביל שזה יהיה לי יותר קל, אם את מרגישה שאת שונאת אותי אני מבקש שתלכי…״ הוא אמר ורציתי פשוט לסטור לו באיזו לחי ולהגיד לו שכל מה שהוא אומר זה שקר אחד גדול אבל זה היה מאוחר מדי…..