The Undercover Nerd-סיפור מתורגם על הארי סטיילס-פרק 6

פרק 6

ניסיתי להתעלם מלונדון במשך הימים האחרונים.היא שינתה אותי ולא אהבתי את זה.לא רציתי להשתנות למען בחורה ובטח לא בחורה כמו לונדון שלא דומה לבנות שאני בדרך כלל יוצא איתן.אני אוהב שיער בלונדיני והשיער של לונדון חום ומתולתל.האמת שאני אוהב עיניים כחולות שללונדון יש.אבל היא לא דוגמנית.היא אפילו לא הכי רזה.
אני לא יודע עם זה מה שסיימון התכוון אליו אבל כשחתמנו אצלו הוא אמר שלא נשנה את עצמנו אף פעם. אז למה שאני ישנה את עצמי בשביל לונדון?

אבל ידעתי שהיא תהיה חברה טובה ללימודים.היא בטח תהיה החברה היחידה שלי כי אני לא מקובל פה.

הסתובבתי בבית וחיפשתי דברים שעדיף שלונדון לא תראה.דברים שהמעריצים שלחו לי,תמונות עם הבנים,דברים שזכינו בהם.אם היא תראה אותם היא תדע שאני לא מרסל.

שמתי את כל הדברים בקופסא ואותה שמתי בארון שלי ונעלתי אותו.כן היה לי מפתח לארון,אל תשאלו אותי על זה אפילו.שמתי את המפתח בכיס של המכנס שלי והלכתי לשירותים.רק בדיקה קצרה שאני נראה חנון ובדיוק הפעמון של הדלת צלצל.

"היי" לונדון אמרה לי כשפתחתי את הדלת והיא נראתה די מופתעת.

"היי" חייכתי וסידרתי את משקפיי על פניי.

היא עברה אותי והלכה ישירות לסלון.חשבתי שהיא ביישנית.

"את רוצה אולי משהו לשתות" שאלתי והתנהגתי כאילו הייתי לחוץ או שבאמת הייתי לחוץ….אני לא יודע.

פחדתי שהיא איכשהו תגלה עליי או תמצא משהו שלי ושל הבנים.

"כן.קולה?" היא שאלה ואיכשהו ישר חשבתי על סוכר והסתכלתי על הגוף שלה.

בטח תחשבו שזה בגלל שהיא לא הייתה רזונת אבל לא.זה הפתיע אותי שהיא לא אמרה מים.כל הבנות שהכרתי אמרו מים.לא הייתי רגיל לזה.אפילו קרה (דוגמנית) ביקשה מים כשהיא אכלה המבורגר.

"ב-בטח" עניתי ופניתי למטבח.

כשנכנסתי למטבח לקחתי שתי כוסות ומיליתי אותן בקולה.אפילו אני מעדיף לשתות מים אבל בגלל שלונדון ביקשה קולה מילאתי גם את הכוס שלי במשקה מלא הסוכר.לא הצלחתי להבין אם העובדה שלא היה אכפת לה מקלוריות גרמה לה להיראות סקסית בעיניי….אולי פשוט חשבתי יותר מידי על תשובה של בחורה.

כשחזרתי לסלון לונדון ישבה עם ספר הפיזיקה פתוח בידיה ומתבוננת בעמודים שבו.למען האמת לא הייתי כזה טוב בפיזיקה אבל אולי היא תאמין לכל מה שאני יגיד כי אני חנון.

"הנה" אמרתי ושמתי את כוס הקולה מולה.

"תודה" היא חייכה.

כמעט סיימנו את השיעורים והתחלתי להסביר לה דברים שהיא לא הבינה.כשסיימנו את שה היא עדיין נשארה אצלי בבית.

"אמ ההורים שלי לא בבית אני יכולה להישאר אצלך עוד קצת?"

רציתי להגיד משהו מגעיל אבל לא הייתי מסוגל.הסתכלתי על העיניים שלה ולא יכולתי לדבר.הן נצצו בכל פעם שהיא חייכה אליי.זה היה כמו חתול קטן שמסתכל עלייך ואני אוהב חתולים.תהיתי למה היא לא רוצה ללכת הביתה כי כל נער אוהב שההורים שלו לא בבית.

"בטח.מה לגבי עשר?" שאלתי מסתכל על שעון העור שלי.

"נשמע טוב" היא אמרה "בטח להורים שלך יש הרבה כסף" היא בחנה את הסלון ונעצרה על הפלזמה הגדולה שלי.

"אמ….כן" עניתי.

"טוב….לא אכפת לי מהדברים האלה" הייתי מופתע מדבריה "אל תבין אותי לא נכון.אני בטוחה שההורים שלך נחמדים והכל…אני מדברת על כסף.כסף זה רק כלי.זה יקח אותך לאן שתרצה אבל זה לא יחליף אותך."

על מה היא מדברת?ניסיתי להבין למה בדיוק היא מתכוונת.

' כסף זה רק כלי.זה יקח אותך לאן שתרצה אבל זה לא יחליף אותך'

"מי זה?" היא שאלה וראיתי אותה מסתכלת על המדפים שבסלון.

"מי?"

"זה פה" היא הצביעה על תמונה שלי עם אמא שלי.

שיט.שכחתי מהתמונה הזאת.

"זו אמא שלך לא?" היא לקחה את התמונה בידיה. "אבל מי זה הבחור הזה?" היא פתאום שאלה.

"כן זו אמא שלי וזה אמ…." לא ידעתי מה לענות.הופתעתי שהיא לא זיהתה אותי מהתמונה.אני מתכוון את הארי.זה כל כך מבלבל.

אני לא יכול לספר לה.סיימון יהרוג אותי ואז אולי גם היא כי שיקרתי לה.

"זה אח שלי"