The Undercover Nerd-סיפור מתורגם על הארי סטיילס-פרק 12

פרק 12

צלצלתי בפעמון הדלת וכמה שניות לאחר מכן ראיתי את לונדוו מחייכת אליי. השיער הארוך שלה נפל על כתפיה והתלתלים שלה היו חמודים אבל זה משהו שאני בחיים לא אגיד בקול. היא גררה אותי לסלון וראיתי שהיא מתרגשת. היא לא יכלה לחכות כדי להראות לי את העבודה שלה וגם אני לא יכולתי לחכות.

"הנה" התיישבנו על הספה ולונדון נתנה לי ערמה של 30 דפים. "אני מקווה שתאהב את זה. כתבתי את זה מנקודת המבט שלנו ואני מקווה שאין לך בעיה שכתבתי את  זה בשם שנינו." היא הסבירה.

"זה בסדר תביאי לי לראות" צחקתי.

"אני יהיה בחדר שלי פשוט תבוא כשתסיים ותגיד לי מה דעתך." היא אמרה והלכה לחדר שלה. כשהייתי בטוח שהיא הלכה התחלתי לקרוא.

'החיים המבלבלים אך גם מוכרים של מפורסמים. אף אחד לא יודע, אף אחד לא יכול לשים את עצמו במקומם. סמים,שמועות וחיי אהבה פרועים. מרסל ואני, לונדון התרכזנו בעבודתינו בלהקה המצליחה של שנות ה-70,פינק פלויד.

פינק פלויד היא להקת רוק בריטית שהתחילה את דרכה ב1965. עם המוזיקה והמראה שלהם הם זכו בהצלחה מסחררת. היו להם בין 260 ל300 מיליון קניות של הדיסק שלהם.

בין 260 ל300 מיליון…זו נקודה טובה להתחיל לדבר על הכסף שלהם. כולנו יודעים את זה למפורסמים יש מלא כסף. לפעמים אתה שואל את עצמך כמה הם כבר בזבזו על מכוניות, קעקועים ועוד דברים לא חשובים. ועם זה אנחנו יכולים לדבר גם על יהירות.

ואו. הייתי בשוק מהדברים שלונדון רשמה בשלושים העמודים האלה. היא כתבה רק את הדברים הרעים ולא את הדברים הטובים בלהיות מפורסם-לטייל ברחבי העולם, לפגוש אנשים שונים מתרבויות שונות. היא השתמשה בשמועות כדי ליצור סיפור מלא בשטויות.

קמתי והלכתי לחדר שלה, מוצא אותה שוכבת על המיטה ורואה טלוויזיה. נשכתי את שפתי בזמן שהתקרבתי לבחורה שהייתה מרוכזת בטלוויזיה עד שהיא הבחינה בי.

"או היי מרסל" היא חייכה "סיימת כבר?" הנהנתי מנסה להרגיע את העצבים שלי.

"מה אתה חושב על זה?"

"אמ באמת התכוונת לכל מה שכתבת?" שוב נשכתי את שפתי.

"כן למה אתה שואל?" הסתכלתי על הרצפה.

"מרסל מה לא בסדר?" הקול שלה היה רך ונעים.

התיישבתי על המיטה גורם לה גם להתיישב. לקחתי נשימה עמוקה. "תתני לי הזדמנות להוכיח לך את ההפך?" שאלתי. כבר הרבה זמן הלב שלי לא דפק ככה. הלחיים שלי היו חמות, ידעתי שאני מסמיק, הרגשתי את זה.

"על מה אתה מדבר?" היא צחקה אבל ידעתי שהיא הייתה מבולבלת.

"פשוט תני לי קצת זמן" אמרתי.

"מרסל על מה אתה מדבר?" היא שאלה אבל היא לא ידעה כלום עליי ועל הסכנות בלהיות מפורסם.

"הדברים שכתבת על מפורסמים."

"כן מה הבעיה בזה?" היא שאלה והרימה את גבותיה.

"אני יוכיח לך שלא כל מפורסם הוא כזה" מלמלתי "לא כולם יהירים, רובם בודדים" הפתעתי אותה ואת עצמי.

"אוקיי אבל בשביל זה מרסל תצטרך למצוא הרבה סיבות כדי לשכנע אותי" היא צחקה. אם היא הייתה יודעת כמה זה כואב לשמוע את זה.

"אני יוכיח לך."