The Undercover Nerd-סיפור מתורגם על הארי סטיילס-פרק 11

פרק 11

"היי חבר" זאין אמר לי נוגע בשיער שלי ועושה ממנו בלאגן גדול.

"אל תיגע בתלתלים שלי" צחקתי ובלגנתי את השיער שלו. "יש לי מזל שיש לי עדיין תלתלים." הוא הכה את ידי בצחוק וחייך אליי.

"אני מאד אוהב את הארי החדש או יותר נכון הישן" הוא אמר לי משאיר אותי מבולבל.

"למה אתה מתכוון?" שאלתי. "הייתי עד כדי כך רע? אני מתכוון השתניתי בכלל?"

לא הבנתי עד כמה הם התגעגעו לאני הישן. נייל התחיל לחלוק את האוכל שלו איתי שוב, והוא סירב לעשות זאת מאז שהשתניתי. לואי ואני חזרנו להיות קרובים וליאם התנהג כמו אבא שלנו. כל זה קרה בשבועיים האחרונים. לא ידעתי שהשתניתי, חשבתי שההתנהגות שלי הייתה רגילה. אולי לא היה אכפת לי או שחשבתי שלאחרים לא יהיה אכפת. הרגשתי שהשינוי שעברתי הוא טוב.

"כן אולי פשוט לא הבנת את זה" זאין מלמל ושם את היד שלו על הכתף שלי. "חשבתי שהסוף של וואן דיירקשן קרב." המשפט שלו גרם לי לצמרמורת. איך לא הבנתי איזה טיפש הייתי?

"דרך אגב אני צריך את העזרה שלך" אמרתי לזאין שעדיין חייך.

"בטח מה שתצטרך חבר."

"אתה יכול לצייר לי כריכה לספר? משהו שקשור לפינק פלויד?" הוא ידע מי הם. יש לנו את אותו קעקוע שקשור אליהם. "לא ידעתי שאוניברסיטה עד כדי כך מציקה" הוא צחק.

"אז למה אתה צריך את זה?" הוא שאל די מבולבל.

"אתה יודע סתם פרוייקט מוזר" הסברתי.

"אני יתן לך את זה מחר לפני הפגישה שלנו" זאין אמר.

"אבל אני צריך את זה היום" נשכתי את שפתיי כי ידעתי שזאין רוצה לבלות עם פרי. "אני מצטער אבל אתה יכול לפחות לנסות?"

"בטח כל עוד יש לנו את הארי הישן בחזרה." הוא אמר והלך לכיוון הכניסה לבמה. "אני ישלח לך את זה" הוא צעק וסגר את הדלת.

לקחתי את הג'קט שלי ועקבתי אחריו החוצה. זאין היה צריך ללכת לדייט שלו אבל אני החלטתי להישאר בתחנת הרדיו ולהצטלם עם המעריצים המדהימים שלנו. מתי הייתה הפעם האחרונה שעשיתי את זה?

שמתי ג'ל על השיער וסידרתי את המשקפיים הגדולות על פניי והלכתי למשרד הקטן שיש לי בבית. זאין שלח לי את הכריכה והיא הייתה מושלמת. הוא צייר את הלוגו של פינק פלויד. מסביב היו כוכבים והכותרת הייתה 'הסיפור העסיסי על פינק פלויד'.

"יש לך כישרון מדהים" מילמלתי לעצמי בוחן את העבודה של זאין.

הפלאפון שלי צלצל בכיס האחורי של המכנס שלי. הסתכלתי עליו וראיתי הודעה מלונדון.

לונדון 14:44 :
היי סיימתי את הסיפור שלנו ויצאו לי 30 עמודים.

מרסל 14:45 :
מדהים. יש לי את הכריכה פה מולי. מה את חושבת?

שלחתי לה את הכריכה שזאין עשה וחיכיתי לתשובה.

לונדון 14:49 :
ואו מרסל זה מדהים אני בטוחה שגברת רוברטס תאהב את העבודה שלנו.

לפעמים שכחתי שאני מרסל. לונדון הזכירה לי את זה שזה דבר טוב מצד אחד ודבר רע מצד שני כי היא לא יודעת על הארי. היא עדיין מאמינה שהוא אח שלי.

מרסל 14:51 :
תודה אבל אני לא ציירתי את זה.

לונדון 14:53 :
מה? לא העתקת את זה מהאינטרנט נכון?

מרסל 14:53 :
לא בן דוד שלי עשה את זה בשבילי. הוא צייר.

ואו כל הזמן המצאתי לי קרובי משפחה חדשים. אני חייב להפסיק עם זה. אני כבר גם ככה משקר יותר מידי ויש לי מספיק שקרים כדי לבנות חומה שתמנע מלחמה. אני צריך להיות זהיר לגבי מה שאני אומר ולהשתדל לא לשקר.

לונדון 14:54 :
אה סבבה. הכריכה מדהימה.

נאנחתי בהקלה אבל מה שאני צריך לעשות זה להפסיק להמציא משפחה למרסל.

מרסל 14:55 :
נתראה בעוד כמה דקות?

לונדון 14:57 :
כן :)

מרסל 14:57 :
אני לא יכול לחכות כדי לקרוא כבר את הסיפור.

שמתי את הפלאפון והכריכה שלי בתיק הגב שלי ומיהרתי לעבר המכונית שלי. הופתעתי שכל כך רציתי כבר להגיע לבית של לונדון.

אני כבר לא יכול לחכות כדי לראות את העבודה שלנו מוכנה.