The Undercover Nerd-סיפור מתורגם על הארי סטיילס-פרק 10

פרק 10

"יש לי את זה" לונדון צעקה, כמעט נופלת בדרכה לחדר.

עצרתי את מעשיי הקודמים, נושך את השפה התחתונה שלי ומשחק עם האצבעות עד שהיא חזרה לשבת על המיטה. הפעלתי את המחשב נייד שלה וחיכיתי שהאינטרנט יעלה. חשבתי שזה היה מהיר.

המחשב נייד של אבא של לונדון היה מקבוק חדש של אפל. התפוח מאחורה הואר כשלונדון הפעילה את המחשב. חזרתי להתבונן במסך שלפניי כשראיתי שגוגל כרום סוף סוף נפתח.

"איך נחלק את העבודה?" שאלתי עדיין בוהה במילים גוגל חיפוש.

"טוב אני יחפש תמונות ואכתוב את הסיפור ואתה יכול לחפש מידע שנצטרך ולהכין כריכה" היא אמרה.

"אוקיי" עניתי.

הייתי שמח עם זה. היא לא תמצא כלום על 'אח שלי' ואני אוכל להסיח את עצמי כי הייתי מאד לחוץ.

האצבעות שלי מצאו את דרכן לראשי. הג'ל בשיער שיגע אותי. הייתי צריך לנקות את הידיים בכל פעם שנגעתי בשיער.

אוף. אני רוצה את התלתלים שלי בחזרה.

לאחר כמה זמן היה לי קצת מידע ורשמתי אותו על נייר. לונדון עדיין התלבטה בין כמה תמונות אבל כשהסתכלתי עליה היא קימטה את מצחה.

"הארי סטיילס אוהב את פינק פלויד?" היא מלמלה ואני כמעט נחנקתי מהקולה שהיא נתנה לי לפני כמה דקות.

העיניים שלי התרחבו.

"דרך אגב הוא ממש דומה לאח שלך מרסל" העיניים שלה מצאו את שלי. "הוא יכול להיות תאום שלו…ודרך אגב אתם יכולים להיות שלישיה."

היה שקט ארוך עד שלונדון התחילה לצחוק. נשמתי לרווחה.

היא רק צחקה.

"אני רק צוחקת מרסל אבל באמת יש כמה דברים דומים." היא שמה את המחשב על המיטה ונעמדה. "אתה רוצה לאכול?" היא שאלה יוצאת מהחדר.

הנהנתי, לא יכולתי לדבר. עדיין הייתי בשוק. הלב שלי המשיך לפעום בחוזקה למרות שהכל היה בסדר עכשיו.

כשהיא עזבה את החדר קמתי והלכתי לכיוון המיטה שלה. המסך עדיין הראה תמונה שלי עם חולצה של פינק פלויד. הייתי כל כך טיפש…הייתי צריך לדעת שהיא תמצא את זה.

העיניים שלי נדדו למנוע החיפוש כשראיתי מה היא הקלידה.

'חולצות של פינק פלויד'

בלעתי את הרוק שבפי אבל גם שמחתי שהיא לא חיפשה 'הארי סטיילס' כי בעיניה הייתי מרסל…מרסל החנון.

"הזמנתי פיצה זה עוד מעט יגיע" היא צעקה ושמעתי את צעדיה מתקרבים לחדר.

מיהרתי לשולחן שלה והתיישבתי במקום שלי. במהירות פתחתי שוב את הויקיפדיה והיא נכנסה לחדר.

"נשמע טוב" אמרתי, מנסה להתנהג כאילו אני עסוק בחיפוש.

אכלנו את הפיצה שלנו ושמתי את כל הדברים שלי בתיק. הלכתי לכיוון הדלת. היא פתחה לי אותה ולמזלי כבר לא היה גשם, רק האדמה עוד הייתה רטובה.

כתפייה אחת של תיק הגב שלי הייתה על כתפי והפריעה לי בזמן שנעלתי נעליים.

"ביי" חייכתי כשסיימתי.

"ביי מרסל. זה היה ערב נחמד" היא חייכה "אני בטוחה שגברת רוברטס תאהב את הספר שלנו."

"כן ואני בטוח שהוא יהיה כתוב טוב מאד" אני חושב שזו המחמאה הראשונה שנתתי לה.

היא הייתה נחמדה ומצחיקה. אהבתי את זה. אפילו לא זכרתי למה לא אהבתי אותה בהתחלה.

אולי זה היה האגו הטיפשי שלי…אני באמת לא יודע…

"תודה" היא הסמיקה "גם הכריכה שתצייר תהיה מושלמת."

שיט הכריכה…שכחתי לגבי זה.

אני צריך לבקש מזאין אם הוא יכול לצייר לי כריכה. אנחנו צריכים להגיש את זה לגברת רוברטס ביום שישי אז יש לנו עוד יומיים.

"עכשיו באמת ביי" צחקתי.

"ביי" היא הפתיעה אותי בחיבוק לפני שעזבתי והלכתי למכונית שלי.

פתחתי את דלת המכונית, מסתכל על לונדון שוב ורואה שהיא מנופפת לי. ואפילו זה גרם לי להבין כמה שמח אני צריך להיות שיש לי חברה כמוה.

מישהי שבאמת אוהבת אותי. מישהי שלא רק רוצה את הכסף שלי אלא את אני האמיתי.

הבנתי גם שמרסל היה הארי, הארי מהולמס צ'אפל כי אני יכול להיות מי שאני באמת לידה בלי שאף אחד יצלם אותי או יצעק את שמי.