The secret sister of Harry Styles פרק 20+21!! פרק סיום עונה!!!!!!

פרק 20 :
'דולי, אני דיברתי איתם, את משוחררת. ואני מצטער שקראתי ל זונה, אני יודע שאת לא כזאת.' הארי התיישב ליידי וליטף את גבי.
'זה בסדר, אני יכולה פשוט לקבל את אח שלי בחזרה?' חייכתי חיוך קטן והדמעות המשיכו לרדת.
הוא חיבק אותי והצמיד אותי אליו, 'הכל נגמר – את יכולה להפסיק לבכות.' לחש.
'שום דבר לא נגמר, הכל רק התחיל.' אמרתי בשקט והמשכתי לבכות.
'הכל רק התחיל.'

-שעתיים לפני-
חזרתי מליאם רגועה ביותר אחרי שהוא סיפר לי שלא קרה כלום בעצם, אבל איך לעזאזל התעוררתי ערומה, במקום שאני לא מכירה?
נכנסתי לחדר בשקט והארי לא היה בו, נשכבתי על המיטה וחשבתי על סיבות הגיוניות על איך הגעתי ומה עשיתי.
– נכנסתי לבר, וביקשתי מהברמן את המשקה הכי חזק שיש לו. הכל בשביל לשכוח.
הייתי כבר חצי שיכורה כשליאם הגיע, הוא התיישב לידי והזמין שוטים. שיחקנו קצת עד שהייתי שיכורה לגמרי. אני וליאם התנשקנו ועברנו לחדר שליד המועדון.
אני וליאם שכבנו.

לא, אין מצב ששכבנו. הוא אמר שזה לא נכון. ושהוא עזב.

– אז שתינו, ליאם היה צריך ללכת. ליאם עזב. התקדמתי לרחבת הריקודים והתחלתי לרקוד עם הבנות בסביבה. אחת מהן חשבה שאני בעניין, התקדמנו לחדר והתנשקנו בלי הפסקה.
אני ובחורה שכבנו.

לא, לא, לא, לא, את לא לסבית. את בעניין של בנים.

– אז שתינו, ליאם עזב. התקדמתי לרחבת הריקודים והתחלקתי לרקוד, יצאתי לבחוץ והיה שם כלב גדול.

סטופ. את לא שכבת עם כלב. זה לא אפשרי בכלל.

– אז שתינו, ליאם עזב. התקדמתי לרחבת הריקודים והתחלקתי לרקוד לבד, גבר מסוים ניגש אליי, רקדנו קצת, ואז השירים התחלפו לסלואו, רקדנו שנינו אחד עם השני, התנשקנו.
מיד לאחר מכן יצאנו מהמועדון לאותו החדר ושכבנו.
אני וגבר שכבנו.

אני לא זונה.

– אז שתינו, ליאם עזב. התקדמתי לרחבת הריקודים והתחלקתי לרקוד, הרגשתי את הגוף שלי מתעייף, יצאתי לבחוץ, ילד עבר באמצע הרחוב. למה הוא כאן לעזאזל?
הוא רץ וביד שלו בקבוק, בלי שהוא שם לב הבקבוק נשפך עליי.
התקדמתי לאותו חדר והורדתי את הבגדים ממני, נרדמתי.
לא עשיתי כלום.

זה נשמע ההגיוני מבין כולם. כנראה שזה זה.

נשכבתי לישון בהבנה שלא עשיתי כלום עם אף אחד.
נכנסתי למועדון הראשון שמצאתי, התיישבתי ליד הבר, הברמן התפנה אליי.
בחנתי אותה קצת, שיער שחור, עיניים חומות – טיפה מזכיר את טיילור לאונטר.
'מה תרצי יפיפה?' הוא שאל, איך הוא הגיע מאיך שאני נראית ליפיפה? העיניים שלי בטוח אדומות ונפוחות מבכי, האיפור נמרח.
'תן לי חמישה שוטים חזקים.' ביקשתי,
'רוצה להידפק חזק הא?' אם היה לי את הכוח לריב גם איתו אין ספק שהייתי צועקת עליו.
'אני רוצה לשכוח.' לחשתי והוא הגיש לי את חמשת השוטים.
שתתי אותם אחד אחרי השני כשהנוזל החמים שרף את גרוני בכל פעם מחדש, אך כל פעם מחדש הוא שרף פחות כי כבר התרגלתי לתחושה ולטעם החריף.
הרגשתי מישהו אוחז לי ביד, הסתובבתי וליאם נעמד מאחורי.
'מה אתה עושה פה?' שאלתי, 'מה את עושה?' הוא התחמק.
'אני שאלתי קודם.' עמדתי על שלי.
'עקבתי אחרייך.' הוא אמר והשפיל את ראשו, 'עכשיו תעני לי.'
'מה אני עושה? שותה!' אמרתי וצחקקתי,
'בואי. עכשיו.' הוא דרש, 'לא רוצה.' התחיל להיות לי כיף. 'בוא נשחק משחק.' והאלכוהול התחיל לדבר מגופי,
'איזה משחק?' הוא שאל,
שוטים. אם עשיתי משהו שאתה לא עשית אתה שותה שוט ולהפך..' הסברתי,
'בסדר אבל קצר.'
'תן לי שישה שוטים חזקים.' ביקשתי מאותו ברמן שנראה כמו טיילור לאונטר.
הברמן הגיש אותם אחד אחרי השני 'טוב תתחיל'
'אני השתנתי בעמידה.' אמר ולא שתיתי את השוט, הוא הרים גבה כתגובה.
'אני עשיתי כמה פעמים פיפי העמידה. אל תשפוט אותי.' אמרתי וצחקתי.
'אני מקבלת מחזור.' אמרתי בביטחון והוא שתה את השוט.
זה היה כיף להיות עם הליאם הזה, הזורם, שאפשר להנות איתו ולבלות איתו.
'אני שר יפה.' אמר בחיוך, שתיתי את השוט.
'אני בת.' אמרתי והוא כתגובה גלגל את עיניו ושתה, חסר לי במשחק הזה משהו. אה כן, האקשן!
'אני אוהב אותך' צחקתי גם ולא שתיתי את השוט, הוא הסתכל עלי במבט שואל.
'מה? גם אני אוהבת את עצמי.' צחקקתי.
צחקנו בקולי קולות, אפשר היה לראות שאנחנו שיכורים – אולי רק אני כי ליאם נראה טיפה יותר פיקח ממני.
'אני אוהבת בנים.' אמרתי והוא שתה את השוט.
'אני לא סוד.' הוא אמר ושתיתי, 'אני לא בלהקת בנים.' אמרתי והוא שתה. זה משעמם.
'היי. נגמר.' הוא ייבב, אנחנו ממש דפוקים כשאנחנו חסרי שיקול דעת.
'בוא נלך לרקוד.' אמרתי באקסטזה (התרגשות, אנדרנלין) ולקחתי את ליאם לרחבת הריקודים, רקדנו שנינו כמו מטורפים – כאילו אין מחר.
הלכנו לספה מותשים ושיכורים כמו לא יודעת מה.
'את יפה את יודעת?' אמר לי וצחקק.
'אני יודעת, גם אתה לא רע בכלל- בהתחשב בגוף שלך' אמרתי וצחקתי,
הסתכלתי עליו והוא עלי, וכאילו הבנו אחד את הרצון של השנייה ושפתינו נפגשו במכה לנשיקה זורמת וקלילה. אמרתי זורמת וקלילה? סוערת ופראית התכוונתי.
קמנו מהספה בעודנו מתנשקים והלכנו בצעדים כושלים לחדר שנמצא ליד המועדון.
הוא הוריד ממנו את החולצה, ואני שלפתי את שלי מעליי, הוא נצמד עליי והפיל אותי על המיטה.
זה הרגיש כל כך טוב ובו זמנית כל כך לא נכון ולא מתאים.

התעוררתי בבהלה כשהבנתי שהאופציה בה אני וליאם שכבנו אכן נכונה.
החלום היה זיכרון מאמש.
ואני האמנתי לו כשהוא אמר שזה לא קרה.
מטומטם. דביל. אידיוט. אגואיסט. מטומטם. אני שונאת אותו.
אם הוא היה מספר על זה לפני אולי זה היה פחות כואב ממה שזה עכשיו.
רק שנייה, אוקי שכבנו.
התחלתי לסדר לעצמי את המחשבות בראש.
היה הגנה לפחות? כי אם לא אני לא יודעת מה אני יעשה.
עדיין לא עיכלתי את העובדה שכן שכבתי עם ליאם, ואחרי כמה דקות שחזרתי בהן על המשפט 'את שכבת עם ליאם' הבנתי שזה נכון והדמעות כבר ירדו מעצמן.

-שעתיים לאחר מכן-
'דולי, אני דיברתי איתם, את משוחררת. ואני מצטער שקראתי ל זונה, אני יודע שאת לא כזאת.' הארי התיישב ליידי וליטף את גבי.
'זה בסדר, אני יכולה פשוט לקבל את אח שלי בחזרה?' חייכתי חיוך קטן והדמעות המשיכו לרדת.
הוא חיבק אותי והצמיד אותי אליו, 'הכל נגמר – את יכולה להפסיק לבכות.' לחש.
'שום דבר לא נגמר, הכל רק התחיל.' אמרתי בשקט והמשכתי לבכות.
'הכל רק התחיל.'

–

בזמן שהארי נרדם חשבתי מה אני יעשה, הרי אני משוחררת. כולם יודעים שאני אחותו.
אני לא חייבת להמשיך במשחק הזה יותר. הוא יכול להתקדם וכך גם אני.
אולי אני אעזוב ? אעבור לגור ליד אמא.
אני אשאיר את הארי כאן, בסיבוב ההופעות ואלך הביתה.
אבל אז אני אתגעגע יותר מידי אליו.
אולי בכל זאת אני אשאר כמה ימים. נסיים את זה מול התקשורת. ואז כשאני יהיה מוכנה אני אעזוב?
זאת נשמעת תוכנית טובה.

פרק 21:
-כעבור 10 ימים-
המחזור הסתיים בתחילת החודש, אבל עדיין הרגשתי התכווצויות מוזרות בבטן.
בעשרת הימים הללו, אני והארי ביימנו פרידה.
הארי סיפר לי שהוא הכיר מישהי ושהוא מחבב אותה. זה יכול להיות טוב בשבילו.
תפסתי מרחק מליאם, והתקרבתי שוב אל אלינור. ממש כמו פעם.
אני עדיין לא מוכנה לעזוב את הארי, אני אתגעגע אליו כל כך.

קמתי שוב אל השירותים והקאתי את נשמתי באסלה.
זאת כבר הפעם השנייה הבוקר שזה קורה לי.
אני לא חיוורת, לא חולה, לא חמה ולא קרה. אני מרגישה מצוין.
שיתפתי את זה עם אלינור והיא שכנעה אותי ללכת לרופא, לעשות בדיקת דם.
היום בשעה 12:30 יש לי תור אל הרופא.
נשאר לי עוד שעה, התחלתי להתלבש.
ב12:10 אלינור נכנסה לחדר, יצאנו מיד. הרופא במרחק של רבע שעה מהמלון.

*

'זאת הפעם הראשונה שלך כאן?' הרופא שאל,
'מאז גיל שמונה, כן.' חייכתי.
'תאגרפי את היד בבקשה.' הוא ביקש וכך עשיתי.
הוא כרך סביב זרועי סרט גומי והידק אותו.
הוא עבר עם חומר מחטא על האזור המבוקש ומיד לאחר מכן הכניס בצורה חלקה את המחט לורידי.
הוא מילא שלושה מבחנות.
'בגלל שהיום יום חמישי, התוצאות יגיעו רק ביום ראשון.' הוא ידע אותי ויצאנו שתינו מהמרפאה.

*

השעה 19:00 התארגנתי מהר והתכוננתי לפגוש את חברתו של הארי.
הוא החליט שהוא רוצה להכיר אותה לחברים.
הבנתי מדבריו שקוראים לה גרייס.
סיימתי להתארגן ב19:25 והבנתי שאני כבר מאחרת.
הם קבעו שנשב בחדר אוכל כדי שלא ישאלו שאלות מיותרות אם זה יהיה במסעדה.
ירדתי אחרי האיחור הרציני שדפקתי,
נכנסתי לחדר אוכל והתיישבתי לידם. הארי וגרייס לא היו שם.
'אז איך היא?' שאלתי,
'האיחורים האלה? זה תורשתי?' לואי שאל,
'הם עדיין לא הגיעו?' שאלתי,
'לא.' פרצתי בצחוק מתגלגל וסחפתי אחרי את כולם. אני עוד חשבתי שאני מאחרת.
בדיוק כשהצחוק נרגע הארי וגרייס נכנסו.
היא נראתה ממש נחמד, קלאסית כזאת.
התיישבנו כולנו סביב השולחן מצד אחד שלי נייל ומהצד השני אלינור.
הארי התקדם לכיווני, נישק אותי על הלחי ושאל 'נכון שהגעת לפני חמש דקות?'
'מסתבר..' חייכתי וצחקנו, בעין שלא הייתה מרוכזת בהארי ראיתי את מבטה של גרייס,
היה לה מבט של קנאה בעיניים.
'טוב הארי. תחזור לחברה שלך.' לחשתי וטפחתי על שכמו. צחקנו שוב.
'אז מה נזמין?' ליאם שאל, לפעמים אני מתגעגעת אליו ולפעמים לא. יש לנו שיחות יבשות מאז.
לא סיפרתי לו שאני יודעת וגם שמרתי ממנו מרחק. אבל לא יותר מידי שלא יתחיל לחשוד.
'אני לא רעבה.' הצהרתי,
'דולי, את אוכלת.' הארי דרש ושוב מבטה של גרייס התכווץ.
'מיקי תעזוב אותי, אני לא רעבה.' ביקשתי ממנו.
'אחר כך את באה אלי לחדר. יש לנו נושא לסגור.' מבטה של גרייס שוב התכווץ.
האוכל הגיע וכולם התחילו לאכול, הארי ביקש מזאין להחליף איתי מקום,
ומידי פעם דחף לי אוכל מהצלחת שלו לפה שלי.
גרייס כבר התחילה להרגיש לא בנוח.
'מיקי דיי, תאכיל את עצמך.' צחקתי והדבקתי לו נשיקה על הלחי.
'תודה רבה אנג'ל. הדבקת אותי בחוסר תאבון שלך.' הוא צחק.
'לא אני לא. אי אפשר להידבק מכזה דבר. עכשיו תאכל.' הפצרתי בו.
באיזשהו שלב בארוחה גרייס קמה ויצאה מהמסעדה.
'אני אלך אלייה.' הארי הודיע ויצא.
כעבור כמה דקות הוא חזר. 'היא לא רוצה לדבר.' הוא סיפר וחזר לשבת.
'חכה כאן. אני אלך לדבר איתה.' הודעתי לו.
'בהצלחה.'
יצאתי מחוץ לחדר וראיתי את גרייס יושבת על המדרכה, 'היי.'
'היי.' היא לא חייכה ולא הסתכלה אליי,
'את עדיין אוהבת את הארי?' היא שאלה, 'סליחה?' שאלתי,
'את האקסית שלו, הוא שמר איתך על קשר, הוא דואג לך, את עדיין אוהבת אותו? כי אני בטוחה שהוא כן.'
התחלתי לצחוק לה בפנים.
אני מצטערת אבל אני לא עומדת בכאלה דברים.
'ברור שאני אוהבת את הארי, וברור שהארי אוהב אותי. אבל-'
'הוא ייפרד ממני?' היא שאלה וענייה הבריקו. הוא חשוב לה.
'אני חושבת שחל כאן בלבול. אבל את חייבת לשמור על זה בשקט.'
'למשור על מה בשקט? שאתם שוב ביחד?' הקנאה מדברת מתוכה,
'לא, לא ממש לא. אני והארי, בכלל לא היינו בייחד, אנחנו אחים. הוא דואג לי כי אני אחותו הקטנה.
כל הקטע של האקסית והחברה, היה במקרה והיה טעות. הארי אוהב אותך.'
'אבל אתם נראיתם כמו זוג-' 'ברור, אנחנו אחים. אף אחד לא יודע את זה. עשיו בואי נחזור ותחזירי את החיוך לפנים שלך.' הרמתי אותה מהרצפה.
'אם הם שואלים מה קרה, תגידי שקיבלת הודעה מהבית.' הודעתי לה והיא הנהנה.

*

'רגע בנות. לכו טיפה יותר לאט.' צעקתי להן כניסתי לרוץ על עקביי עם השקיות בידיים.
'אנחנו בטוונטי.' הן הודיעו ונכנסו.
יצאנו אני, אלינור, פרי וגרייס לסיבוב קניות.
הטלפון צלצל בידי ומספר חסוי הופיע על הצג.
'הלו-' 'הגעתי לאנג'ל סטיילס?' קול גברי נשמע, 'כן מדברת.'
'מדבר דוקטור מארק סלואן, התשובות שלך הגיעו.'
'אוקי, אפשר לקבל כאן את התשובה?' שאלתי, מקווה שיענה בחיוב כי ללכת עכשיו עד המרפאה יהיה פשוט סיוט! ועוד שאני במרדף אחרי הבנות עם עשרות שקיות בידי.
'כן. אפשר.' אלוהים אתה מבורך!
'אוקי, מה התוצאות?'
'את בהריון.'
'סליחה? אתה יכול לחזור שוב על מה שאמרת?' שאלתי והתחלתי לרעוד מעצבים,
'את בהריון גברת סטיילס.' הוא חזר שוב.
'אוקי, תודה יום טוב דוקטור.'
'גם לך.' הוא השיב וניתק.
קרסתי באמצע הקניון.
אני בהריון.

אני בהריון מליאם.

אני פאקינג בהריון מליאם.

דמאט. אני בהריון מליאם.
סימסתי לאלינור שאני חוזרת למלון ושלא ידאגו לי.
עכשיו זה הזמן לעזוב. לראות את ליאם מידי יום ביומו ולדעת שהתינוק שברחמי שייך לו, ושאם הוא ידע הוא בטוח ישכנע אותי להפיל. אני לא אתמודד עם זה.
תינוק זו הזדמנות של פעם בחיים, ואני לא מתכוונת לוותר עליה.
הכנסתי את כל השקיות למכונית ונהגתי כל הדרך לבית מלון.
הוצאתי במהירות את השקיות והעליתי אותם לחדר.
הבנים היו בהקלטות וחזרות להופעה.

כתבתי להארי פתק.
'מיקי שלי,
אני חוזרת לצ'שייר, לאמא ולג'מה.
אני אתגעגע אלייך המון. נתראה בקרוב. אוהבת, דולי'

הנחתי אותו על הכרית של הארי והוצאתי את כל בגדיי ודחפתי למזוודות.
הזמנתי את הטיסה הקרובה ביותר ללונדון. ויצאתי עם המזוודות המוכנות למונית שהזמנתי לפני.
העמסתי את המזוודות, ונהגתי לשדה התעופה, כעבור עשר דקות הגעתי, הודיתי לנהג ונתתי לו את שכרו.
התקדמתי לקבלה והראיתי לפקידות את הכרטיס,
הן כיוונו אותי ליציע, חיכיתי לקריאה שתודיע שאני צריכה לעלות למטוס.
והינה היא הגיעה.
'נוסעי טיסת 785 ללונדון, הטיסה יוצאת בעוד כעשר דקות. הגיעו לשער 5.'
שער חמש היה מספר מטרים ממני.
גררתי את המזוודות עד לתא המטען. ועליתי למטוס.
הפעלתי את המוזיקה באוזניות וחגרתי את עצמי.
נרדמתי כשברקע קולו של הילד שאני אתגעגע אליו כל כך הרבה.
הקול של הארי.
נרדמתי.

–

'גברת, נחתנו.' אחת הדיילות העירה אותי והודיעה לי שנחתנו בלונדון.
ירדתי מהמטוס והתקדמתי לתא המטען, הוצאתי ממנו את המזוודות והתקדמתי לאזור המוניות.
תפסתי מונית.
'להולמס צ'אפל בבקשה.' אמרתי והגשתי לו את שכרו. אפילו יותר.
אחרי נסיעה של שעתיים, הגעתי הביתה.
יצאתי מהמונית והוצאתי את המזוודות.
התקדמתי לדלת הבית שנשארה אותו הדבר בדיוק לפני שעזבתי.
'ברוכה הבאה הביתה אנג'ל' מלמלתי לפני שדפקתי על הדלת.