The secret sister of Harry Styles עונה 2 פרק 5!!!!!!!!

קודם כל אני כל כך מצטערת שלא הייתי פה וכתבתי,קראתי, הגבתי. אני באמת מצטערת. אבל אני פה עכשיו, מנסה להשלים עם כמה סיפורים…
מקווה שהפרק הזה לא יאכזב…
מקווה שתהנו. אוהבת 3>

עונה 2 פרק 5:
נקודת המבט של אנג'ל:
"מה לעזאזל חשבתם לעצמכם?!" צעקתי
"אנחנו לא ידענו שהם יהיו שם… " לואי אמר
"זה לא אכפת לי.. אוח! אי אפשר לסמוך על שניכם בכלל נכון?? היילי, בואי, אנחנו הולכות" אמרתי בעצבים ולקחתי את היילי מיידיה של אלינור
"גם את אלינור קלדר, קדימה." התעצבנתי ובידי השנייה תפסתי את אלי וגררתי אותה איתי. לא הסתכלתי על לואי והארי, רציתי להתרחק מהם כמה שאפשר… ממש, אבל ממש אין לי כוח אליהם עכשיו…
"אנג' אני צריכה ללכת… יש לי, אממ משהו שהוא לא לטייל בחום הנורא הזה בגן החיות" אלי התחמקה
"בסדר, את יכולה ללכת, בוגדת" אמרתי וגילגלתי את עיניי
"את יותר מידי דומה להארי…" אמרה והתרחקה מאיתנו במהירות
"אז מה היילי, נשארנו רק את ואני?" מלמלתי להיילי שרק הסתכלה קדימה וחייכה
"אמא? אני יכולה ללכת לראות את הקופים שוב?" שאלה היילי
"כמובן, תובילי " חייכתי אליה ונתתי לה להוביל אותי אל השטח של הקופים..
זה כל כך לא מה שמעניין אותי עכשיו. אני רוצה לחזור הבייתה ולשכוח מהכל..
נשענתי על הכלוב, מנסה לחשוב – באמת טוב לקופים שם? הרי אני יודעת שלא, אז למה אני בכלל חושבת על זה?? אני חסרת אונים וחסרת מעשה, אז אני חושבת על שטויות! אבל זה לא שטויות! אני אשכרה מדברת לעצמי עכשיו?! אני באמת חסרת אונים..
"סליחה? ראית במקרה גבר עם שיער שחור ובחורה בלונדינית כזאת ליידו?" שאל קול מוכר מאחוריי. קול ממש מוכר. קול ממש ממש מוכר. קול שאני ממש לא רוצה שיהיה מוכר לי. לפחות לא פה ועכשיו.
"היי ליאם" הסתובבתי ואמרתי.
"אנג'ל??" קפץ בהפתעה
"האחת והיחידה" צחקקתי מעצבנות
"ממ…מ..מה את עושה פה?" שאל וגרד את ראשו
"סתם מסתובבת בגן חיות.. למה?" שאלתי בעצבנות אך עם חיוך מזוייף
"לא יודע.. אממ לאן נעלמת?"שאל מובך
"לפה." אמרתי
"א-" הוא התחיל להגיד אך קטעתי אותו "תשמע ליאם. אני לא יודעת מה היה ומה קרה זה לא ממש מעניין אותי. אני חייבת ללכת. וזאין ופרי נמצאים לייד דוכן הגלידה." אמרתי והלכתי במהירות האפשרית ממנו. חוצה את כלוב הקופים ולוקחת את היילי במהירות.
"אמא-" "היילי אנחנו הולכות. ברגע זה" אמרתי לה ו'גררתי אותה' למכונית.
"אמא אני רוצה להישאר לראות קופים!" אמרה בכעס
"ביום אחר היילי, אנחנו צריכות ללכת" אמרתי והתנעתי את האוטו. לחצתי על דוושת הגז והתחלתי לנסוע.
"אז אני מבין שנכשלנו" עצרתי את המכונית בפתאומיות
"הולי פאק הארי הבהלת אותי!!" רטנתי מכעס כשראיתי אותו יושב במושב האחורי
"נכשלתם ובגדול נכשלתם!" התעצבנתי והמשכתי לנסוע.
"אז מה, זה לא שהוא גילה אותה" אמר במבטא תמים
"אוח! הארי, אולי הוא לא גילה אותה היום אבל הוא עוד יגלה! כמה חסרי אחריות אתם יכולים להיות?! הוא פאקינג אבא של ילדה שהוא לא יודע ממנה! אתה יודע כמה סיפורים יש על זה? ובסוף הם תמיד מגלים!!"רטנתי
"מסתבר שהרבה" גיחח
"איזה בן-" "אפ אפ אפ, יש לך ילדה פה!" קטע אותי עצרתי בפתאומיות ליד תחנת הדלק, מה שהבהיל למוות את הארי.
"מה את משוגעת?! את כל כך רוצה שאני אמות?!" שאל מבוהל
"לא, אבל אני רוצה שתצא מהמכונית שלי" אמרתי
"טכנית, זאת המכונית שלי-" "צא לי מהאוטו!" קטעתי אותו בעצבים
"בסדרבסדר" אמר וניתק את חגורת הבטיחות
"לצלם את זה?! הארי סטיילס באמת הקשיב כרגע למה שאני אומרת!" אמרתי בעצבנות
"חה, מצחיק." אמר ויצא מהאוטו
"ביי ביי" נופפתי לו כשנסעתי משם. משאירה אותו רוטן מזעם. זאת אחוות אחים אמיתית.
***
"אמא?" היילי אמרה כשהשכבתי אותה על מיטתה הקטנטנה
"כן?"
"מי זה אבא שלי?" אוי לא. אוי לא, אוי לא, אוי לא אוי לא! אני אשקר לה, אני חייבת לשקר. אין סיכוי שאני אגיד לה את האמת. אני לא הולכת להגיד לה את האמת! זה כל כך פתטי. איך, איך גורלי הוא כמו כל השחקניות המסכנות שמשחקות בסרטים כאלו?! לא יכולתי להיות יותר חכמה? לחשוב צעד אחד קדימה?למה אני כזאת טיפשה?!
"שנייה היילי, אני חושבת שדפקו בדלת" בילפתי והלכתי במהירות מהחדר שלה אל הדלת. עכשיו אני אצטרך להיות שם חמש דקות בערך ולדבר לעצמי עד שהיא תרדם..
הלכתי במהירות אל הדלת ופתחתי אותה. הוא עמד שם עם אגרוף שבא לדפוק על הדלת, אך הקדמתי אותו. לצערי.
"אנג'-" אמר אך טרקתי את הדלת בפרצופו והתנשמתי בבהלה.
רצתי לחדר של היילי
"היילי, ה..הרעים פה,"בילפתי. מה אני אגיד לה? 'היי היילי, אבא שלך, שהוא בעצם ליאם הגיע לפה. את צריכה להסתתר בסדר? כי אסור לו לדעת שאת הבת שלו!' "את חייבת להיות בשקט בסדר??" התנשמתי בכבדות ונאחזתי במיטתה כדי לא ליפול.היא הנהנה במהירות ונכנסה מתחת לסמיכה. למה הוא הגיע עכשיו? כשהיא בבית! זה לא יכול להיות יותר גרוע…
יצאתי מחדרה ונעלתי אותו. חזרתי בצעדים מפוחדים אל הדלת ופתחתי אותה באיטיות.
"כן?" שאלתי כשראיתי את מבטו המופתע כשפתחתי את הדלת בשנית
"איך הגעת לכאן?" שאלתי חוששת
"עקבתי אחרי המכונית של הארי" אמר. המכונית של האר- שיט.
"וכמה זמן חיכית בחוץ??" שאלתי
"מספיק כדי לדעת" אמר וליבי התחיל לפעום. כל מה שעשיתי בשנתיים האחרונות נעלם, נגמר, נהרס בשנייה.
"מ..מה לדעת?" גמגמתי
"איך יכולת להסתיר מאיתנו סוד שכזה?? למה הסתרת את זה??" שאל במבט מזועזע ונכנס לבית.
"אתה באמת שואל איך, ליאם?? אם אתה היית במקומי היית עושה הכל כדי להסתיר את זה! אתה היית כל כך כועס! פגוע! כמו שאני הייתי! כמו שאני עדיין!"
"איך לא סיפרת לנו אבל? איך לא סיפרת להארי? לי?!"
"מה אתה היית עושה הא?!" צעקתי עליו
"לי זה לא היה קורה ,אני בן!" אמר בכעס
"כן אני דיי בטוחה בזה..זה לא שאני צריכה הוכחות.. ראיתי את זה בעצמי" ירקתי בכעס
"מה?" שאל לא מבין
"מה מה ליאם! אתהיודע על מה אני מדברת."אמרתי בכעס. לא נראה שהוא מבין על מה אני מדברת
"מה?טוב זה לא משנה. איך לא יכולת להגיד שהחבר לשעבר שלך התעלל בך?? למה לא אמרת משהו? אני, כולם ובמיוחד הארי יכולנו להרוג אותו!" אמר בכעס
"זאת לא אשמתי! רגע מה??" שאלתי מזועזעת
"הארי אמר לי. תפסיקי להכחיש" אמר והרכין את ראשו. מה לעזאזל קרה פה עכשיו? הוא כרגע, הארי, הוא, מה?! איך הארי תמיד יכול לסבך אותי בהכל? אלוהים ישמור הילד הזה.
"אני לא מכחישה. זה קרה ולא יקרה שוב. זה לא ביג דיל" בילפתי
"זה כן ביג דיל. את לא ישנה היום פה. תארזי את הדברים שלך ותעברי למלון שלנו" אמר והחל לחפש משהו
"לא!" צעקתי והקפצתי אותו "אני מעדיפה להישאר פה." אמרתי וגירדתי בראשי.
"אז אני נשאר אי-" "גם לא! ליאם תלך. אני יכולה להסתדר." אמרתי והתחלתי לגרור אותו לכיוון הדלת.
"ביי ליאם" אמרתי וסגרתי לו את הדלת לפני שהוא היה יכול להגיב
"ביי אנג'ל" צעק מבחוץ מה שגרם לפני להעלות חיוך קטן. לא! תורידי את החיוך הזה מהפרצוף שלך! את שונאת אותו. הוא שיקר לך.
חזרתי בשקט אל החדר של היילי. פתחתי את הדלת בשקט ונכנסתי לחרה החשוך. ראיתי אותה ישנה עם פרצוף שלו על פניה.
"הכל בסדר היילי. אבא היה פה"
***
עברו שלושה שבועות מאז שליאם הגיע. כל יומיים הארי ולואי, לפעמים גם אלי לוקחים את היילי. טוב לי שהם פה. הם עוזרים לי. העניינים עם ליאם השתפרו. אני לא רוצה שהם ישתפרו. אני כועסת. כל כך כועסת. ואני כל כך רוצה לכעוס עליו, אבל אני לא יכולה. אני לא יודעת למה, אבל אני לא יכולה.
נמאס לי לחשוב שאנחנו נהיה משפחה קטנה ומאושרת. שאני יום אחד אקפוץ לידיו השריריות והוא יחבק אותי חזק. ואז אני אגיד לו שיש לו בת והוא ישתוק לרגע ואז יחייך ויחבק אותי. יגיד לי שהוא אוהב אותי ושנהיה משפחה קטנה ומאושרת. זה דבילי. כי זה בחיים לא יקרה. אני לא רוצה שזה יקרה. אני לא חיה בסרט דיסני. אני חיה בחיים הדפוקים והקטנים שלי.
היילי גדלה ונהיית דומה לליאם יותר ויותר. חוץ מהשיער הזהוב ומהעיניים של הארי(ושלי). החיוך שלה ממס כל אחד, כמו החיוך של ליאם. אפשר למות.
אני נמנעת מלדבר עם נייל. הוא הרי יודע את האמת פחות או יותר. אם אני אפתח שיחה, הוא יתחיל לשאול לשאלות. אני ממש לא מתכוונת לתת לזה לקרות.
נכנסתי לדירה שלי עם מליוני שקיות כבדות מהסופר. להארי,לואי ואלינור יש גישה חופשית לדירה שלי. אני לא כל כך יודעת איך אבל אני כבר לא נבהלת כשאני רואה את אחד מהם בבית.
הארי ישב על הספה, עם מראה מבדר במיוחד.
סידרתי את הדברים במקרר ובארונות ונעמדתי ליד הספה, משלבת ידיים.
"בוא הארי" אמרתי להארי המופתע שקרא עיתון בסינית על הספה
"לאן, אם אפשר לשאול?" שאל והוריד את משקפיו המזויפות מעיניו
"אני ואתה, הולכים ליום כיף. בלי שומרים. בלי תחפושות." אמרתי
"והייל-" "היילי עם לואי ואלינור" קטעתי אותו
"בסוף התקשורת יחשבו שהיא הבת הסודית שלהם" אמר וסגר את העיתון
"שיחשבו" אמרתי וגררתי אותו מהספה.
***
"לאן את מתכוונת ללכת?" שאל כשנהגתי במכונית ש'שאלתי' ממנו
"לים" אמרתי
"מה? איזה ים? אין ים בלונדון" אמר לא מבין
"זה בדיוק העניין" אמרתי ובדיוק כשהמכונית עברה לייד השלט:
'שדה התעופה 1.5 ק"מ '
"את לא רצינית! אני לא יכול לעזוב ככה!" נלחץ
"הו כן, אתה יכול" חייכתי אליו ופניתי לכיוון הכביש.
***
'נוסעים יקרים. תחגרו חגורות. אנו עומדים לנחות ברודוס, יוון. תודה שטסתם איתנו'