The secret sister of Harry Styles עונה 2 פרק 1!!!!!

עונה 2 פרק 1!!!!!!!!
*אחרי שלוש שנים*
הלכתי ברחובות לונדון לדירתי הקטנה ששכרתי לפני כשנתיים וחצי בערך. היום לשם שינוי היה דיי חם בלונדון- מה שלא קורה בדרך כלל. שמרתי על הקשר עם אלינור וכל שבועיים היא באה לבקר אותי. אנחנו עדיין החברות הכי טובות, ובנינו שום דבר לא השתנה, מה שמזכיר לי שהיא אמורה לבוא היום, עוד שלוש שעות בערך, אפילו פחות. היא יודעת הכל- אין סוד אחד ששמרתי בפניה.
"אמא, אמא תקני לי בלון! את הוורוד בבקשה!" היילי צעקה ומשכה אותי לדוכן הבלונים שהיה בקרבת מקום.
"בסדר היילי, רק רגע אני צריכה לבדוק עם יש עליי כסף קטן" אמרתי כשהיא עוד שנייה התחרפנה מכמות הבלונים שהיו שם.
הכנסתי את ידי לתיק בחיפוש אחר הארנק שלי. שיט. שכחתי אותו בבית.
"היילי" התכופפתי אליה.
"מה אמא?"
"אין לי כסף קטן. אני מצטערת מתוקה. שכחתי את הארנק בבית" אמרתי וראיתי את עיניה הנוצצות, מאבדות את הניצוץ שלהן באכזבה.
"זה בסדר אמא. אז את יכולה לקנות לי בפעם הבאה?" אמרה באכזבה
"כמובן!" אמרתי בחיוך וניצוץ עיניה חזר.
"יאיי!!" אמרה והחלה לדלג בשמחה לדירה. התרוממתי מהרצפה והסתכלתי עליה מקפצת. היא כל כך דומה לליאם. כל כך דומה לו שזה גורם לי להישבר בכל פעם מחדש. יש לה את אותו החיוך שלו ואת העיניים שלי. היא כל כך יפה.
הסתובבתי למוכר וחייכתי אליו "אני מצטערת, אין לי פה ארנק. יום טוב!" חייכתי והתחלתי ללכת אך הוא עצר אותי. הסתובבתי וראיתי אותו עם אותו הבלון הוורוד שהילי רצתה. הוא הושיט לי אותו וחייך "זה בשביל הילדה- היא דבר מיוחד" אמר וחזר לדוכן שלו.
"תודה רבה אדוני. יום טוב לך" הוקרתי לו תודה. זה רק בלון. אבל הוא אדם נחמד.
"יום טוב גם לך גברתי" אמר כשכבר הייתי בדרכי להיילי.
"היילי! תראי מה המוכר הנחמד הביא לך!" אמרתי והיא הסתובבה. חיוך ענקי עלה על פניה והיא רצה אליי וחטפה ממני את הבלון בזריזות.
"בלון, בלון,בלון,בלון,בלון,בלון!" צעקה בהתרגשות. לאחר מכן רצה אל המוכר ונתנה לו חיבוק. הוא נראה מאושר וחייך אליה חיוך גדול כשלה. מה הילדה הזו יכולה לעשות לאנשים..
"קדימה היילי, בואי נזוז" קראתי לה והיא רצה אליי בחיוך, בזמן שנופפה למוכר לשלום.
הלכתי עם הילי בייד אחת כשהבלון ביד השניה שלה.
"הגענו, את רוצה מעלית או לעלות במדרגות?" שאלתי בחיוך
"מדרגות!!!" קפצה והתחלנו לעלות במדרגות לקומה רביעית.
נעמדנו בול הדלת הכחולה עם השלט הגדול 'כאן גרות אנג'ל והיילי סטיילס'. כל הקטע עם שם המשפחה שלה היה מסובך אך בתעודת הזהות של היילי רשום 'היילי אן פיין'. הייתי חייבת לתת כבוד לו. הרי הוא האבא. כל פעם שמישהו שואל אותי מי האבא הייתי עוברת נושא. אף פעם לא אמרתי לה שקוראים לה היילי פיין, מאז הוא מתמיד היא חושבת שקוראים לה היילי סטיילס, כמוני.
פתחתי את הדלת עם המפתח ונכנסתי לדירה חשוכה ואפלה.
פתחתי את האור ולאחר מכן את החלונות שחשפו מלא פרחים ודירה מלאת חיים. תמיד היה לי חשוב למלא את היילי באושר. אם זה בדירה ואם זה מחוץ לה.
היילי נכנסה לדירה בריצה ומייד לחדרה- כנראה להשאיר שם את הבלון.
לפתע ראיתי אותה יוצאת מהחדר עם דמעות בעיניים ופרצוף מפוחד.
"מה קרה היילי?!" שאלתי אותה בדאגה.
"אמא, יש שם מישהו!" אמרה וחיבקתי אותה- היא רעדה.
"אין שם כלום היילי, תחזרי לחדר בבקשה" אמרתי בטון נעים.
"אבל אמא! יש שם מישהו! בואי איתי בבקשה!" אמרה מפוחדת
"היילי, אל תדברי שטויות, אין שם אפ אח-"
"תקשיבי אולי לילדה." שמעתי קול מאחוריי, קול מוכר, קול שלא שמעתי במשך שלוש שנים. ראיתי את עינייה של היילי מתמלאות בפחד.
"היילי, את לא צריכה לפחד. תכירי, זה דוד הארי" אמרתי לה והסתובבתי אליו. הוא לא נראה כל כך שונה ממתי שעזבתי אותו.
"דוד הארי?" שניהם אמרו בבת אחת.
"מה זאת אומרת דוד הארי?!" הארי שאל כלא מבין. הטון שלו כל כך כועס ופגוע.בגללי.
"דוד הארי, הארי תכיר, זאת היילי, הילדה שלי" אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה
"המה שלך?!?!" צעק
"בבקשה אל תצעק, לא מולה" ביקשתי
"בסדר." אמר והתכופף להיילי שנשארה חבויה מאחורי גבי. הוא לקח נשימה עמוקה, מנסה להתרגל לסיטואציה.
"היי היילי, אני דוד הארי, את לא צריכה לפחד ממני" אמר ועשה פרצוף מוזר שהצחיק את היילי וגרם לה לשחרר קצת מאחיזתה.
"את רוצה להראות לי את הבובות שלך?!" שאל אותה והיא הנהנה.
"דוד הארי, אתה רוצה לראות את הבלון שקיבלתי מהמוכר הנחמד?" שאלה עם חיוך קטן והוא הנהן כמו מטומטם- כשזה מדובר בילדים קטנים, הארי נמס, הוא שוכח מכל הבעיות ועושה הכל כדי שהם יחייכו.
היילי חייכה את החיוך הרחב שלה והארי נשנק. הוא הבין. שיט. היילי קמה ולקחה אותו מהר לחדרה, והוא הסתכל עליי במבט מזועזע.
התיישבתי על הספה ופחתי את הטלוויזה, כמו תמיד- ערוצה הרכילות.
'לפני כשלוש דקות, נצפו לואי טומלינסון מוואן דירקשן וחברתו אלינור עוזבים את שדה התעופה הית'רו בלונדון ונוסעים למקום לא ידוע. אנשים אומרים שראו את הארי סטיילס נוסע לאותו הכיוון לפני כארבע שעות, עדכונים יתקבלו בהמשך' השדרן אמר וסגרתי את הטלוויזיה במהירות.
האתי להתקשר לאלינור אך דפיקה בדלת מנעה ממני. הם פה.
פתחתי את הדלת בזהירות ואת מי ראיתי עם לא, אלינור ומאחוריה לואי הנכבד. אלי הסתכלה עליי במבט מצטער ואני הסתכלתי עליה במבט רצחני.
"אנג'ל!! התגעגעתי!!" לואי בא וחיבק אותי. "גם אני התגעגעתי אליך, מה אתה עושה פה?" שאלתי והסתכלתי על אלינור.
"אממ זה היה לא מתוכנן אבל כל שבועיים אלי הלכה למקום מסתורי והפעם עקבתי אחריה ודיי נפגשנו כשירדנו מהמטוס ואז היא כבר לא יכלה להסתיר ממני כלום, כי דיי הכרחתי אותה להביא אותי למקום שהיא הולכת אליו אחרי שהיא התעקשה שאני ירד מזה אבל כמו שאת מכירה אותי, לא ירדתי מזה." סיים ולקח נשימה עמוקה, הוא לא ממש נשם בתוך הנאום הזה.
הוא עבר אותי ונכנס לדירה. כשאלי באה להיכנס תפסתי אותה ולחשתי לה "אני. יהרוג. אותך" אבל היא רק צחקה ונכנסה. כשהסתובבתי לואי לא נראה לעיין והדלת של החדר של היילי הייתה קצת פתוחה.
"הארי?!" שמעתי צעקה מתוך החדר.
"לואי?!" עוד צעקה נשמעה
"מה אתה עושה פה?!?!" שניהם אמרו בייחד.
אלינור הסתכלה עליי במבט מופתע ולא מבין מה קרה הרגע. הדלת של החדר נפתחה וממנה יצאו לואי הארי והיילי על היידים של הארי.
"דוד הארי, מי זה?" היילי שאלה ולואי כמעט התפחלץ.
"דוד הארי?!" נחנק והסתכל עליי.
"היילי, זה דוד לואי" הארי אמר
"דוד לואי?" שאלה
"כן, דוד לואי" הארי אמר ולואי נראה כמישהו שעומד להתעלף.
"דודה אלינור!!!!" היילי קפצה מיידי של הארי ורצה לאלינור שחיבקה אותה חזק.
"היי ברב(שם החיבה שאלי המציאה להיילי), מה חדש?" שאלה אותה אלינור כמו בכל שבועיים.
"יש לי שני דודים חדשים!" היילי צהלה
"באמת? את רוצה להכיר לי אותם?" שאלה אותה
"כן! זה דוד הארי" אמרה והצביעה על הארי "וזה דוד לוא" אמרה וחייכה
"לואי" לואי תיקן אותה "זה דוד לווואאייייייי" אמר בסלואו מושן שגרם להיילי לצחוק.
הסתכלתי על השעון, זה הזמן של היילי לישון – הא יצא לי חרוז.
"היילי את צריכה ללכת לישון" אמרתי
"בסדר, אפשר שדוד הארי ודוד לווווואיייייי ירדימו אותי?" שאלה
"כמובן, אבל בלי שטויות!" אמרתי ושלושתם הנהנו.
אחרי שהם נכנסו לחדר אלינו הסתכלה עליי במבט שואל.
"את, אל תסתכלי עליי במבט הזה! אני זאת שצריכה להסתכל עלייך ככה. מה לואי עושה פה?"
"הוא אמר לך, מה הארי עושה פה?"
"אין לי מושג, הוא פשוט היה פה, אין לי מושג איך, אין לי מושג למה אבל הוא קלט" אמרתי לה
"קלט את מה?!" שאלה ודפקתי את ידי בראשי
"אלי! הוא קלט! הוא לפחות חושד! היילי חייכה אליו את החיוך שלה, את החיוך של ליאם" אמרתי
"הו…. זאת בעייה" אמרה
"באמת?! לא, סתם חשבתי שזה הדבר הכי קליל וכיף בכל העולם! והוו!" אמרתי בציניות
"סליחה…" אמרה והרימה את שתי ידיה.
"מה אני יעשה?!" שאלתי אך ברגע שאלי פתחה את הפה כדי להגיד משהו שמעתי צחקוקים מהחדר של היילי.
"אוף איתם! אי אפשר לסמוך עליהם!" צעקתי והתקרבתי לחדר.
"וככה " הארי אמר
"נוצרים ילדים" לואי המשיך אותו ועיניי נפערו. פתחתי את הדלת במהירות וראיתי את היילי ישנה ואת הארי ולואי מתפקעים מצחוק על הרצפה. יופי, הם עבדו עליי, מצחיק מאוד..
"קומו מהרצפה לפני שתעירו לי את הילדה" ציוויתי עליהם בכעס והם יצאו מהחדר במהירות.
"שני.ילדים.מפגרים!" אמרתי והתחלתי להרביץ להם. כמובן שהם יותר חזקים ממני כך שהגעתי למצב שיד ורגל ימין שלי מונחות על הרצפה בעזרת הארי וכך גם בצד השני בעזרת לואי. לא יכולתי לזוז. הארי הסתכל על לואי והם הנהנו.הולי שיט.
הם התחילו לדגדג אותי כמו שלא דגדגו אותי לעולם!
"אאהה, א…א…א….אאלייייי, אאפפששררר , קצצתתתת ע..עע….זר..הההה?!?!" אמרתי בין הדגדוגים שלהם.
אלי לקחה מטאטא והתחילה להרביץ לשניהם. לבסוף הסיוט נגמר כשאלי עומדת עם מטאטא ביד , אני שוכבת באמצע מנסה להסדיר את נשימתי, הארי ליידי מתפתל מכאבים וכמוהו לואי בצד השני שלי.
"אל תתעסקו איתנו " אלי אמרה והבנים הנהנו.
"עכשיו קומו ושבו על הספה, רציתם תשובות נכון?" שאלתי ובמעט הכוחות שלהם הם התיישבו על הספה.