The secret sister of Harry Styles עונה 2 פרקים 3+4!!!!!!!!

בנות אהובות:
אני מממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש מצטערת שלא היה לי את הזמן בחודש האחרון כדי להעלות פרק… אני ממש מצטערת!!
וכפיצוי(מקווה שהוא מספק) עשיתי לכן פרק כפול!
אני מקווה שאתן סולחות לי!!!!!!!!!!!!
אוהבת הכי בעולם!
אני 3>3>3>
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
עונה 2 פרק 3+4:
"מה זאת אומרת עוד אחות?! יש עוד ילדה שאנחנו אמורים לדעת עליה?" הארי שאל לפתע
"לא! היילי רוצה אחות! היילי מבקשת אחות! ואני אמרתי לה שאני אבקש מהחסידה שתביא לה אחת" אמרתי נאחנת
"אז תבק- רגע מה? את אמרת להיילי שתבקשי מהחסידה לתת לך עוד אחות?" לואי כמעט נחנק מצחוקו
"כן לואי! מה הייתי יכולה להגיד לה? את התאוריה שלכם?" התעצבנתי
"זאת לא התאוריה שלנו, אלה החיים" לואי אמר בקול סמכותי
"החיים שלכם… אוי לואי, חבל שאמרת את המשפט הזה הרגע.. יהיו לו השלכות" אלי אמרה לפתע ועיניו של לואי נפערו
"לאלאלא! אלי פליז! את לא יכולה לעשות לי את זה!" לואי אמר כתינוק
"נונונו לואיס! עכשיו תשים מוצץ ותלך לפינה!" אלי אמרה בקול אימהי.
"ואוו ואוו אלי, את מתכוננת למשהו?" אמרתי מתגרה
"סתמי" אמרה ונעצה בי מבט.
"אני חושבת שאתם צריכים ללכת" אמרתי מסתכלת על השעון.
"כן, כבר מאוחר, בוא לו" אלי אמרה ולואי נגרר אחריה
"ביי!" צעקו לי מהמדרגות
"ולואי! שלא תעז להגיד מילה לאף אחד במיוחד לא לליאם!" צעקתי
"אל תדאגי, אני אשמור עליו" אלי צעקה מלמטה. צחקקתי וחזרתי לדירה.
"מיקי, אני חושבת שכדאי שגם אתה תלך" אמתי להארי אך הוא לא הגיב
"איך לא יכול לספר לי כזה דבר?! איך יכול לעזוב אותי וכל מה שהשארת אחרייך זה פתק?! איך?! איךלא שיתפת אותי בזה?! איך לא סיפרת לי שאחד החברים הכי טובים שלי הכניס אותך להריון?! איך לא סיפרת לי ששכבתם?! איך לא סיפרת לי את כל הדברים האלו?! אנחנו פאקינג תאומים! היינו מספרים הכל אחד לשנייה פעם! מה קרה מאז? מה השתנה?" שאל אותי בקול פגוע ואינו מבין.
"בוא אני אגיד לך מה קרה, אתה הסתרת אותי מפני כל העולם, החיים שלי נהרסו בגללך, בנוסף לזה בסיבובי הופעות שלך שכחת ממני במשך שנתיים, לא דיברת, לא התקשרת, לא נפגשת, כלום! הוצאת אותי מהחיים שלך! ולי, לי יש את ההזכות המלאה לא לשתף אותך או לא לדבר איתך במשך שנתיים לפחות, כי הרי זה מה שאתה עשית לי. אתה שכחת ממני, והמשכת בחיים שלך. אני כלום בשבילך.." אמרתי בגועל
"זה באמת מה שאת חושבת?!" שאל
"כן! זה באמת מה שאני חושבת! תגיד לי אם אני טועה!" הרמתי את קולי
"כן! כן את טועה! את חושבת שלא חשבתי עלייך אבל לא עבר יום אחד שלא חשבתי עלייך! לא עבר יום אחד שלא התגעגעתי! את חושבת שזה היה קל לשחק אותה כאילו כלום לא מפריע לי?! אז מבזק חדשות, זה מאוד קשה! זה מתסכל!" צעק עליי.
פתחתי את הפה כדי לענות לו אך בכייה של היילי מנע ממני זאת.
"תלך הארי" אמרתי עם דמעות בעייניים.
"תלך. עכשיו" אמרתי בכעס. הוא לא אמר מילה, רק לקח את הטלפון והכובע שלו והלך.
נכנסתי לחדר של היילי כדי לנסות להרדים אותה.
"אמא, למה את בוכה?" שאלה אותי
"אני לא בוכה מתוקה, אני בסדר, אמא בסדר, את יכולה לחזור לישון" חייכתי אליה
"בסדר.. " אמרה ומיד הוסיפה בלחישה "אל תבכי שוב אמא", ונירדמה.
אני באמת לא יודעת מה אני יעשה…
~למחרת היום~
קמתי לאור הצעקות של היילי או יותר נכון הצחקוקים של היילי מהעריסה. עייני הסתנוורו מהשמש החזקה, ככה שראיתי מטושטש. הסתובבתי באיטיות לשעון כדי לבדוק מה השעה.
העיניים שלי קפצו כשראו אותה. 12:45 אחר הצהרים! אני לא מאמינה! איך לא קמתי קודם?!, אני כזאת חסרת אחריות! היילי עכשיו איזה ארבע שעות בעריסה לא עושה כלום! היא בטח גוועת, או צמאה או שכבר היא עשתה פיפי במיטה! אלוהים ישמור אותי, או יותר נכון, אותה.
קפצתי במהירות מהמיטה וטסתי לחדרה של היילי.
"האהא, דוד לווווואאאאיייייי! תפסיק לדגדג אותי! דוד הארי תגיד לו להפסיק!!" שמעתי את היילי צוחקת בקולי קולות. דוד לואי?! דוד הארי?! מה הם עושים פה?!
"הי הי הי, מה אמרנו היילי, את קוראת לו-" שמעתי את קולו של לואי אומר
"האזזההה!!" היילי צרחה וצחקקה. נכנסתי לחדר באיטיות ומבטה של היילי הופנה אליי.
"אמ אמא אמא!! תראי מי בא לבקר! דוד לווואאאיייי ודוד האר- האזהה!!!" היילי צרחה בהתרגשות ומבטם של לואי והארי הופנה אליי.
"מה אתם עושים פה?!" שאלתי מופתעת ונימתי הייתה קצת כועסת.
"חשבנו שאם ניתן לך זמן לישון אז יהיה לך יותר טוב" הארי אמר
"ומי אתה אדוני כשאתה מחליט בשבילי?!"שאלתי בטון כועס
"אחיך הגדול" אמר בסמכותיות
"הארי, זה לא הזמן לצחוקים. אתמול ביקשתי ממך ללכת. זה לא אומר שהיום אתה יכול לחזור!" צעקתי
"זה כן אומר.." התגרה בי. אלוהים, הוא בחיים לא יתבגר נכון?
"הארי, דיי. לו, אתה מוזמן להישאר.. הארי, בבקשה לך" אמרתי בעצב
"טוב, אני הולך אבל לואי בא איתי, נכון לו?!" הארי שאל בטון נעלב. עשיתי ללואי מבט מתחנן שהוא ישאר איתי פה. לואי לא ענה.
"אממ האזה, אני חושב שאני אשאר פה עוד קצת…" לואי אמר בחשש. עיניו של הארי נפערו בהפתעה אך נסגרו מייד.
"איך שאתה רוצה, אני הולך מכאן.." הארי אמר וטרק את הדלת.
"תודה לו, הצלת אותי" אמרתי לו בהוקרת תודה.
"הבטחות צריך לקיים לא?" שאל בחיוך
"לגמרי" חייכתי אליו בחזרה.
~פלאשבאק~
** היום שאנג'ל גילתה ללואי שהיא והארי אחים**
הרגשתי את הדמעות מאיימות לצאת מעיניי ולהתפרץ. הרגשתי אותן חנוקות בתוך גרוני. וכמה שאני מנסה שהן לא יתפרצו, הן מתפרצות.
"א..א..אני מצטערת לו.." התייפחתי מנסה לעצור את הדמעות שבעיניי "הכל פשוט מתפרק ואני לא רציתי לפגוע בך! א..א.. פשוט הייתי חייבת לפרוק את זה ולא התכוונתי שזה ישמע ככה, ובמיוחד לא מולך אני מצטערת. כל כך מצטערת.." אמרתי מרימה אליו את ראשי. עייני היו נפוחות ואדומות והרגשתי נסערת.
"זה בסדר.. אני מבין אותך. אבל אל תדאגי. אנחנו נעבור את זה בייחד. אני, את, הארי וכולם. הכל יהיה בסדר. אני יעזור לך בכל מה שאת צריכה, אני אהיה ליידך תמיד. אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, אני מבטיח" אמר וחיבק אותי.
~סוף הפלאשבאק~
'אזזז, רוצה יום כיף עם אלינור?" שאל לואי לפתע. הרמתי גבה למשמע שאלה זו.
"ולמה….?" שאלתי חושדת
"כדי שאני והאזה נוכל בעזרת היילי להשלים. את מכירה אותו, הוא לא סולח בכזאת קלות, אצלו זה נקרא 'בגידה' "לואי צחקק
"עלק בגידה.. אתה פשוט מעדיף את הצד הנשי במשפחה" התגאתי
"אהה, סליחה, אני מכיר את האזהה יותר זמן ממך" התגרה בי
"לואי!" צעקתי עליו בצחוק מתגלגל שסחף גם אותו.
"אמא? לאן הולכים היום?" היילי צצה משום מקום.
"לגן חיות! עם דוד לואי וזוז האזזה!" לואי אמר בשמחה כמו ילד קטן.
"כןכןכן!!" היילי קפצה על לואי מאושר.
"טוב, אני אכין לה את הבגדים שאתה תדאג להשלים עם האח המעצבן שלי" גילגלתי את עיניי והלכתי להכין תיק להיילי עם מים שתייה ובגדים להחלפה.
כחזרתי לחדר של היילי היא הייתה לבושה כמו בובה: חצאית ורודה קצרה עם תחרה (אבל לא יותר מידי) טי שירט ורודה עם גלופה של כלבים בצבע לבן, נעליי בובה שחורות וקוקיות. לא אהבתי מאוד את הבגדים אבל היא נראתה פשוט- מושלמת.
"אני רואה שדוד לואי עשה לך מייקאובר" חייכתי אל היילי.
"זה יפה?" שאלה עם חיוך ענק
"מאוד" חייכתי ונתתי לה נשיקה גדולה על הלחי.
"טוב, לו, זה התיק עם מים בגדים ואוכל" אמרתי ונתתי לו את התיק שהכנתי.
ליוויתי אותם אל הדלת כשהיילי קפצה עלי בחיבוק
"ביי היילי, אני מבטיחה שיהיה לך כיף!" חיבקתי אותה חזק.
לואי והיילי יצאו אל הסדרון כשהיילי על כתפיו.
"רגע!" צעקתי ולואי הסתובב בבהלה
"קחו כסף" אמרתי ונתתי ללואי שטר של מאה יורו. הוא לא לקח אותו.
"את רצינית איתי?"
"כן! עכשיו תיקח את זה! אני לא אתן לילדה שלי להסתובב בגן חיות בלי לא יודעת, זה אתה והארי, אתם בטח תקנו לה מלא דברים.." אמרתי נאנחת
"בדיוק! א-נ-ח-נ-ו ! מהכסף שלנו! אני חושב שיש לי מספיק כסף לקנות לה דברים. אני אתרושש אחרי זה, אבל יש לי מספיק.." צחק
"לואי תיקח את זה מייד!" התעצבנתי
"לא רוצה!" צעק ורץ עם היילי לדלת היציאה.
"לואי!" צעקתי אך לשווא, הוא כבר הלך.. תינוק.

נקודת המבט של הארי:
אני אל מאמין שהיא גירשה אותי מהבית שלה! אחרי שלוש שנים שלא ראיתי אותה, היא מגרשת אותי. וגם לואי, אני לא מאמין שהוא נשאר איתה שם! הוא נטש אותי! זה נקרא אצלי 'בגידה' והוא יודע את זה.
הרטט של הטלפון צלצל והפריע לעצביי.
'בוובאר' היה רשום על הצג. אין לי עצבים לענות לו, כלומר יש לי מלא עצבים אבלאני פשוט לא רוצה לענות לו. הרטט לא הפסיק, הוא מתקשר שוב ושוב.
'מה?!" עניתי בעצבנות לטלפון אחרי חמש דקות של רטט מעצבן בתחת.
'תיכנס.' אמר במילה אחת. מה לאזעזל הוא רוצה ממני.
'מה?' שאלתי לא מבין
'תיכנס לאוטו!' הרים את הקול שלו.
'איזה או- אוף לואי! אתה מעצבן אותי!' התרגזתי כשראיתי את לואי עם האוטו שלי ועם היילי מאחורה מחייכת וצוחקת.
'רק בשבילה אני נכנס' אמרתי לו עדיין בטלפון אפילו שהוא כמה סנטימטרים ליידי.
נכנסתי לאוטו בעצבים.
"מה?" שאלתי בכעס
"אנחנו הולכים לגן חיות!!" לואי והיילי אמרו בייחד מחוייכים.
"ולמה זה?" שאלתי
"כדי לתת לאחותך להרגע…" לואי אמר במהירות.
"לואי! אתה יודע שזה נקרא מבחינתי 'בגיד-"
"תסתום ותשכח מזה! אנחנו הולכים לגן חיות עם היילי!" לואי צעק והיילי צחקה צחוק מתגלגל- בדיוק כמו של אמה שלה.
"טוב.." אמרתי וגילגלתי את עיניי.
"יש!!!!" היילי צרחה והמשיכה לצחוק. לא יכולתי לעמוד בזה והחנקתי חיוך קטן.
"דוד האזז!! תשים רדיו!!" היילי צעקה. הרמתי גבה למשמע שם זה, שכחתי שהיא גם קוראת לי ככה. הדלקתי את הדיו למשמע השיר " M.F.P.O.T.Y של שר לויד
"לואי, אלה מילים שהיא לא צריכה ללמוד" אמרתי בקול אבהי
"תסתום האז, היא לא מבינה את המילים.." לואי אמר בטוח בעצמו- אבל אני, לא כל כך בטוח בזה.
השיר התנגן וראיתי את לואי והיילי קופצים בכיסאות ומשתגעים. אלוהים, כמה שמחת חיים יש במקום הזה?
"לואי! תנהג נורמאלי! אנחנו נעשה תאונה אם תמשיך לקפוץ ככה.." אמרתי מחויך.
"בסדר" אמר מובס ובשנייה התיישב רגיל, וכיבה את הרדיו.
"הי! זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לרקוד!" אמרתי והדלקתי את הרדיו.
"קדימה היילי! בואי נרקוד!" צעקתי והתחלנו לזוז.
הנסיעה הזאת השכיחה אותי מהכל, באמת, הייתי צריך את זה.
פרק 4:
"לואיס!" צעקתי כשהוא בא לצאת. מרוב בהלה הוא דבר את הראש בלת והתיישב בחזרה, מלא כאבים.
"אף אחד לא יודע על היילי ולא צריך לדעת! אנחנו שונאים לעשות את זה אבל, אנחנו צריכים להתחפש.." אמרתי באכזבה.
"כן! משחק תחפושות!" היילי צחקקה מאחור. התלבשנו כמו שני הורים, אני עם זקן לבן ולואי עם שפם מוזר. שמתי כובע צמר על ראשי וכיסיתי את כל טלטליי, אפילו שהיה חום איימים, שמתי משקפי שמש ויצאתי בהאוטו. לואי בלגן לעצמו את השיער ושם כובע מצחייה מכוער על הראש.
"היילי, תקשיבי. מעכשיו לי קוראים דוד שלומיק, ולהאזה קוראים דוד ג'יימס. זה משחק תפקידים כזה.. את רוצה שנקרא לך גם בשם?" לואי שאל את היילי.
"כן! דוד לו- כלומר שלומיק!" היילי צחקקה.
"אוקי, לך…. לורה!" לואי קפץ פתאום.
"יאיי!!!"קפצה והלכנו לכניסת גן החיות.
"אני צריך כרטיסים לשלושה" אמרתי למוכרת
"אמא אבא ובן?" שאלה בזמן שהיא הקלידה על המחשב שלה.
"אממ דוד, דוד, ובת" אמרתי והיא הנהנה כאילו זה לא מעניין אותה.
"תודה" אמרתי וחייכתי כשהיא הביאה לנו את הכרטיסים.
"אתה מוכר לי מאיפהשהו?" שאלה לפתע
"אני לא חושב.. יום טוב" אמרתי במהירות וחזרתי ללואי ולהיילי.
"קחו" הושטתי לכל אחד מהם את הכרטיסים.
נכנסנו לגן החיות, מנסים לא למשוך יותר מידיי צומת לב.
"אני לא מאמינה!" היילי צעקה לפתע "פילים!!!!" צעקה בהתלהבות ורצה לפילים. אני ולואי ניסינו לעמוד בקצב שלה, אבל זה לא כל כך הצליח..
"אלוהים ילדה! כמה את יכולה לרוץ?" לואי שאל כשהתנשף בחוזקה
"אני אוהבת פילים! אבל אתם יודעים מה אני הכי אוהבת?" שאלה בהתרגשות
"מה את הכי אוהבת?" שאלתי מתנשף
"קופים!!!" צעקה
"יש לך אחד פה," אמרתי והצבעתי על לואי.
"היי!" אמר נעלב,
"בואי.." אמר והלכנו לכיוון הקופים. היו שם טונות קופים בסוגים שאין לי מושג אפילו מה הם! נראלי שימפנזות אבל אני לא בטוח.
התקרבתי אל הגדר ושמעתי קול מדבר ליידי.
"ילדים.." הקול אמר לפתע. הסתובבתי במהירות ולא האמנתי למראה עייני. אותו לא ציפיתי לראות פה.. מה הוא עושה פה?! הוא לא אמור להיות פה! הוא אמור להיות בבית של ההורים שלו! מה הוא פאקינג עושה פה??..
"כן.." אמרתי בחשש, מנסה להתרחק ממנו.
"יש לך אישה?" שאל לפתע
"אה-" לא ידעתי מה לענות לו "כן" אמרתי לבסוף ושוב ניסיתי להתרחק.
"וילדים?" שאל לפתע
"אמ, כן" אמרתי בלחץ "למה?"
"סתם.." אמר והמשיך להסתכל על הקופים – זה לא מתאים לא..
"טוב אדוני, אני חייב ללכת, אני קצת ממהר" אמרתי וישר הלכתי ללואי ולהיילי.
"בואו! הולכים!" אמתי במהירות וגררתי אותם איתי
"האז! למה?" שאל לואי לא מבין
"ליאם פה" אמרתי בשתי מילים שמחקו ללואי את החיוך
"מי זה ליאם?" שאלה היילי לפתע. מה אני אמור להגיד לה??
"אממ ליאם, הוא, הוא איש רע אבל טוב, אנחנו משחקים משחק שצריך לרוץ ולהתחבא ממנו" אמרתי מגמגם
היילי הסתכלה עליי במבט לא ברור אך אחר כך חייכה "אוקי!" אמרה וקיפצה לכיוון הג'ירפות.
"הילדה הזאת לא מפסיקה לזוז הא?" לואי אמר לי
"לגמרי" התייאשנו ורצנו אליה.
"מה אתה חושב שהוא עושה פה? הוא זיהה אותך? אנג'ל הולכת להרוג אותנו! זהו זה, זה היום האחרון שלנו פה, בחיים! אנחנו הולכים למות! תגיד לאלינור אני אוהב אותה.." אמר לואי עם הדרמטיות שלו
"ומה אתה חושב, שאני אשאר בחיים?!" זרמתי איתו
"אוי אלוהים!" הלכתי אחורה ופגעתי במישהי.
"אוי סליחה" אמרתי והסתובבתי לראות במי פגעתי. אתם לא רציניים איתי.
"זה בסדר, זאת לגמרי אשמתי.." אמרה וחייכה אליי.
"בואי בייב, צריך ללכ- ש-ל-ו-ם" אמר כשראה אותי. זהו, אנחנו הולכים למות. סובבתי את מבטי בקטנה וראיתי את לואי מתרחק עם היילי איטיות, ככה הוא משאיר אותי איתם?!
זאיין חיבק את פרי חזק ונשק לראשה. זה זאין, כהוא עם הבחורה שלו, הוא חייב להיות ליידה כל זמן כדי שבנים אחרים ידעו שהיא תפוסה. קנאי..
"טוב, אני רואה שאתם זוג ציפורים," בילפתי "גם אני הייתי ככה עם אישתי לשעבר, ועם שלוש נשותיי לשעבר, אחח, החיים הטובים. עכשיו אני גבר אומלל וזקן.. אני יכול לספר לכם את הסיפור שלי! תמיד רציתי לספר אותו לזוג צעירים א-ק-ר-א-י ברחוב.." חייכתי ביידיעה שזה ירחיק אותם
"אנחנו נשמח" פרי אמרה במילים שהורידו את חיוכ מייד
"אבל אנחנו עסוקים.." זאין השלים אותה בגלגול עיניים והלך איתה. היא נופפה לי לשלום ונופפתי לה בחזרה. אלוהים, חשבתי שאני הולך למות יותר ממה שאנג'ל תהרוג אותי. היום הזה הולך להרוג אותי עוד יותר?!
זהו, אני רציני שהשטן הולך איתי יד ביד עכשיו..
"היי אחי! תיזהר לאן שאתה הולך!הפלת לי את הגלידה!" הקול האירי המוכר בישר לי שאני הולך למות היום מוות בטוח..
"אוי סליחה.." אמרתי מנסה להתרחק כמה שיותר ולברוח
"זה בסדר.." אמר וחייך. לפתע נשמעו 2 צלצולים של הודעה. פאק.
לקחתי את הטלפון והסתכלתי על ההודעה שכתבו, או יותר נכון לואי כתב:
'אני רציני שחם פה ברמות בטורפות! ובא לי גזר'
"איזה דביל" אני ונייל אמרנו בבת אחת והסתכלנו אחד על השני בהפתעה- זה הסוף שלי- הוא הולך לגלות אותי..
"אממ, אנחנו מכירים?"שאל באי ידיעה
"לא, לא! ברור שלא! ממש ממש לא! למה שנכיר?!" שאלתי בחשש כשטיפת זיעה יורדת מאפי
"דוד האזזהה!!" שמעתי צרחה של ילדה קטנה מאחורי. אני מת. ואני הולך לרדוף ולהרוג את לואי, גם אחרי שאני אמות.
נייל הסתכל עליי במבט מבולבל.
"מצטער בוו באר, לא הצלחתי לעצור אותה" אמר לפתע לואי כשרץ אלינו ונעצר כשראה את נייל.
נייל הסתכל עליי, אחר כך על לואי ואז על היילי, בלופים.
"הארי?!" ששאל פתאום- כמה זמן לוקח לבן אדם להבין משהו "לואי?!" שאל בקול יותר מופתע "וילדה שאני לא מכיר שקוראת לך דוד הארי?!" שאל מזועזע
"לא! זה דוד שמוליק, וזה דוד ג'יימס, ואני לורי" אמרה וחייכה את החיוך הרחב שממנו חששתי- נייל קצת קשה הבנה לכן פחות חששתי מפניו.
"לורה" לואי תיקן אותה "אנחנו צריכים לעבוד על זה.." אמר לואי בזמן שהתנשף
"אני לא מבין.." נייל טלטל את ראשו באי הבנה
"אתה לא צריך להבין.. בוא נשכח שהשיחה הזאת קרתה בסדר? יופי. עכשיו ג'יימס, בוא נזוז" אמרתי
"קוראים לי שמוליק! לך ג'יימס! ואתה עוד קורא לנייל קשה הבנה" אמר לואי
"היי!" נייל קרא כנעלב
"סתום נייל ותלך… ביי- זה לא קרה עכשיו" לואי אמר והתרחק עם היילי לאט לאט.
"ביי ניילר" אמרתי והצטרפתי אליהם
"רגע!" שמענו אותו צועק אך המשכנו ללכת במהירות גבוהה יותר
"אתם יודעים שאני יכול לרוץ כן?" אמר לפתע נייל ליידי- מה שהקפיץ אותי ואת לואי.
"נייל לך!" אני ולואי אמרנו בקול אחד
"לא! תגידו לי מה הולך פה!" אמר כועס אך מבולבל.
"ניל! אתה עקשן! עכשיו אני רוצה לראות נחשים!" היילי אמרה
"זה נייל!" נייל התרגז
"נייל תרגע! היא ילדה בת שלוש!" לואי התפרץ
"של מי?!?" צעק מנסה להבין את מה שהולך פה.
"ברב?! לואי?! הארי?!" שמענו צעקות מקול מוכר .
הסתובבנו וראינו את אלינור ואת אנג'ל הולכות ומחפשות בעינייהן אותנו
"אמא!!!" היילי צעקה ורצה לאנג'ל. היא הרימה אותה וחיבקה אותה חזק. חייוכה ירד כשראתה את נייל ההמום והשותק.
"אתם לא רציניים!" אנג'ל אמרה כשהסתכלה עליינו במבט רצחני
"א..א..אנחנו צריכים ללכת.." אמרתי והתרחקתי עם לואי, מנסים להתחמק מהסיטואציה.
"אתם לא הולכים לשום מקום!" אנג'ל צעקה ומשכה אותי אליה מחולצתי.
"נייל אני מאוד מצטערת אבל אנחנו באמת חייבים ללכת.." אמרה אנג'ל וגררה אותי ואת לואי למקום אחר. ראיתי את נייל שנשאר המום וראיתי את אנג'ל מסתובבת אליו ועושה לו סימן 'תשמור את זה בסוד'. הוא רק הנהן ולא הפסיק להסתכל עלינו המום.