The Nerd Who Stole My Heart-הארי סטיילס-פרק 17

-יום שישי,אחרי בית ספר,שבוע לאחר מכן-

-נקודת המבט של הארי-

״מותק אתה מוכן ללכת?״ אמא שלי שאלה.אנחנו הולכים לקחת את העדשות שלי.התרגשתי שאני לא יהיה חייבת לשים את המשקפיים שלי יותר.

נכנסנו למכונית ונרגעתי.אז אמא שלי דיברה.

״אז אתה חושב שאלייזה אוהבת אותך?״ אמא שלי שאלה.

״אני לא יודע״ באמת לא ידעתי אולי היא כן.

הגענו לרופא העיניים וישבנו בחדר ההמתנה.אמא שלי צריכה ללכת לעבודה עוד מעט אז אני אשים את העדשות לבד.

״הארי סטיילס״ הפקידה אמרה כדי שאני יכנס לחדרו של הרופא.אני ואמא שלי קמנו והלכנו אחרי הפקידה לחדר של הרופא.

״היי איך אתה?״ הרופא שאל.

״טוב ואתה?״ שאלתי.

״מעולה,תודה רבה״ הוא ענה.

הרופא בדק את צבע העיניים שלי כדי לתת לי את העדשות הכי מתאימות.

״אוקיי הארי אתה יכול ללכת״ הרופא אמר עם חיוך על פניו.אז הוא הסתובב לעבר אמא שלי.

״אם יש לך שאלה תתקשרי״ אמא שלי הנהנה.

״תודה״ היא אמרה ועזבנו את חדרו של הרופא.

״אוקיי מותק אני רוצה שתתאמן על לשים את העדשות שלך״ אמא שלי אמרה לפני שהיא עזבה לעבודה.התקרבתי לדלת והוצאתי את המפתח מהכיס שלי.פתחתי את הדלת,נכנסתי וסגרתי אותה אחריי.רצתי למעלה עם העדשות.נכנסתי לאמבטיה ופתחתי את הקופסא של העדשות.נשמתי לרווחה וניסיתי לשים את העדשות.

״אוף״ לא הצלחתי לשים את העדשות.אני צריך עזרה אבל אמא שלי לא תהיה בבית עד 11.הייתי צריך ללכת לאלייזה.

שמתי את המשקפיים,לקחתי איתי את העדשות ורצתי לאלייזה.

הגעתי מהר לבית של אלייזה.כשהגעתי ראיתי שרק המכונית של אלייזה הייתה בחניה,ההורים שלה לא היו בבית.דפקתי בדלת וחיכיתי בסבלנות.

-נקודת המבט של אלייזה-

פתחתי את הדלת וראיתי את הארי.חייכתי,לא ציפיתי לו.סימנתי לו להיכנס.

״א-אני צריך את ה-העזרה שלך״ הוא אמר לי.

״אוקיי במה אתה צריך עזרה?״ שאלתי.

״לשים את הע-העדשות שלי״ צחקקתי.לא היו לי משקפיים או עדשות אבל רציתי לעזור.זה היה נחמד שהוא בא אליי.

״אוקיי בוא לאמבטיה״ הארי הלך אחריי למעלה לאמבטיה.

הארי הוציא את העדשות.

״אוקיי תחזיק את העדשה ותכניס אותה לעין״ אמרתי בפשטות.הארי הוריד את המשקפיים שלו והניח אותם בצד.אף פעם לא ראיתי אותו בלי משקפיים.לא יכולתי לבחון את הפנים שלו כי הוא היה כל כך מרוכז בעדשות.

ישבתי על האסלה ברגליים משולבות מחכה שהארי יכניס את העדשות.

״יש סוף סוף״ הארי זרק את ידיו לאוויר בתחושת נצחון.

״עכשיו יש לך את העין השנייה״ צחקתי.הארי אהב להבין דברים מיד,הוא שנא להיות מבולבל.זו הסיבה לבעיות שלו עם העדשות.

״פשוט תירגע״ אמרתי בשקט. לאחר כמה דקות הארי הצליח.

״יש״ הוא קפץ.קמתי והלכתי לכיוונו והוא הסתובב כדי להסתכל עליי.הסתכלתי על עיניו.הירוק בהם כל כך זהר,הן היו יפיפיות.עכשיו כשלא היו לו משקפיים אפשר היה לראות את העיניים שלו טוב יותר.

״אתה מרגיש בסדר?״ שאלתי עדיין מסתכלת על עיניו.

״כן״ הוא לחש.

-נקודת המבט של הארי-

פשוט תעשה את זה תנשק אותה.זה הרגע המושלם.פשוט תתפוס את ההזדמנות.הייתי חייב לעשות את זה.

-נקודת המבט של אלייזה-

הארי התחיל לאט להתקרב לפניי.האם הוא מתכוון לנשק אותי?התרחקתי מהארי.

״א-אני״ הוא לא ידע מה לעשות.קפאתי,לא יודעת מה להגיד.הסתכלתי על עיניו והן היו מלאות בעצב ובכאב.

הן הפכו לירוק בהיר לא זוהר יותר.

״אני אני אני….חייב ללכת״ הוא אמר מהר ורץ מחוץ לחדר.יצאתי מהטראנס שלי והתחלתי לרוץ אחריו.

״הארי״ אבל צעקתי מאוחר מידי כי הוא כבר היה במורד הרחוב.