The Nerd Who Stole My Heart-הארי סטיילס-פרק 13

הארי ואני יצאנו מהבית ספר ביחד.לא רציתי שיכניסו אותו שוב ללוקר.אנחנו הולכים לעבוד על הפרוייקט בבית שלי.הורים שלי בעבודה עד שמונה בערב.

נכנסנו ביחד למכונית ואז הארי דיבר.

"אלייזה" הוא אמר ברוך.

"כן הארי" הסתובבתי להסתכל עליו.

"אני י-יכול להשתמש בפלאפון שלך? הוא שאל.

"כן למה?" שאלתי בסקרנות.

"טוב ה-הסוללה בפלאפון שלי,אה,נגמרה,ואני צריך לספר לאמא שלי שאני ב-בא אלייך" הוא הסביר.

"אוקיי" אמרתי כשהבאתי לו את הפלאפון שלי והתחלתי לנסוע הביתה.

הוא חייג לאט.צחקקתי,אני יודעת שהוא לא מקליד הרבה.כשהוא סיים הוא נתן לי את הפלאפון אבל אני נהגתי.

"פשוט שים את זה בתיק שלי" אמרתי והוא הנהן.

כשהגענו הביתה הלכתי מיד לחדר שלי.

"בוא" אמרתי להארי.זה היה ברור שהוא לא רגיל לזה.הוא הלך אחריי לחדר שלי.

נכנסתי לחדר והורדתי את התיק שלי.הוצאתי את הניירות והספרים שאנחנו צריכים לפרוייקט ושמתי אותם על השולחן שאנחנו עובדים בו.הארי הסתכל על החדר שלי,בוחן אותו.

"א-אלה הם ההורים שלך?"הוא שאל מדבר על תמונה שהייתה בשידה שמעל המיטה שלי.הסתובבתי כדי להסתכל עליו.

"כן" ואז השאלה שתמיד חשבתי עליה חזרה לראשי,איפה אבא של הארי?היססתי אבל ממש רציתי לדעת.

"הארי?" התיישבתי על המיטה.כשאמרתי את שמו הוא מיד נתן לי את מלוא תשומת הלב שלו.

"כ-כן" הוא אמר.

"איפה אבא שלך?" שאלתי בלחישה.הארי התיישב על המיטה נראה עצוב.התחרטתי על מה ששאלתי.

"ה-הוא,אה,מת בתאונת דרכים לפני ת-תשע שנים" היה לו קשה לדבר.הוא היה רק בן חמש כאבא שלו מת.אני לא יכולה אפילו להאמין כמה זה היה קשה בשבילו ובשביל אמא שלו.

"אני כל כך מצטערת" לחשתי לו באוזן.

"זה בסדר" הוא אמר לאט.

חיבקתי אותו.

"כמה פעמים החלפת בתי ספר?" שאלתי בסקרנות.

"14" הוא אמר בעצב.

זה היה מספר מפתיע.אחנו רק בכיתה י'.נמאס לי לדבר על דברים עצובים.שנאתי לראות את הארי עצוב.

"דבר אחד אחרון" אמרתי.

הארי הסתכל עליי עם העיניים הירוקות שלו.

"אתה רגיש לדגדוגים?" שאלתי אם חיוך שובב והתחלתי לדגדג אותו.

הוא התחיל לצחקק כמו משוגע,הוא בעט את רגליו,ונפל על המיטה.הארי ניסה לברוח אז התיישבתי עליו כדי לשמור שהוא לא יקום.המשכתי לדגדג אותו.

הפסקתי כי הבנתי שהצקתי לו יותר מידי ליום אחד.שתינו צחקנו בהיסטריה.פתאום הרגשתי בליטה מתחתיי.הארי הסמיק כמו שבחיים עוד לא ראיתי אותו מסמיק.שיחקתי את עצמי כאילו כלום לא קרה כי ראיתי שהוא מובך.קמתי ממנו.

"טוב כדאי שנתחיל לעבוד על הפרוייקט" אמרתי בטבעיות.הוא קם ומשך את החולצה שלו למטה כדי לנסות להסתיר את התאונה שלו.הוא נראה ממש מבולבל ממה שקרה.זה בטח אף פעם לא קרה להארי התמים.

הלכתי למחשב והתחלתי לחפש מידע על נושא העבודה שלנו.הארי קם והתיישב לידי.עבדנו כך שאני אומרת את המידע והארי כותב אותו.

-נקודת המבט של הארי-

כשסיימנו את העבודה שלנו להיום אלייזה הציעה שנעשה קצת כיף ונלך לטרמפולינה.עדיין הייתי ממש מובך ממה שקרה קודם אבל זה נראה שאלייזה שכחה ממה שקרה.זה בחיים לא קרה לי.זה הרגיש ממש סוטה ואני לא אוהב את זה.

הלכתי אחרי אלייזה החוצה.ראיתי טרמפולינה גדולה והתרגשתי לעלות עליה אפילו שטיפה פחדתי.אמא שלי אמרה לי שטרמפולינות מסוכנות.בכל זאת לא רציתי להיראות כמו פחדן ליד אלייזה.

"אתה צריך להוריד נעליים הארי" הנהנתי והורדתי אותן.אלייזה נכנסה לטרמפולינה והתחילה לקפוץ עליה.

הצטרפתי מהר."בוא אל תפחד" אלייזה אמרה בצחוק.

צחקתי בלחץ.

אלייזה התחילה לקפוץ גבוה יותר ועיניי עברו להסתכל על החזה שלה שקפץ איתה.

מספיק עם זה הארי.זה לא יפה להסתכל על אישה ככה.

שיכנעתי את עצמי לא להסתכל על החזה שלה.התחלתי לקפוץ כל פעם גבוה יותר.הצחקוקים של אלייזה גרמו לי לצחוק.היא הייתה כל כך חמודה.