The Mysterious Boy- פרק 9

The Mysterious Boy:
פרק 9:
"איך זה יכול להיות הוא? אם זה הוא אז למה הוא לא נראה כמוהו?" שאל לואי. נמאס לו להיות היחיד שלא יודע כלום, היחיד שלא מבין מה קורה. הוא רצה תשובות ועכשיו.
"לואי זה מסובך." אמר נייל ללואי. זה בדיוק מה שלואי שנא, הוא שנא שכולם חשבו שהם יותר טובים ממנו, יותר חכמים ויכולים להבין את הכל יותר טוב. האם הוא לא חכם? הוא מאוד חכם! אז למה הם לא חושבים שהוא יצליח להבין?
"תסביר לי," אמר לואי.
"בסדר," אמר נייל. "היצור הזה שאני לא יודע את שמו האמיתי יכול להחליף צורות אבל כשהוא משתנה אל איך שהארי נראה יש לו צלקת במצח. ציירת אותו אז אני מניח שהוא הנער מהחלום שלך ולא הארי. ועכשיו אני מתחיל לחשוב שאולי אחרי הכל אתה לא הקורבן של הארי וגם אני וגם הוא לא הגענו אל הבן אדם הנכון. אני לא יודע איך הוא בוחר אבל הוא כנראה התכוון לבחור מישהו אחר ולא אותך. זה אמור להיות דבר טוב אבל כמו שאני מכיר אותך וכמו שאני מכיר אותו בטח עצבנת אותו אז אני שלך לא אמור לשנות האם אתה הקורבן או לא למרות שלי זה כן משנה כי אז זה אומר שעוד מישהו ימות."
"או מת," אמר לואי. "יכול שהוא כן ידע מי הקורבן האמיתי ורק ניסה להטעות אותך. אולי הוא מנסה לעשות את זה שוב פעם וזה למה הוא ניסה להרוג אותי. אם הוא הרג באותו היום עוד מישהו אז זה אומר שכנראה יש קורבן אחר."
"אולי," אמר נייל. "אבל אני לא חושב בגלל שהארי תמיד רצה שאני אדע מי הקורבן שלו. הוא ידע שאני אנסה להגן על הקורבן הזה ואז הקורבן ימות. המוות של הקורבן תמיד גורם לי לסבול והוא יודע את זה. הוא רוצה שאני אסבול. הארי אמנם יכול להיראות נחמד אבל אחת הסיבות שלו לרצח נערים הוא הידע שאני אסבול מכך. יכול להיות שהוא בוחר את קורבנותיו באופן רנדומלי ורק מנסה לגרום לי לחשוב שיש סדר מסוים ויכול להיות שיש באמת סדר מסוים."
"אולי לכל הקורבנות יש משהו משותף שלא חשבת עליו. אני מניח שעל הרבה דברים חשבת כמו דת, צבע עור, נטייה מינית ועוד דברים כאלו. אבל אולי זה משהו אחר לגמרי. אולי זה לאו דווקא הקורבן עצמו אלא מישהו שקשור אליו. אין לי ממש רעיון מה זה המישהו שקשור אליו אבל אני חושב שזה איזשהו קרוב משפחה. אולי כל הקורבנות בעצם קרובי משפחה. אני מניח שזה לא אבא ובן אם כל הקורבנות מתים בערך בגילי והוא הורג קורבן כל עשר שנים אבל אולי זה משהו אחר." ניסה לואי להסביר את מה שהוא חושב. הוא לא ידע בדיוק מה הוא חושב אבל הוא ידע שיש לו איזשהו רעיון שיכול להיות הגיוני. הוא לא ידע כמה הוא קרוב לתשובה הנכונה.
"כשאתה אומר קרובי משפחה האם אתה מתכוון לאחים?" שאל נייל את חברו.
"אולי, אבל מצד שני ממה שהבנתי זה קורה כבר שנים רבות אז ההורים צריכים להיות מבוגרים מאוד." אמר לואי.
"אולי זה אחים למחצה ואז זה רק הורה אחד ויש יש סיכוי יותר גדול שזה נכון. אני מתכוון, יש יותר סיכוי לאיש אחד בן מיליוני שנים לא לשני אנשים." אמר נייל.
"מיליוני שנים? האם אתה והארי בני מיליוני שנים?" שאל לואי את חברו וזה הנהן.
"וואו אתה זקן." אמר לואי.
"היי! זה מאוד לא מנומס!" אמר נייל ולואי צחק. אחרי כמה שניות גם נייל התחיל לצחוק.
"אני רוצה לשאול אותך עוד משהו בקשר לזה ששמו לא ידוע לנו שמחליף צורות." אמר לואי.
"בסדר, תשאל ואם אני יודע את התשובה אני אענה לך." אמר נייל.
"האם אבא שלי היה אמור להרוג אותו?" שאל לואי. הוא ידע שהתשובה היא כן אבל הוא היה צריך לשמוע את זה שוב כדי להיות בטוח.
"כן," השיב נייל.
"מדוע?" שאל לואי.
"אני לא לגמרי יודע. אני רק יודע שזה שאנחנו לא יודעים מה השם שלו ואבא שלך לא בדיוק היו החברים הכי טובים." אמר נייל. "בלשון המעטה."
"במילים אחרות הם היו אויבים." אמר לואי.
"כן משהו כזה." אמר נייל. "אבל לא בדיוק."
"לא הבנתי," אמר לואי.
"גם אני לא. אני חושב שהם היו אויבים אבל אני לא בטוח. אני מבין שזה נראה כאילו שאני מכיר את כל העולם אבל זה לא נכון. אני מתכוון כן, אני מכיר הרבה אנשים אבל אני לא מכיר הרבה אנשים ממש טוב." אמר נייל.
"אז אתה מכיר הרבה אנשים אבל לא טוב?" שאל לואי.
"משהו כזה," אמר נייל. "צריך לחשוב על דרך לברוח."
————–
כשהארי הגיע לבית שלו הוא הופתע לגלות שלואי לא היה שם. והוא אפילו הופתע יותר לראות את ליאם יושב קשור ליאם. הארי התקרב אליו ושיחרר אותו. "ליאם, מה קרה? איפה הנער שהיה כאן?" הוא שאל את ליאם.
"אני לא יודע. הגעתי לפה ואף אחד לא היה פה ואז מישהו הגיע. בהתחלה חשבתי שהוא אתה כי הוא היה נראה מאוד דומה לך ואז ראיתי על המצח שלו צלקת, צלקת שאין לך, ואז הוא קשר אותי לעמוד." אמר ליאם. הארי שם לב למחברת של לואי.
"תביא לי את המחברת הזו." אמר הארי והצביע על המחברת. ליאם עשה כמבוקשו. הארי פתח את המחברת בעמוד של הציור של הדמות מחלומותיו של לואי ושאל את ליאם האם זהו האדם שקשר אותו וליאם הנהן בחיוב.
"טוב, לך לבית שלך. אני אחשוב איך למצוא את לואי ואת האדם שקשר אותך." אמר הארי.
"בסדר, תודה אדוני." אמר ליאם והלך משם.
————–
הארי היה בדרכו אל מארק, אבא של לואי. הוא פקד על מארק להרוג את האדם הזה. את מחליף הצורות הזה. אפילו הארי לא ידע את שמו. הוא דפק את הדלת וילדה קטנה פתחה אותה. "שלום חמודה," הוא אמר. "איך קוראים לך?"
"דייזי," היא אמרה.
"אבא בבית?" הוא שאל והיה הנהנה. היא סגרה את הדלת וכעבור בערך שתי דקות חזרה עם אביה. כמארק ראה את הארי הוא נבהל. "דייזי לכי לשחק עם לוטי." הוא אמר לה.
"אבל היא לא רוצה לשחק איתי." השיבה דייזי בעצב.
"אז תגידי לה שאבא אמר לך לשחק איתה." אמר מארק. דייזי הנהנה והלכה לשחק עם אחותך. מארק פנה אל הארי כועס. הוא שאל: "מה אתה עושה פה?"
"אנחנו צריכים לדבר." אמר הארי.
"למה? מה קרה?" שאל מארק.
"אני זוכר שפקדתי עלייך להרוג אדם מסוים והיום גיליתי שלא עשית זאת. היו לי חשדות מסוימים בנושא כבר קודם אבל היום הן התגלו כנכונות." אמר הארי. "האם ברצונך לתת סיבה מספיק טובה לכך שזה לא התבצע או שאני צריך להרוג כל מיני אנשים שחשובים לך? למשל הילדה החמודה הזאת פה. קוראים לה דייזי, נכון?"
"בוא נלך לדבר למעלה." אמר מארק והם עלו לקומה למעלה. הם הלכו לחדר העבודה שלו, החדר שלילדים אזור להיכנס אליו. מארק נעל את הדלת והתיישב על הספה. הארי התיישב לידו.
"תראה מארק," התחיל הארי לדבר. אני לא רוצה לפגוע בך ובאנשים שחשובים לך אבל כשהפקודות שלי לא מתבצעות אנשים נפגעים. במיוחד אלו שהיו אמורים לבצע את הפקודות. האם אתה רוצה להיות עוד אחד מאותם אנשים שאיבדו את המשפחה שלהם בגלל שהפקודות שלי לא התבצעו כראוי?"
"הארי, כבר לקחת לי את הבנים. את רובם כבר שנים רבות. עכשיו אתה לוקח את לואי. עוד עשר שנים תיקח לי ילד מאישה אחרת." הוא אמר. "האם אני לא סובל מספיק?"
"כנראה," השיב הארי. הוא לא התכוון לוותר ומארק ידע שהוא לא יוותר. הארי עקשן. מאוד עקשן. נשמעה דפיקה בדלת. מארק פתח אותה וראה את דייזי. "מה את עושה כאן? אמרתי לך לשחק עם לוטי!" הוא צעק עליה. היא התרחקה צעד אחד בפחד. היא אהבה את אביה, מאוד אהבה אותו, אבל היא גם פחדה ממנו, מאוד פחדה.
"היא… היא לא רוצ… רוצה לשחק איתי." הילדה בקושי הצליחה להוציא משפט שלם.
"בואי נלך לדבר איתה." הוא אמר וכאשר הוא ראה את מבטה המפוחד הוא הוסיף, "אל תדאגי אני לא כועס."
כשהם הגיעו לחדרה של לוטי ודפקו על דלת חדרה היא לא פתחה. מארק פתח אותה בכעס וראה את לוטי עושה שיעורי בית. "שרלוט!" הוא אמר בכעס והיא הרימה את ראשה אליו.
"מה?" היא שאלה.
"תשחקי עם דייזי." הוא אמר לה.
"שפיבי תשחק איתה. היא רוצה כדורגל ואני לא אוהבת כדורגל. פיבי לעומת זאת מאוד אוהבת כדורגל." אמרה לוטי.
"פיבי אצל חברים," אמר מארק.
"אז תשחקו אתם." היא אמרה לו. "לי יש עבודה שאני צריכה להגיש למחר."
"אני עסוק כרגע במשהו חשוב. תשחקי איתה עד שאני אסיים ואז תמשיכי את שיעורי הבית שלך." הוא אמר לה והיא הבינה שהוא הסתבך במשהו. מארק מעולם לא היה עסוק מידי. תמיד היה לו זמן לשחק עם בנותיו אלא אם הוא הסתבך. זה כבר כמה פעמים בעבר. "אבא אני רוצה לדבר איתך לבד." היא אמרה לו.
"בסדר," הוא אמר ופנה אל ביתו הקטנה. "דייזי לכי לראות טלוויזיה. אני צריך לדבר עם אחותך."
"אבל אבא, היום יום שני. בימי שני אסור לראות טלוויזיה." היא אמרה לו. זה היה חוק שאמא שלה קבעה. בימי שני, חמישי ושבת לא רואים טלוויזיה.
"אני מרשה לך היום חד פעמי." אמר אבא שלי.
"בסדר," היא אמרה והלכה לראות טלוויזיה. הוא סגר את דלת חדרה של לוטי.
"מה קרה?" הוא שאל.
"שב," היא אמרה והצביעה על מיטתה. היא התיישב והיא התיישבה לצדו.
"על מה רצית לדבר?" הוא שאל אותה.
"במה הסתבכת?" היא שאלה. הוא לא ציפה לזה. הוא לא יכול להגיד לה את האמת אבל הוא לא רצה לשקר לה. הוא לא ידה מה להגיד.
המשך יבוא…