The Mysterious Boy- פרק 5

The Mysterious Boy:
פרק 5:
"כן," השיב לו ליאם. "למה? אתה מכיר אותה?"
"זה סיפור ארוך." אין לו כוח לדבר על זה. מה קת'רין עושה פה? איך היא לא מתה? מה היא רוצה ממנו? הוא שאל את עצמו שאלות רבות. טוב התשובה לשאלה האחרונה דיי ברורה. היא רוצה לנקום בו על שהרג את אחיה. "לך," הוא אמר לליאם.
"אוקיי אדוני," הוא אמר להארי והלך.
————–
"נייל," קת'רין אמרה לו והוא הסתכל עליה במבט שואל.
"מה?" הוא שאל.
"צריך להרוג את הארי." היא אמרה. הוא הסתכל עליה מופתע. היא תמיד הייתה נגד רצח, מה קרה פתאום? למה היא כל כך רוצה להרוג אותו?
"ממתי את בעד רצח?" הוא שאל אותה.
"מאז שהוא…" היא התחילה לומר ולקחה נשימה עמוקה. אם היא תגיד את זה, היא תגלה לנייל על האמת. הוא שנא אותה אבל עכשיו הוא לא. עכשיו הוא לא שנא אותה משום שהוא אינו ידע מי היא. "…הרג את אחי." היא השלימה את המשפט ונייל הסתכל עליה מופתע. הנה, עכשיו היא תשנא אותו.
"קת'רין מי את?" הוא שאל אותה.
"אני קת'רין צ'ייס." היא אמרה לו. "אתה לא זוכר אותי?" ברגע שהיא שאלה אותו את השאלה הזו הוא נזכר. היא ראתה בעיניו את השנאה שלו אליה. היא הרי הייתה רוצחת. לפני שנים רבות הוא הרג אותה, אז הוא תהה איך זה ייתכן שהיא חיה? הוא התרחק ממנה והלך לסלון שם הוא מצא את לואי. "בוא הולכים!" הוא אמר בתקיפות וגרר משם אל לואי. לואי לא הבין מה קורה. מדוע נייל כל כך לחוץ? למה הם רצים? ולמה הם השאירו את קת'רין מאחור? לואי שאל את עצמו שאלות רבות. הוא לא הבין מה קורה והוא שנא לא להבין מה קורה. הוא שנא את חוסר הידיעה הזה. אומנם חוסר הידיעה מלווה אותו כל החיים כי הוא יודע שכל אחד מאיתנו יודע כל כך מעט על עולמנו אבל הוא שנא שגם את המעט שאנשים אחרים יודעים הוא לא יודע. "נייל, מה קורה פה? למה אנחנו בורחים? למה קת'רין לא איתנו? לאן אנחנו בורחים?" הוא שאל את חברו שנהיה אדום ונראה כמו עגבנייה.
"לואי תקשיב," אמר חברו ונעצר. הוא נשם נשימות מהירות וקצרות. "אני אגיד לך את הכל אחר כך אבל עכשיו אנחנו חייבים לברוח." לואי מעולם לא ראה את חברו כל כך מפוחד.
"מהארי?" לואי שאל ונייל הניד בראשו לשלילה.
"אז ממי?" שאל לואי.
"מקת'רין," אמר חברו ולואי הסתכל עליו במבט מבולבל. כנייל שם לב שחברו מתכוון לשאול אותו שאלה הוא אמר, "אין זמן לשאלות. אני אספר לך הכל אחר כך." והם רצו. לואי לא חשב שהוא מסוגל לרוץ כל כך מהר. הוא חשב שזה בלתי אפשרי אבל הם רצו כל כך מהר. הם הגיעו לבית נטוש. "חכה פה!" אמר נייל ללואי בתקיפות ונכנס לתוך הבית הנטוש.
————–
כשנייל נכנס הוא ראה את הארי מחייך. "אז חשבת על ההצעה שלי יותר לעומק?" הוא שאל את נייל.
"למה אתה רוצה להרוג אותו? למה אתה רוצה לפגוע בו? למה אתה לא מסוגל פשוט להניח לו לנפשו?" שאל נייל. "הוא לא עשה לך כלום!"
"אתה יודע למה אחרי שהכנסת את לואי לביתך לא הצלחתי לפרוץ לשם?" שאל הארי מתעלם ממה שנייל אמר.
"אין לי מושג." אמר נייל.
"תמיד היית טיפש." אמר הארי. "למה באת לפה?"
"למה לא הצלחת לפרוץ לביתי?" שאל נייל והארי חייך. הוא ידע שהוא יצליח לגרום לנייל לחשוב על העובדה הזו. הארי תמיד הצליח לפרוץ לביתו של נייל חוץ מפעמיים. עם ג'יימס ועכשיו.
"אתה זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שלא הצלחתי לפרוץ לביתך?" הארי שאל ונייל נזכר בזמן הנורא הזה. הוא ניסה להגן על ג'יימס והתאהב בו אבל ג'יימס לא הרגיש אותו דבר. הארי לא יכל להיכנס לביתו של נייל וג'יימס השתגע וברח משם. הוא לא רצה להיות קרוב למישהו שמאוהב בו וג'יימס לא מרגיש את אותו הדבר והוא גם פחד. פחד מהכל. כל רעש קטן שהוא שמע הלחיץ אותו והוא לא היה מסוגל לסבול את זה יותר. אחרי שהוא ברח הארי רצח אותו ואת כל הכפר שהוא גר בה.
"כשהקורבן שלך היה ג'יימס." אמר נייל עם דמעות. הזיכרון של מה שקרה אז עדיין מציק לו. זה תמיד מציק לו אך עם ג'יימס זה הציק לו במיוחד. הוא לא היה מסוגל לתת לדבר כזה שוב לקרות. "למה אז לא הצלחת להיות מסוגל לפרוץ לביתי?" הארי צחק.
"מה מצחיק אותך?" נייל התעצבן והארי התקרב אליו.
"שאתה כל כך טיפש." הוא אמר תוך כדי צחוק.
"נייל הכל בסדר?" לואי נכנס לתוך הבית הנטוש וראה אותם. הארי הסתכל עליו וחייך.
"למרות שהבאת אותו אני דיי בטוח שהתשובה להצעה שלי היא לא." הוא אמר בשקט.
"לואי לך!" נייל צעק בזמן שהארי התקרב אל לואי. לואי התרחק מהארי עד שגבו נתקע בקיר והוא לא היה מסוגל להתרחק עוד יותר. הוא כמעט עשה פיפי במכנסיים מרוב פחד. ככל שהארי התקרב אל לואי חיוכו רק גדל. הוא המשיך להתקרב וכשהוא היה קרוב ללואי לואי בעט בבטנו בחוזקה עד שהארי עף אחורה והתחיל לרדת לו דם. לואי התקרב עליו והסתכל על בטנו. הדם היה שחור. הוא הסתובב אל נייל. "מדוע באנו לכאן?" הוא שאל את חברו.
"לואי אני אספר לך את הכל אחר כך." אמר נייל.ץ
"לא! אתה תספר לי את הכל עכשיו!" הוא צעק וחזר להסתכל על הארי. כבר הפסיק לרדת לו דם והיה נראה שהפצע שלו מתחיל להיסגר. הוא התיישב ואמר: "אני יכול לספר לך למה הוא הביא אותך לכאן."
המשך יבוא…