the blood of an Angel פרק 5 (1D) מקנזי מתה ?!

היי אתם ממש מוצאים לי את החשק להמשיך את הסיפור !!!
אתם לא רושמים תגובות כמו לפני מה זה נהפך למשעמם ?!!?
פלייז אני מבקשת שתגיבו !!!
___________________________
פרק -5-
~לאחר חודשים יום לפני שהבנים חוזרים~
נ.מ כללית:
אל סידרה את חולצתה,
היא הסתכלה במראה ויצאה.
היא נתנה לה בגדים חדשים.
היא התלבשה ואז סירקה את שיערה החום.
הילדה יצאה מהשרותים מסתכלת בחיוך אל אימא שלה.
"אני גאה בך" אל אמרה.
ריצ'ל ניכנסה מחבקת את הילדה.
"השיער שלך גדל מהר" היא אמרה לילדה.
"תודה" קולה הצרוד של הילדה לחש.
"את מוכנה לחזור הביתה" שאלה אל.
"כן, אבל מעכשיו אני מלאני" הילדה אמרה.
"אבל מקנזי" אל אמרה.
"אני בן אדם חדש !!! מלאני זה השם החדש שלי" מלאני אמרה.
הילדה הקטנה שלפני חצי שנה הייתה בלונדינית ומוכת על ידי אביה החורג.
"ואני הילדה שאת אימצת אין יותר מקנזי" מלאני הוסיפה ואל הנהנה עליה.
"כל מה שיעשה אותך מאושרת" אל אמרה לה.
~לאחר יום~
"מלאני תתארגני הבנים תכף פה" אל צעקה מלמטה.
"אוקי" היא צעקה לה בחזרה.
נ.מ מלאני.
החלפתי את השם והחזרתי את השיער לצבע המקורי שלו.
זהו אין יותר מקנזי.
אני מלאני.
צבע גופי ניהיה יותר בהיר ממקודם.
עכשיו ציבעו לבן כמו שלג.
כמות הזמן שהיתי במקום סגור, לקחה את כל הצבע ממני.
הצלקות כבר לא רואים אותן כי הן בצבע של העור שלי.
אחרי שהתקלחתי חזרתי לחדר שלי שמה שמלה פרחונית קצרה.
שמתי עיפרון שחור מתחת לעין ומסקרה.
שפתי עכשיו יותר כהות מהגוף שלי.
שמעתי את קולותיהם של הבנים.
הסתכלתי במראה מחייכת.
זהו אני הולכת לראות את ליאם.
בחודש האחרון הוא התעלם ממני.
נשמתי עמוק וירדתי למעטה.
ראיתי את ליאם מחובק עם מישהי, הם חיכו אחד לשני ונתנו נשיקה קטנה על השפתיים אחד לשני.
ליבי הפסיק לפעום.
כולם צחקו ואז נייל שם לב אלי.
"הייי מי את" שאל רץ אלי.
"מלאני אני הבת המאומצת של אל ודס" אמרתי והם לא זיהו אותו למרות שליאם הסתכל עלי מוזר.
"את מזכירה לי את מקנזי" הוא אמר.
"אני חברה טובה שלה" אמרתי והוא התקרב אלי.
"איפה היא" הוא שאל .
"מתה" אמרתי באדישות.
"מלאני" צעקה עלי אל.
"היא מתה" הוא שאל רועד.
"לא ניראלי שאכפת לך כל כך" אמרתי מצביעה על הבחורה שהיתה איתו.
"סופיה" היא התקרבה בחיוך אלי.
"מלאני" אמרתי בחיוך מאולץ.
"את חברה של ליאם" שאלתי בחוצפה.
"מלאני" צעקה עלי שוב אל.
"היתי חברה שלו ואז ניפרדנו ולפני חודש חזרנו" היא אמרה.
"אה כי חשבתי שהוא חבר של מקנזי זאתי שמתה" אמרתי בלי רגש.
"מה? לא שמעתי את השם הזה אפעם" סופיה אמרה.
"או אוקי פשוט היא לא הפסיקה לדבר עליו עד היום האחרון שלה אתמול" אמרתי והלכתי למטבח.
"מלאני מה הבעיה שלך" שאלה אל .
"אימא אמרתי לך מקנזי מתה ועכשיו מלאני פה" אמרתי והיא חיבקה אותי.
"אני מכינה קפה מישהו עוד רוצה" צעקתי והיו כמה כן .
הכנתי חמש כוסות.
הבאתי ללואי ליאם הארי דס ולעצמי .
"מלאני אני יכול לדבר איתך רגע" שאל הארי ואני הנהנתי ועלינו לחדר שלי .
"מה האר" שאלתי מסתכלת במראה.
"מקנזי למה את מתנהגת ככה" הארי שאל.
"אמרתי שאין יותר מקנזי מלאני פה" אמרתי .
"מקנזי מה קרה" הוא שאל מתקרב עלי מחזיק את ידי.
"הוא הפסיק לדבר איתי בחודש האחרון ואתמול היא באה, אני החדשה, מלאני" אמרתי והוא חיבק אותי.
"אני גם אחותך החורגת" הוספתי והוא הסתכל עלי מופתע.
"אני זאת הסיבה שההורים שלך ניפרדו" אמרתי והוא עזב אותי.
"בגללך" צעק עלי .
"כן, אני כל כך מצטערת" אמרתי מתקרבת.
הארי התרחקת ממני עם דמעות בעיניים.
"הארי זאת לא פאקינג אשמתי !!! הלוואי ולא היתי נולדת בכלל" צעקתי עליו.
דחפתי אותו מהחדר שלי נועלת אותה.
התישבתי על המיטה שלי בוכה.
המילים חוזרות בראשי, הלוואי ולא היתי נולדת.
עם לא היתי נולדת כל זה לא היה קורה.
ההורים של הארי אולי לא היו מתגרשים… ליאם ואני לא הינו ביחד.
ואז כלום לא היה משתבש.
שמעתי דפיקות על הדלת.
"רגע" אמרתי בקול רועד.
ניגבתי את הדמעות מסדרת קצת את האיפור. הלכתי לפתוח את הדלת.
פתחתי אותה רואה את סופיה.
"היי" היא אמרה.
"היי" אמרתי לה מסתכלת עליה בשינאה.
"אני יכולה להכנס" היא אמרה בקול רך.
"אוקי" אמרתי והיא ניכנסה.
סגרתי אחרי את הדלת והיא התישבה על המיטה וחייכה.
התישבתי לידה ואז החיוך שלה נעלם והפך לגם מבט שינאה.
"אוקי תקשיבי לי טוב ליאם שלי ורק שלי, ראיתי איך הסתכלת עליו" היא אמרה תופסת לי את היד.
היא תפסה ממש חזק, התחיל לכאוב לי אבל התעלמתי מיזה. זה לא כואב כמו שליאם הכאיב לי.
"אין לי שום עיניין בליאם, הוא מגעיל והוא שבר את הלב של מקנזי ובגלל זה היא מתה" אמרתי והיא עזבה לי את היד.
"תתרחקי ממנו כמה שאת יכולה" היא אמרה ועזבה את ידי ויצאה מישם מחייכת.
הסתכלתי על היד רואה את הסימנים של היד של סופיה.
התעלמתי מיזה ושמתי על זה איפור. עכשיו לא רואים את זה יופי.
החלפתי לפיג'מה חמה, עכשיו כבר חורף.
"מלאני אוכל" צעקה אימא.
"אני לא רעבה" צעקתי בחזרה ונישכבתי במיטה.
עצמתי את עיני נופלת לשינה.
נ.מ ליאם-
ואו אני לא מאמין שמקנזי מתה.
אבל זאת אשמתי… אני זה שבגד בה.
אני פשוט לא מאמין איזה חרא אני. אבל סופיה באה וממש מטפלת בי.
באמצע ארוחת הערב קמתי מהשולחן והלכתי לשרותים למעלה.
פתאום שמעתי צרחה.
"עזוב אותי" שמעתי שוב.
"אתה מכאיב לי" עוד צעקה.
"דיי" באותו רגע רצתי לחדר שהיה של מקנזי פתחתי אותו רואה את מלאני הזאת מתפתלת על המיטה.
היא הזיעה, רצתי עליה מזיז את הכתפיים שלה.
"מלאני" אמרתי את שמה.
פתאום היא פתחה את העיניים שלה.
"הוא לא פה נכון" היא שאלה.
"האבא החורג שלי לא פה נכון" היא שאלה והסתכלה עלי בעיניים מוכרות.
"מקנזי" שאלתי והיא הנידה את ראשה.
"תעוף מיפה" היא אמרה מסתובבת עם הגב אלי.
"אני עזרתי לך" אמרתי והיא הסתובבה מסתכלת עלי במבט שינאה.
"בגללך היא מתה, והיא עוד בטחה בך. היא אהבה אותך. היא אוהבת אותך" היא אמרה והסתובבה עם הגב.
"אני מצטער אני לא ידעתי מה אני עושה" אמרתי ובאמת התכוונתי לזה.
"זה לא משנה עכשיו" היא אמרה.
"לילה טוב" אמרתי והיא החזירה לי.
~יום למחרת~
נ.מ מלאני-
ישבתי על הספה רואה טלויזיה.
פתאום הפעמון של הדלת צילצל.
כמתי לפתוח שקופסת גלידה חצי ריקה בידים שלי.
מולי עמדה אישה בערך בגיל 40+.
"אמ את בטוחה שלא טעית" שאלתי לוקחת עוד כף של גלידה.
"א. לא אני אימא של ליאם ב.עברת איזו פרידה קשה שאת אוכלת גלידה ככה" היא אמרה שנתתי לה להכנס.
"אפשר להגיד" אמרתי והיא חייכה.
"מי את" היא שאלה אותי שהיתישבנו ביחד על הספה.
"אני מלאני הבת של דס ואל" אמרתי והיא הסכלה עלי מוזר.
"כמה שנים לפני שדס ואן ניפרדו אל ודס היו ביחד ובגדו באן" אמרתי והיא הינהנה.
"את מכירה את מקנזי" שאלתי אותה והיא הינהנה.
"שמעתי עליה כל כך הרבה, ליאם היה מדבר איתי בטלפון ואומר שהשיער הבלונדיני שלה כל כך יפה
והעיניים הירוקות חומות הגדולות שלה ממש מדהימות" היא אמרה.
"את יודעת שהיא מתה" שאלתי והיא היתה בשוק.
"מה מתי" היא שאלה.
"לפני פחות משבוע מהסרטן מתי שהבן שלך היה עם סופיה" אמרתי בדיוק שליאם ירד במדרגות.
"אימא" הוא צעק רץ עליה היא חיבקה אותו חצי חיבוק.
"אני מאוד מאוכזת מימך" היא אמרה ואני עליתי למעלה נותנת להם לדבר.
אחרי כמה דקות שמעתי צעדים מתקרבים לי לחדר.
"תודה שאמרת לה את זה, אה והיא מזמינה אותך לבוא איתנו לבית שלנו" אמר ליאם בלי רגש ואני חייכתי.
"תמסור לה תודה ממני" אמרתי והוא פשוט חייך אלי חיוך מזלזל.
לקחתי תיק קטן שמה בו שתי שמלות, שלוש חולצות, שני שורטים ושני ג'ינסים סקיני.
ירדתי למעטה ניזכרת שלא סיימתי את הגלידה.
הלכתי למקרר מוציאה את הגלידה ומתישבת בשולחן אוכל, אז קלטטתי את הארי יושב מולי ומסתכל עלי.
"אני מצטערת" אמרתי מחייכת עליו חיוך קטן.
"סליחה שצעקתי" הוא אמר וחייך אלי
"זה בסדר, הגיע לי" אמרתי והתחלתי לאכול את הגלידה.
"את עדין אוהבת אותו נכון" הוא שאל ואני הנהנתי .
"הוא כזה מניאק" הארי אמר קם ממקומו ועובר לשבת לידי.
"אני לא כועסת עליו, אני כועסת על עצמי שחשבתי שאני ימצא מישהו" אמרתי והוא חיבק אותי.
בכיתי קצת על הכתף שלו.
"קרן הזמינה אותי לבוא איתכם לבית שלה" אמרתי והוא הסתכל עלי .
"את בטוחה שאת תעמדי בזה" שאל הארי ואני הנהנתי.
"אני מקווה" אמרתי לכתף שלו.
"אני יהיה שם אל תדאגי" הוא אמר ואני חייכתי.
"אז מה אח, יש לך מישהי" שאלתי והוא צחקק קצת והנהן.
"ביום הזה שיצאנו לבר הכרתי מישהי ממש יפה מצחיקה וחמודה" אמר במבט חולמני.
"אה והיא צריכה לבוא כל…" לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט היה צילצול מהדלת.
"אני ילך" אמרתי והלכתי לדלת.
מולי עמדה מישהי בת 18 לכל היותר, עיניים מהממות בצבע כחול בהיר, גוף רזה וסטייל מגניב.
"את החברה של הארי" שאלתי והיא ציחקקה.
"אני מקווה" לחשה לי.
"אני אחותו החורגת" אמרתי ומשכתי אותה למטבח.
"אמבר" הארי שאל מופתע .
"אמרתה שאני יכולה לבוא לא" היא שאלה והוא הינהן.
"אני מלאני" אמרתי וחזרתי לשבת לאכול את הגלידה.
"ואו את אכלת את כל הקופסה" היא שאלה ואני הינהנתי.
"לא אכלתי ככה רק אחרי הפרידה הראשונה שלי" היא אמרה ואני צחקתי.
"זאת הפרידה הראשונה שלי" אמרתי והיא הסתכלה עלי בחיוך קטן.
"אני יעזור לך לעבור את זה" היא אמרה ואני צחקתי שהיא משכה אותי לחיבוק.
"תודה" אמרתי והיא חייכה.
בדיוק ליאם וסופיה ניכנסו למטבח רואים אותי עם דמעות מחובקת עם מישהי.
"מה קרה" ליאם שאל אותי.
"למה זה עינינך" שאלתי ויצאתי מישם מהר.
אמבר רצה אחרי מבינה שזה הוא.
"את לא רצינית איתי" היא אמרה.
"מלאני, אתם לא היתם בכלל ביחד" היא אמרה ואני צחקקתי קצת.
"רק הארי, אל דס ועכשיו את יודעים" אמרתי והיא הסתכלה עלי במבט מבולבל.
"אני מקנזי, טוב לפחות היתי. עד שליאם בא עם הזונה הזאת. מקנזי מתה ועכשיו מלאני פה" אמרתי.
"אני מצטערת כל כך" היא אמרה.
"אל תצטערי, אני היתי מפגרת שהאמנתי שמישהו כמוהו יואהב אותי" אמרת והיא חיבקה אותי.
"אמבר מלאני אימא של ליאם פה תרדו" שמענו את הארי.
לקחתי את התיק שלי וירדתי יחד עם אמבר .