That's how I want my life?פרק 5:הנשיקה והפלאשבק הכואב

פהה שיניתי את הפרק זה אמור להיות שהם מתנשקים ואז היא בורחת אבלל שיניתי ושיניתי חח
____________________
מהפרק הקודם (חיחיחי אני מגלה לכן מי היה בחדר ודיבר עם ברוק במדרגות)
"מה עכשיו?"שאלתי אותו
"אני רוצה שתעזרי לי"לואי אמר בחיוך
"חח אוקי במה?"שאלתי בסקרנות יתר
"אני חושב לעשות לה הפתעה והיא…."לואי אמר לי את כל ההפתעה ואני הנהנתי בחיוך ועליתי למעלה פתחתי את הדלת ולא תאמינו מי היה שם
"מה אתה עושה פה?!"אמרתי בעצבים
פרק 5:
"אממ אני באתי להגיד לך משהו…שבי"הארי אמר ותפח עם ידו על המיטה ואני ברוב עקשנותי שילבתי ידיים ונשארתי לעמוד שם -_-
"איך שאת רוצה" הוא קם והתחיל ללכת לכיוון שלי ואני הלכתי אחורה
"ה..א…ארי" גמגמתי הוא המשיך להתקדם לעברי ואני המשכתי ללכת אחורה עד שנתקעתי בדלת המחורבנת הזאת
"אמרתי לך שזה עוד לא נגמר" הוא אמר עם חיוך משועשע על הפרצוף
"אוי לא הארולד תמחק את החיוך המזויין (סורי על המילה) הזה מהפרצוף" אמרתי בפחד הוא התקדם אליי והאפים שלנו התחכחו זה בזה הרגשתי את הנשימות החמות שלו על שפתיי ליבי הלם בחוזקה
"חחח איזה חיוך?"שאל כאילו הוא סתום אוי הארולד מה נעשה איתך-_-
"האזה תתרחק בבקשה"אמרתי את זה עוד שנייה פורצת בבכי "נו הא-"הוא נישק אותי ועלו לי פלאשים על מה שקרה פעם
פלאשבק:
"אממ ברוק אני אוהב אותך"שון אמר בזמן שאנחנו בבית שלו עושים את העבודה במדעים לא הבנתי אבל משהו אמר לי להאמין לו הוא נישק אותי בפראות והתנגדתי באמת הוא דחף אותי לחדרו והחזיק בי חזק בסופו של דבר השתחררתי
"ת..תעזוב אותי'אמרתי בפחד והוא הוציא אקדח "מ..מ..ה אתה עושה"אמרתי בפחד
"את תעשי את מה שאני אומר לך!"הוא צעק ואני הנהנתי חולשות "תתפשתי!"איים
"מה למה?"שאלתי מאויימת
"נוו תתפשתי"צעק ועשיתי כרצונו "ילדה טובה עכשיו תשכבי על המיטה!"צעק פחדתי לעשות טעות ועשיתי את מה שהוא אמרהייתי ערומה התביישתי בעצמי כלכך "תביאי את ידייך"הוא הורה לי הוא קשר אותי באזיקים וקשר את רגליי ופי שלא אצעק פחדתי הוא הוריד את מכנסיו ואז…..קרה מה שקרה כלכך בכיתי הוא פירק מידי את האזיקים והחבלים הוא החזיר את בגדי עליי והשליך אותי ברחוב
סוף פלאשבק
בהתחלה לא החזרתי לו נשיקה ונאבקתי בו הכתי את חזהו ואחרי חמש דקות בהם אני מתאבקת בו ויתרתי המוח כבר לא תקשר עם הגוף שלי ופשוט נישקתי אותו אחרי רבע שעה עצרנו בשביל לנשום מצחנו היו זה אל זו עניי היו עצומות וניסיתי להסדיר את נשמותיי מתענגת על הרגע ואז שהבנתי מה קרה פקחתי את עניי ופשוט ברחתי מהחדר ירדתי בריצה מהקומה השנייה אל ניסתה לעצור אותי כי היא ראתה את הדמעות שלי רצתי למקום הכי אהוב עלי וזה הים
"מה קרה?"שאל והקול שלו היה מוכר, מוכר מידי
"כלום___ תלך מיפה"אמרתי בצעקה
"זה לא ניראה לי כלום רוצה לדבר?"___שאל בחיוך מעודד
"לא….כן!"אמרתי ופרצתי בבכי הוא חיבק אותי ולא אמר כלום הוא נתן לי לבכות