TDKAU פרק 9 +10+ הודעה עצובה:(

פרק 9 + 10

"בוקר טוב!" שמעתי את הארי אומר לי, והרגשתי את ידו עוברת בין שערותיי. פקחתי את עיניי, וניסיתי לשחרר את ידו משיערי. או, כמה שאני שונאת שמשחקים לי בשיער.
"בוקר.." אמרתי לו, מתרוממת מהמיטה והולכת לכיוון חדר האמבטיה. הסתכלתי על עצמי במראה. כמו כל יום כשאני מתעוררת, נראיתי נורא. שיערי מבולגן ומפוזר, שקיות בעיניים, ומפי נדף ריח של בוקר. צחצחתי את שיניי במהירות, וסידרתי מעט את שיערי. לפחות לטפל בשני הפגמים האלה..
יצאתי מהחדר, וראיתי את הארי עדיין שוכב במיטה. עיניו בחנו אותי מכף רגל עד ראש.
"גם כשאת קמה משינה את יפה.." הארי אמר לי, מחייך, וגלגלתי את עיניי. באמת שהתגעגעתי לירידות שלנו.
"הלוואי שיכולתי לומר אותו דבר עליך." אמרתי לו, ויצאתי מהחדר לכיוון הסלון. ישבתי על הספה וצפיתי בהארי שהלך בעקבותיי, והתיישב לידי על הספה.
"מה את רוצה לאכול?" הארי שאל אותי, וניסיתי להתחמק מזה.
"כלום, אני.. אני אכין לי לאכול יותר מאוחר." אמרתי להארי, והעברתי את ידיי בשיערי. היום הוא ממש לא הסתדר לי, איך אני שונאת את הימים האלה..
"להכין לך טוסט?" הארי המשיך ושאל אותי על האוכל, למרות שסירבתי כבר.
"לא, הארי. תודה." אמרתי לו, בפנים קרות. קמתי הבוקר די עצבנית, השיער לא מסתדר לי ואני מרגישה כאילו לא ישנתי כל הלילה.
"אוקיי.." הארי אמר לי, וקם מהספה. "את עצבנית עליי?"
"אני עצבנית בכללי.." אמרתי להארי, וקמתי אליו. הייתי מולו, ודי התעלמתי מהעובדה שממש היינו קרובים. אבל ממש. "אתה מכיר אותי.. אני לא יכולה להיות עצבנית עליך."
"את תמיד עצבנית עליי.." הארי אמר, מחייך. איך בן אדם יכול לחייך כשהוא אומר משפט כזה? וחוץ מזה, אני לא תמיד עצבנית עליו.. חוץ מהפעמים שהוא מעצבן אותי, כמובן.
"סתום.. בא לי חביתה." אמרתי להארי, מחייכת וטפחתי לו על החזה, שהיה שרירי. בכלל, איכשהו התחלתי להנות מהעובדה הזאת שהוא מסתובב כל בוקר בבית בלי חולצה.. ואני חושבת שזאת פעם ראשונה שאני לא מצליחה להוריד את עיניי מהגוף השרירי ומלא הקעקועים שלו. הוא תמיד היה חובב קעקועים..
שמעתי את צלצול הטלפון שלי, מתנגן לו. הרינגטון שלי היה 'heart attack', כמובן שזה היה אחד השירים של דמי לובאטו, שללא ספק הייתה האלילה שלי. הצלחתי לפגוש אותה באחד הקליפים לשירים המאוד מצליחים שלה, שהיה 'Made in USA' . ביקשו ממני להיות שם, אחת הבנות המצחקקות האלה שאמורות להיפגש בלונה פארק. [בננות, תזרמו שהאלבום החדש יצא כמה שנים מעכשיו, כי אין לי כוח להתחיל להמציא שמות לשירים. יצא לי אסון כשניסיתי את זה ב'לשיר בשבילו'.. :O]
חיפשתי את הטלפון שלי, וכשמצאתי אותו ראיתי על הצג את השם שלה. את שלי, שהייתה החברה הכי טובה שלי.
"שלי?" אמרתי בטלפון, מתרגשת. לא דיברנו כבר כמעט חודש! למרות שאני בבריטניה בערך שבוע, עוד לפניי זה היא טסה לאיטליה כדי לדגמן שם לאיזה מגזין אופנה.
"אנה! לא דיברנו כל כך הרבה זמן.. איך בבריטניה?" שלי שאלה אותי, והסתובבתי בסלון במעגלים. זה היה ההרגל שלי, שאני עושה כשאני מדברת בטלפון.
"ממש כיף!! איך באיטליה?" שאלתי אותה, מחייכת אליה. ראיתי את הארי מסתכל עליי מהמטבח, ומתחיל לצחוק.
"היה כיף.. איך את והארי?" היא שאלה אותי. מאז שהכרתי בינה לבין הארי, היא תמיד אמרה לי שאני והארי נועדנו להיות ביחד, מה שממש לא נכון. אני והארי? בחיים לא! [יצא לי אולי 3 פעמים בסיפור הזה לכתוב אני והארי, וכשאני כותבת את זה אני נזכרת שלא המשכתי את 'אני והארי' מלא זזמן אז סורי..]
"רגיל. תפסיקי לחשוב שיהיה בנינו משהו.." אמרתי לה, וכנראה הארי שמע אותי אומרת את זה, וישר ידע שאנחנו מדברות עליו. הוא ידע כבר כמה שלי מתכננת שאני והוא נהיה ביחד..
"תגידי לה שזה עוד יקרה." הארי אמר, כמו תמיד. הוא תמיד מקשיב לשיחות שלי ושל שלי, אבל אני לא עוצרת אותו. אנחנו לא מספרות סודות כמו שאר החברות.. את זה אנחנו עושות פנים מול פנים. בטלפון לא יוצא לנו כל כך הרבה לדבר, כי אני שלי והחברה הטובה השלישית שלנו, ג'יין [שכבר כתבתי עליהן בפרק הראשון] גרות ממש צמוד.
אנחנו גרות בבניין יוקרתי. לשלושתינו יש דירות ממש מושקעות.
אנחנו גרות בקומה השניה, ששם סיפרו לנו שיש את הדירות הכי יפות. בכל קומה המבנה של הדירה הוא אחר.
כשאני ג'יין ושלי עברנו לגור בבניין הזה, החלטנו שיהיו לנו אותן דירות בדיוק. אותם פריטים, ושנשים אותם בדיוק באותו המקום. חוץ מ..
הצבעים. לכל אחת ואחת מאיתנו היו גוונים שונים בדירה..
הצבע של הדירה של שלי, היה צהוב, ירוק וכתום. היה לה מראה די טרופי בדירה, והוא היה ממש יפה.
הדירה של ג'יין, לעומתה, היתה בצבעים וורוד, אדום ובורדו. צבעים נורא יפים. הייתה לה דירה ממש מהממת!
והדירה שלי, בגוונים צהוב, חום ובורדו. אולי הצבעים נשמעים לא כל כך קשורים, אבל הדירה שלי באמת הייתה ממש יפה.
הרבה החמיאו לי על העיצוב, ועל הצבעים. הקירות היו צבועים בצבע חום, חלקם בצהוב..
מפות בצבע בורדו, שכיסו שולחנות בצבע חום- עץ..
ספה חומה, שולחן בורדו נמוך..
המנורות שהיו מפוזרות ברחבי הבית היו צהובות, כמו שאר הקישוטים של הבית.. כגון כדים צהובים, פרחים צהובים ועוד..
"אני רוצה ללוות אותך בחתונה שלך ושל הארי, אנה!" שלי אמרה לי. אוף, היא לפעמים כל כך קוץ בתחת…
"אוקיי.. אוקיי.. נשלח לך הזמנה. בייי!" אמרתי, מנסה לנתק את השיחה ולהתחיל לאכול את החביתה, שהארי אמר שהיא מוכנה.
"ביי.." היא אמרה לי, וסוף סוף ניתקתי. הלכתי לכיוון שולחן האוכל, שם הארי הגיש את הצלחות והתיישב לצידי.
"אז באיזה צבע?" הארי שאל אותי, ואני התחלתי לאכול במהירות. לא בגלל שמחייבים אותי, לא בגלל שבא לי לשמור על עצמי ועל הבריאות שלי, אלא בגלל שמלא זמן לא טעמתי חביתה. בדרך כלל אני מנסה לא לאכול בכלל.
"מה באיזה צבע?" שאלתי אותו בפה מלא, ובלעתי.
"ההזמנות לחתונה.." הוא אמר לי מצחקק, והתחלתי לצחוק.
"תעשה אותן בצבע אדום.." אמרתי לו מחייכת, והמשכתי לאכול. הארי יכול להיות ממש מצחיק כשהוא רוצה..
אבל אני והוא בחיים לא נהיה ביחד, לא משנה כמה שלי תחפור לי עליו. הרי הוא בכלל לא בעניין שלי..
רגע, אני בעניין שלו?