TDKAU פרק 48

-אל תרצחו אותי-

פרק 48

שמעתי תקתוק בדלת השירותים, אך אני התעלמתי מהתקתוק. המשכתי לבכות בשקט כדי שלא ישמעו, לחתוך ממש כמו בעבר.. ידעתי שאם הארי יגלה, או אחת מהבנות, הן ירצחו אותי. שאני ככה נשברת, סתם כי אחת מהבנות האידיוטיות אמרה לי מילה כלשהי. אבל הם בחיים לא יבינו איך זה מרגיש כשקוראים לך ככה.. לחזור ככה לעבר הרע שלי, ששם כולם היו מעליבים אותי וקוראים לי שמנה.
איך זה מרגיש שאני מנסה להרזות, רק כדי שכולם יהיו מרוצים. שאני חותכת, בוכה ובעצם חיה את החיים בלי טעם בכלל, סתם כי אין לי דרך אחרת. זה או לסבול בשקט, בלי שאף אחד ידע.. להתעלל בעצמי ולפגוע בעצמי, או שפשוט למות. אבל לא, אני לא אעשה את זה.. אני לא אמות. אני יודעת מה יקרה אם אני אתאבד או משהו.. ובגלל זה אני נמנעת מזה כמה שיותר. התקתוק המשיך, חזק יותר ויותר.
"אן' ? את פה?" שמעתי את הקול הרך של ויי מבעד לדלת. אני חיכיתי מעט, לפני שעניתי.
"כ..כן." אמרתי לה, מנגבת את דמעותיי ומכסה את החתכים עם שרוול החולצה שלי. פתחתי את דלת השירותים, מדביקה חיוך מזוייף.
"את בסדר?" היא שאלה אותי, ואני הנהנתי.
"אין יותר בסדר ממני!" שיקרתי, והלכתי לכיוון הדלת. פתחתי אותה, ויצאתי ממנה, ויי אחריי.
התחלתי ללכת, מחפשת אחר הדברים שלי, ופתאום שמעתי את הסנובית הזאת שוב.
"הנה היא!" היא אמרה, הצביעה עליי, מושכת את דמי ואחריה שאר השופטים. "הנה חנה!"
"זה אנה." תיקנתי אותה, נאנחת. רגע, למה היא מצביעה עליי? ולמה כל השופטים מתקדמים אליי?!
"אנה וויי, אנחנו צריכים לדבר." סיימון אמר, מצביע על חדר ההלבשה שלו. "בואו איתנו."
אני הלכתי עם השופטים ועם גרייס לכיוון החדר, מסתכלת על ויי בדאגה. למה הם לוקחים אותנו?
בתוך החדר ראיתי את מייגן ובר, שקפצו בבהלה כששמעו את דלת החדר נפתחת. אני התיישבתי על הספה הגדולה ביחד איתן, אך רחוק מהן, והשופטים נעמדו מולנו.
פתאום נכנסו לחדר גם קרול וג'ס, לא מבינות למה גם אנחנו כאן.
"אז.." סיימון התחיל לומר, "שמעתי שהיה ריב בניכן." הוא אמר, ואנחנו מקשיבות לו היטב.
"אנה, זה נכון שכינית את גרייס ז!נה? ואת בר ומייגן כלבות?" סיימון שאל אותי, ואני הנהנתי, משפילה את מבטי.
"ולמה עשית את זה?"
"כי הן העליבו את כולנו.. הן תמיד מעליבות אותנו ואני לא אשתוק להן!" אמרתי לו, מרימה מעט את קולי.
"את היית יכולה להתעלם.. מה שעשית היה מעשה ממש פוגע, והמילים שאמרת ממש קשות." הוא אמר לי, והרגשתי בעיניי את הדמעות.. לא, אל תבכי !
"אני מצטער לומר לכן, בנות, אבל אנחנו מוציאים אתכן מה'אקס פקטור'. אתן לא תוכלו להמשיך איתנו יותר.." סיימון אמר להן, ואני קמתי ממקומי.
"לא, אל תוציא אותנו!" ביקשתי ממנו, "רק אני קראתי להן ככה.. אל תוציא אותן, תוציא רק אותי."
"לא, אנחנו לא נתן להם להוציא אותך!" ג'ס אמרה לי, וקרול וויי הנהנו בהסכמה.
"אני לא אתן להם להוציא אתכן.. זאת ממש לא אשמתכן. זאת אשמתי, ואני אשלם על זה." אמרתי, משפילה מבטי.
"אם זה מה שאת רוצה." סיימון אמר, וארבעת השופטים קמו. "מצטער, אנה. את לא תוכלי להמשיך איתנו.."
"אני מקבלת את זה." אמרתי לו, שניה לפני שהשופטים ו'טרי סטארס' יצאו מהחדר, משאירים אותנו לבד.
"לא! למה לא ביקשת להוציא את כולנו?!" קרול שאלה, והבנות נעמדו על רגליהן, מסתכלות עליי.
"כי אני לא אהרוס לכן את החלום.." הסברתי להן, "אני יודעת כמה אתן רוצות את זה, כמה אתן אוהבות לשיר.. ואני לא אהרוס לכן את ההזדמנות לנצח." אמרתי להן, והתקדמתי לכיוון הדלת. "מצטערת, בנות. היה לי כיף לשיר איתכן, להכיר אתכן.. ואני מקווה שתנצחו." אמרתי, ויצאתי מהדלת, מותירה אותן שם המומות מזה שבאמת אני לא אמשיך לשיר איתן.